רק עכשיו לבוא לשם שוב
שאני כבר גדולה
שאני האחראית
זה טיפה מפחיד.
אין לי כוחות
רק עכשיו לבוא לשם שוב
שאני כבר גדולה
שאני האחראית
זה טיפה מפחיד.
אין לי כוחות
מפרש את זה כמשהו גדול ממש
ובתכלס זה לא.
אני מפחדת
אני רוצה להיות הילדה הקטנה הזאת ששומרים עליה
ובכלל מצפים ממני ההפך.
זה לא הזמן שלי.
ועוד כשזה שם
עם מידות ככ מיוחדות
ו.. זה לא סותר אצלו שהוא לא מפסיק ללמוד.
והוא בא לבקר אותי בבית
ביקור חולים..
והביא איתו עוד אנשים
כאילו שאני פשוט עוד חבר שלו
זה לא שהוא מבוגר ממני ב10 שנים
הוא מסוג האנשים שכשאתה מדבר איתו אתה שוכח מהבעיות שלך
ואתה עסוק בו, והוא מאציל עליך מהאור שיש עליו
וכשאתה מסיים אתה פתאום נוחת בחזרה למציאות ורוצה להידמות אליו
כאילו.
אני אוהב אותו ככ.
היי, יהיה בסדר בסוף
ו.. אולי
לא ממליץ על הסיגריה
אבא שלי היה לאחרונה המון המון זמן בבית חולים בגלל הדברים האלה וסבל המון
אבל מה שנראה לך
חח זה טוב
לברוח מזה 
כאילו.. אני פשוט לא מבין מה קורה סביבי
או שאני מתנהג ממש גרוע לאנשים, ואני לא מודע לזה
או שפשוט מגזימים איתי פה וסתם נותנים לי להרגיש בנאדם נוראי
וגם ככה הכל גרוע לי
ואני בקושי זז פיזית, וכואב לי הכתף והגב.
ואני לא עושה כל מה שאני אמור לעשות
ועושה כל מה שאני לא אמור
ואני מתגעגע לישיבה
כי כבר שכחתי מה זה להיות בחור ישיבה
כאילו שאני לא הבנתי מספיק עד כמה שאני גרוע
אז לצרוח עלי? ככה?
פשוט לא.. פשוט לא.
ואין לי למי לבכות
למרות שהדמעות כבר מתפרצות
הרבה מביעים נכונות לעזור, אבל מי שכבר נפלתי עליו התייאשו.
כנראה אני משקל כבד מידי..
בזה לא עוזר להיות תת תזונה.
אבל זה באשמתי.
אני אכלתי בוסר. ולכן השיניים שלי ככה.
רק הפעם.זה לא מרפה ממני
בכלל
מה אני קשור?
אבל הלכתי אליה, ובכיתי.
אמרתי לה בצורה מכובדת שלצעוק עלי היה לא מתאים בכלל.
זה לא עובד ככה
ואת יודעת את זה.. את מכירה את זה..
זה פשוט לא עובד ככה.
היא עכשיו עכשיו באה להתנצל
עם כמה שלפעמים קשה לי
אמא שלי היא אישה ככ מיוחדת וטובה
אין עליה בעולם
מה זה אומר הסיסמא הזאת "ללכת ראש קטן ולשחרר"?
מה עושים עם זה? תגידי תכל'ס..
אז מה את אומרת?
להמשיך עם זה ולעשות כאילו זה לא מפריע לי?
זה מה שאת אומרת?
מה זה אומר תכל'ס? מה לעשות?
אבל את לא אומרת כלום תכל'ס
זה דברים באוויר
מה אני אמור לעשות?
אני מניח שהחבר הכי טוב שלי מעריך אותי
אבל כבר דיברתי עם אנשים שככה מעריכים אותי
שחתי להם את אשר על ליבי
והם נכנעו והשיחה הסתיימה בבאסה דו"צית
אולי זה נכון..
אבל זה הרבה צביעות
זה לא סותר את ההרגשות שלי.
העובדה שהייתי ככ קרוב למות שבוע שעבר
וניצלתי בנס, והייתי ככ מאושר ומודה לקבה
ואחכ להיות כזה כפוי טובה וחצוף
כן.. כואב לי הגוף. וכנראה מגיעים לי הכאבים האלה..
זה בגלל המעשים שלי
בסדר, אז זה לא דברים באויר
אבל זה לא אומר לי כלום בקשר לבעיה הגדולה שעומדת מולי.
יש מולי בעיה גדולה. באמת גדולה.
שבגללה אני עצוב ומיואש מהמצב שאני נמצא בו.
מה את אומרת?
אל תתן לזה לייאש אותך וכו'
אוקי,
אבל לא אמרת לי כלום בקשר לבעיה
והיא כאן, נוכחת.
מה אני אמור לעשות?
אבל דיברנו על זה
זה לא יעזור כאן
ומה זה משנה אם יש את זה לכולם, לקצת או לאף אחד?
להתייעץ לא יעזור
כי זה לא יעזור
כי אני יודע מה יגידו לי
כי אני יודע מה אני אמור לעשות, אני פשוט צריך כוחות לבצע את זה
כוחות שאני לא מצליח למצוא כשאני מגיע להתמודד עם הבעיה
כבר מצאתי פתרון, וחייתי אותו כמה פעמים
אני יודע מה עזר לי. בדיוק.
לא מצליח לחזור לשם.
אמ. ולא הפתרון הזה
זה משהו מיוחד בזה
אבל אני מבין מה את אומרת
הבעיה היא שחתונה היא ארוע של ההורים יותר מאשר של הזוג הצעיר. ולהורים זה חשוב, בעוד שהזוג בטוח שהוא המתחתן ולא ההורים שלו.
וזה מייצר את כל החיכוחים.
שחררי, ואם תזהי רבע מהמוזמנים תגידי תודה.
פאק
פאק
למה זה מגיע לנו
אשמתי
איך שרדתי שם...
9 שעות כמעט לבד.
עם ראש קבור במחשב שתקוע בתוך דלפק ולהתנצל על כל נשימה.
אבל מה?
הייתה לי שם עבודה אינטנסיבית.
וזה היה בדיוק מה שהנפש שלי הייתה צריכה באותו זמן!!!!
או שאני ממש אצטער על זה?