פורום ריק ומוסתר (עמוד 413)

אל תדבר אליה ככה. אל אל אל


אח"כ תקנה לה תכשיט נכון? תשאל אותה אם היא עדיין אוהבת

You keep making the same mistakes
דיי אוף

ולמההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

באמת שאין לי כוחות יותר.

אני מותשת מהחיים האלה.

רוצה לחיות כבר.

דיייייייייייייייי כבר נמאס לי מהכל.

והמצבי רוח האלה..

שמישו יעשה לי החייאה.

אפשר לא לשרוד?אפשר להפסיק להילחם?אין לי כוחות.באמת שלא רואה בי כוחות לשרוד.

כילו,למה זה מגיע לי?

באמת שמנסה לעשות הכל.הכל.

אז למה בכל זאת הכל בסוף יוצא רע?למה?למה ככה לדפוק אותי בלי חשבון?

מה רוצים ממני?מה?

שמענו.איכ.

אני רוצה להיעלם.

אני מפחדת מאמא.

וחלאס שקר.חלאס.

לא מגיע לי לשרוד.מגיע לי לחיות,אוקי?מגיע לי לחיות.

וזה סתם,כי אני בוחרת.והכל כי אני בוחרת.או במודע או בתת מודע,אבל אני בוחרת.איך להסתכל,ולכן גם איך לחיות.

אין לי כוח לשכל שלי.

זה אמת.

אבל השכל לא מאפשר ללב להרגיש עד הסוף,כי יש אמת עמוק עמוק בפנים.זה קשה לי.

גם השכל וגם הלב זה אמת.פשוט במובנים אחרים.

כי הלב לא סתם מרגיש והשכל,השכל יודע מה המציאות באמת.

דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.אין לי כוח.

הלוואי שהיא תבין שכן כדאי. פאק.

זה מתחיל להשפיע עלי.
כבר חשבתי שזהו,אבל באמת זהו.
וגם עכשיו,זה כן ברוך השם מגיע לאט,אבל זה מגיע ואני מרגישה שעוד מעט זה יהיה במלא עוצמה.
אין לי כוח לנסות להתעלם או לשים את הרגש בצד.
אני מפחדת לעלות על האוטובוס.
אני מפחדת לבכות.
אני צריכה להיות שמחה היום ולחייך,וואו לעזאזל מה אני עושה.
וזה מוזר לי.
אני מפחדת.

לא להגיב.

למה אני לא נרדמת? מה הקטע?

חשבתי על זה בחג.
תכלס,אנחנו לא הכי עושים משהו,לפחות אני.
מגיעים כי צריך לשמוע עשרת הדיברות ומייד אחכ חוזרים החוצה לרכל/להשתזף בשמש ולמלמל תהילים.
הולכים לבית הכנסת כי צריך להתפלל.ברור שהיינו מעדיפים להישאר בבית ולישון.מתלבשים לפי אופנות חיצוניות ורוצים גם שזה יהיה בצניעות לגמריי.זה כאילו כמו אז,בזמן בית המקדש,שעמישראל היה עובד את השם ואת העבודה זרה ביחד.
גם אנחנו עובדים את השם ועובדים סוג של עבודות זרות.
ואם לא עבודות זרות,אז כביכול עובדים בשיטת אחד בפה אחד בלב.
לא באמת כל דבר או אפילו חצי מהדברים שאנחנו עושים,מערבים בתוכם כוונות נסתרות.
אנחנו מרבים להתעסק בעינייני עולם הזה ואנערף אינסטגרם ואינטרנט וסטטוסים ומותגים ולמי יותר צופים ומי יותר מוחצן.
ואז יגיע הסנגור ויגיד שמרוב טרדות היום יום אנחנו ככה ואנחנו מותשים ואנחנו באמת רוצים לעבוד רק אותו אבל היצר חזק מימנו וכי וכי וכי.
ואז נגיד,נכון,אוקי,אז מותר לכם,תמשיכו במה שאתם עסוקים ותנסו להשתדל אבל אל תצפו שהוא לא יביא עליכם אסונות ודברים כי אתם יעני נרדמתם אז קומו כי לא למנוחה כזאת התכוון המשורר.
(והאסונות האלו הם כביכול ההתשה והעייפות שאנחנו מרגישים כי אנחנו נשענים על משהו והמשהו הזה מביא עלינו כל הזמן דברים אז המערבולת הזאת בחיים לא תיגמר כי אם מתייחסים אליו טיפה כאל משהו מוגדר,אז ברור שאם אנחנו לא עובדים אותו כל כך ומזניחים אותו,הוא יחזיר לנו.
אולי לכן הוא לא דבר שאפשר להגדיר אותו ולא דבר של "אתה עשית לי אז אני אחזיר לך".
אולי.)
יצא לי מידי קטגורי ומידי מבולבל אבל מה נעשה.
עייף לי כבר לגמריי.

שהיא לא מרפה

להתפלל לאהוב

זה פשוט לא ייאמן.
יש לי בחדר לוח שעם עם מלא תמונות.
ועכשיו אני רואה מישהי מהמשפחה פשוט מנסה להוריד משם תמונות כי בא לה את התמונה הזו.
הלוווווו
מה נראה לך כאילו????
אנשים חסרי מח
רבנן.
והיא תמיד מציגה תצמה דוסית
ובחיים לא יהיה לה סמארטפון.
אבל כשאני ניתקתי את האינטרנט לפני זמן מה, היא רק חפרה לי להחזיר אותו כדי שהיא תוכל להשתמש בו. בעיקר לעידכוני חדשות.
ןעכשיו שמעתי אותה מדברת עם מישו ומנבלת את הפה בצורה מסריחה.
אז בואי.
אל תשחקי אותה דוסית!
תודה.
אנשים מפגרים וחסרי מח.

שבת מעלפת אותי, בקטע מילולי מאד ואמיתי מאד. היא נכנסת ועוטפת אותי בה. כל תא ותא בגוף שלי נפתח, הנקבוביות העייפות מתפרצות והשינה מחבקת אותי. זה לא שיש לי שליטה על מה שקורה, זה חלק קוסמי וגבוה שחי בי.
וזאת המסקנה הראשונה שלי. השינה של שבת היא שינה של עילפון, אני לא מתארגנת לשינה, אני נופלת לשינה, ואני ישנה כל כך טוב. אח. שינה בשבת תענוג.
כל העייפות מתקבצת ומתגוננת בקרבי, ואין עוזר.

קראתי על האישה הכורעת ללדת, ושם נאמר כי אם אומר לה, מחמדתי הנה זה עובר, עוד כמה צירים ויש לך ילד, את מקסימה, זה נגמר, הנה זה עובר, הסיכוי של הגברת לא להכנע גבוה מאשר אומר לה שאיני יודעת כמה זמן היא תסבול(מה שנכון) .
ומתוך עילפון השבת חשבתי שככה זה תמיד בחיים. הכל עובר. ואם קשה לך מעט, תעטפי את עצמך במילים טובות ותגידי לך, הנה מאמילה, זה נגמר, כבר זה מאחורייך, הנה את כבר יותר גדולה. את מקסימה.

אורות התשובה אורות אורות התשובה זה אורות, אורות זה הדרך לקבלת משיח. אורות זה הדרך של הנשמה להתחבר לגוף ולרוחניות, חיבור מחופף של הגוף ונפש לנשמה.

רציתי לכתוב עוד כמה דברים אבל המוח עייף עייף. שבוע שלם ונופל ונסתר בפתח. בוא נפתח את הלב, בוא נראה לפחד את הפתח יציאה.

שבוע מבורך.

אני מתגעגעת.

נכון זאת הרגשה לא הכי נעימה?

אפשר להגיד שאני רוצה שינוי מהותי.

מבינים מה היה לנו

הכוונות שלי טובות.
ואני מתגעגעת
וזה מסובך
ואני לא יכולה לעזור לה
..
כבר הרבה זמן הלב לא מרגיש, הוא מדחיק קצת כדי לא להכביד על אף אחד. שלא יבהלו
להיראות חזקה, שורדת
לתת דוגמא אישית
וגם הלב מחפש ולא מוצא.

אבל כשאנחנו ביחד,
אפילו את זה...

הייתי ילדה מטומטמת
אלוקים יודע עד כמה

ליבי שוב רוקד את המחול המטורף
שתחזרי אלי שתחזרי אליו שתחזרי אלינו
אני אוהב אותך אני אוהב אותי אני אוהב את שנינו...

פפפ