פעם מזמן כתבתי מאהבה. אהבה שפוצצה לי את הלב ודחקה בי להאכיל בה את כל העולם.
אחר כך כתבתי מהכאב שהתפרק בתוכי, מהבדידות שקרעה אותי וקראה לי לתרגם למילים את הפחד.
היום על קו התפר בין המשבר לצמיחה אני כותבת מהראש.
אותיות אותיות והרבה נקודות. פסיק.
ויש בזה הכל, מהאהבה. מהכאב. מהבדידות ומהחיבוק. הראש בשונה מהלב יודע לתמרן ביניהם בהצלחה. בקור רוח הוא הולך על גבול שבילים דקים ואף פעם לא נוגע בתוכם.
וזה מסודר. מסודר להחריד.
כאילו יצא מתוך ספר.
אבל כשאני מדלגת בין עמודי הספר הזה שום עולם לא נבנה בי, ואף בניין לא מתמוטט.
רק המוח מעבד נתונים
והלב מאבד עניין.
נאטם.
אחר כך כתבתי מהכאב שהתפרק בתוכי, מהבדידות שקרעה אותי וקראה לי לתרגם למילים את הפחד.
היום על קו התפר בין המשבר לצמיחה אני כותבת מהראש.
אותיות אותיות והרבה נקודות. פסיק.
ויש בזה הכל, מהאהבה. מהכאב. מהבדידות ומהחיבוק. הראש בשונה מהלב יודע לתמרן ביניהם בהצלחה. בקור רוח הוא הולך על גבול שבילים דקים ואף פעם לא נוגע בתוכם.
וזה מסודר. מסודר להחריד.
כאילו יצא מתוך ספר.
אבל כשאני מדלגת בין עמודי הספר הזה שום עולם לא נבנה בי, ואף בניין לא מתמוטט.
רק המוח מעבד נתונים
והלב מאבד עניין.
נאטם.
אני אוהבת.)