באלי לבכות.

ולבוא לפרוק פה.
ולרצות לדבר איתם שוב.
געגוע שכזה
ולהרגיש תלויה בין שמיים לארץ
לעשות טעויות
לעצור את הכאב, לבכות טיפה
לכעוס על העולם, עלי
לרצות לשנות, כלכך
ולהתייאש מחדש
לוותר להם, כי אני מסתדרת
אני בסדר, תעשו מה שטוב לכם
לחשוב על זה כל היום
ואז, לחלום על זה בלילה
להדחיק להדחיק להדחיק
ואז הגוף צורח
להשקיע כלכך
ובתכל'ס תוצאה 0

כואב לי. ואני עצובה ומבולבלת. רגע אחד שמח וכיף וצחוקים ושניה אחר כך אני נזכרת ורוצה לבכות. נכון שלא הכרתי אבל זה עדיין כואב וקשה.
לא דיברתי איתה כבר שנה וחצי. ואני עדיין רוצה לבוא. ולא יודעת מה שייך ומה יעזור ומה רק יכאיב או לא קשור.
אופפ.
אני מבולבלת מדי
והיה טוב אתמול. שני הדברים. עזר לי קצת. במיוחד הדבר השני. לפחות הרגשתי שאני לא לבד בכאב ובבילבול הזה.
ים של דמעות
זולגות מעיניי, בלי הפסקה
בדיוק כמו ים האנשים שהיו שם
דמעה,
ועוד אחת
ואיך שמהרה הן הופכות לשלולית
כמו שורה של אנשים בתוך שקית
ועוד שורה.
--
הכובע המיותם שמונח על החומה,
כמו מחכה שיחפשו אותו, כמו פעם
והמשקפיים שכבר לא צריכים אותם בעליהם
כי רואים הם הכל משמים
ממבט אחר, לא כמו זה שלנו-שטחי
מביטים הם עלינו מלמעלה.
ואנו אבלים,
מדירים שינה מעיננו כבר יומיים
מסרבים להינחם.
והם מזרימים כוחות מלמעלה אלינו,
והפך המנוחם למנחם.
איזה אבא טוב יש לנו
ששולח כוחות אינסוף
ויש כאן תקווה, והיא תנצח
גם כשזה נראה שזה-
סוף.


אני בודדה איתך ♥
נקרא לה התאגדות הבודדים.
בינתיים אנחנו שלושה,
שלישיית הזוג הבודד.
אבל למה "הזוג"?
היא היתה בודדה
ואז נהייתן זוג
ואיתי שלישייה.
סתם, לא בטוח מאיפה זה הגיע אבל זה כינוי כזה.
הקונספט הוא לאבד את הקונספט.
מה עם חברות? משפחה? אין בכלל?
יש לי חצי תיאוריה כזו שבדידות היא מעין אכזבה.
כלומר; יש להיות בודד, ויש לחוש בדידות.
ובבדידות יש רכיב כלשהו של תקווה.
תקווה שמגיעה ממציאות
שיש בה גם קירבה.
יצא לי פואטי 😅
אממ...
נגיד כך:
מי שהוא פשוט לבד, באמת לבד, לא חש בבדידות.
בדידות נובעת מהכרה ורצון בנוכחות של אחרים ותקווה שהיא תתממש.
כלומר; בשביל לחוש בדידות צריך גם לחוש קירבה כלשהי, ולרצות עוד ו/או יותר ממנה.
יותר מובן? 
מה גורם לבדידות.
ליתר דיוק, מה בדיוק חסר.
כי אני חושב שאין סוג אחד של בדידות.
אפשר לחוש בדידות גם בין המון אנשים.
ויכול להיות שלהרבה אנשים אכפת ממך,
ועדיין תרגישי שאין מי שמבין אותך באמת.
אז לפעמים למצוא חבר ימלא את החסר,
ולפעמים גם זה לא יעזור והבדידות לא תעבור.
אבל אולי זה יכול להיות פתרון חלקי וזמני, וגם זה משהו.
(לא יודע אם זה ידבר אלייך, זה בעיקר מהגיגיי לעצמי)