פורום ריק ומוסתר (עמוד 423)

אם נופלת על אדם חלישות הדעת

והוא נמצא במוחין דקטנות

אז אולי זה סימן שהוא רחוק מן הקב"ה

ואז יכול לצייר בדעתו את קרבתו אל ה'

מצד היראה 

אז מעצם הגדלות והרוממות שחש מכך

מצד זה יכול להגיע למוחין דגדלות.

 

וקרבת ה' מצד האהבה פועלת בעניין אחר

שמרגיש במתיקות וטוב ורוצה להשפיע אהבה וטוב לעולם

 

אבל מצד הקרבה אל ה' מצד היראה זה למצוא את הגבורה והאומץ שבליבו

ולהגיע לכך ומכך למוחין דגדלות.

ואז מציאת אהבת ה' בליבו היא בתוקף עוז ותעצומות.

ואולי לכן יש עניין להקדים יראה לאהבה.

 

@חצילים

 

אני רוצה לפרוק אותי ולשים את כל המילים בחבילות קטנות ומסודרות

אבל הכל בתחתית הגרון 

וזה 

עושה לי קשיי נשימה העומס הזה

מה יהיה

אין לי חשק לעבוד אבל אני מוכרחה.
וקשה לי פתאום לעבוד מהבית.
אולי שאני אעבור דירה?
מה יהיה?

ואתה תוהה באמת אם יש כל יחס למבקשים

אוף



זה כאילו עשר דקות הוא מוצא סיבה אחרת. יותר נכון מחפש כ"כ חזק ועמוק ומסתובב כאן כמו חיה משחרת לטרף



" תני לה עוד סיבה" טוב מאמי. יש לי עוד מליון סיבות לקרוא לך ככה, לפני שאמרת משהו

אפשר ברכיים לשים עליהם ראש ולהרדם?!

שאחת מהן תפגע בי.

יפתור הרבה בעיות לכל מיני אנשים. ולעצמי.

אם כבר אז שיועיל.

עזבו, לא תבינו.

לא רוצה,פשוט אין לי כוח.
זה אולי אנוכי מעט לחשוב ככה אבל כל יציאה כביכול מהשיגרה,מעלימה לי את הכאבים הרגילים שלי ואני שוב נקברת בתוך הכל.

מדברים על אמונה?

החיים פשוט רכבת הרים
אולי זה אמור לעבוד ככה

יפה

אבל
חבל שאין כאן אזעקות

עדיף חרדה מהאזעקה והבומים
מאשר הכאב בטן הזה
של הפלאשבקים התמידיים


(אני חיה בשני עולמות במקביל, )
(מגעיל מגעיל מגעיל
אני יודעת הכל בראש ובכל זאת הייתי רוצה שמישהו יגיד לי את זה)

אני צריכה משהו שיסיח אותי והאמת שהאזעקות זה נהדר. כלומר, זה זוועה, כן? אני אומרת את זה בתור אחת שדפק לה הלב כל אתמול ושלשום כי היתה במקום עם אזעקות.
אבל זו היתה הסחת דעת לא רעה.


שנלך לישון?


(לא להגיב בבקשה)

ולעזאזל אם רק היה משהו לעשות.
החוסר מעש הזה יהרוג מישהו.

(למה אנשים זה דבר ככ דפוק)

ואיך הוא מתנהל ואת זה שהוא הוא היה זה שלא הבין למה שאנתק קשרים עם חברים בגלל זוגיות

לא שאני צריכה להסביר את זה למישהו בכלל, סתם מרגיז אותי

אין לי כוח אלייך,
אין לי כוח...

ושוב זה מתחיל. ולמה זה קורה בכלל?
כשבריקודגלים שאנו ביחד כולם את ואפילו בהסתרה
ממש לא חשבתי שזו תהיה התוצאה.
סה לא היה אמור להיות ככה.
נסיעה ארוכה
צמיגים בוערים
וחדשות.כל הזמן חדשות.
ומרוב התראות כל כמה דקות השידור נקטע ומודיעים על פצועים.אזעקות.
וממשיכים
ושומעים שכבר מרוב אירועים
זה כבר בכלל לא משנה
בכל מקום כמעט כבר יש
בצפון בדרום במרכז ובשומרון
כבר לא מדווחים על התפרעויות קטנות
רק על הדברים המרכזים.
וממשיכים ליסוע
ועוד צמיגים
ועוד מחסום משטרתי
ובחדשות הנוראית האלו
ממשיכות לדבר
ולספר
רקטות
פצועים
זריקות כל רגע.
בתי כנסת שרופים
לינצ'ים
חלונות שבורים
וכל זה פתאום מזכיר לי יותר מידי את יום השואה.
והנסיעה נגמרת
והחדשות משתתקות
ואיך יכול להיות שאצלנו בשומרון מרגיש הכי בטוח עכשיו
ולמה זה מרגיש כל כך מסובך
והרצון הזה
של להמשיך ולעשות.
לעשות משהו.
לעזור במשהו.
רק לא לשבת בבית ולהקשיב לחדשות.
ללכת ולעזור.
ולתרום ולתת ולהציל. ומה זה משנה
כל דבר שלא יגרום לי לשבת בבית
ולא לדעת מה לחשוב.ולא לדעת מה להרגיש.
ולהרגיש חוסר אונים שכזה.ששייך לכולנו.