פורום ריק ומוסתר (עמוד 429)

האמת מפוזרת פה ושם ואין למי להאמין.

נמאס לי להיות תלושה.

אבל קשה להיות בלי מסגרת, אדם שידריך אותך .. בודד במערכה.

וזה כבר מייאש אותי, אני לא סומכת על שום דרך, לא מאמינה לאף אחד...

נכון שלא צריך להכניס למסגרות ותבניות, אבל צריך לפחות משהו...

חזק

וישנן שלוליות.

הצפה שאינה מחלחלת או זורמת למקום אחר, אלא קונה לה שביתה.

אולי זה כי האדמה רווייה מדי בכאב, והחומות והנוקשות סוגרים עליו בפנים שלא יצא.

זה כבר יותר מדי

זה גם התוכן וגם הכתיבה בום

השאלה אם מה שבא אחריו טוב יותר.

לוידעת מה הטריגר..

אבל יש מצב שאתה משאיר את הייאוש הזה לרגע שבו באמת לא יהיה תקווה?

כי האנושות באמת לא קלה.

אבל זה לא תמיד ככה לפעמים יש אנשים טובים ורגעים של אור.

אז אולי שווה לא לחצות את הסף בשביל אנשים ורגעים כאלה?

אם זה עוזר לדעת שיש מזדהים בקהל, אז שתדע שאני מזדהה..

ואני לא יודעת מה זה אומר מבחינתך להתייאש מהאנושות בפועל...

אבל אם אתה קרוב למקום של שינוי קיצוני אז לפחות תנסה שזה יהיה ממקום שאתה בוחר בזה ולא התגלגלת לשם בטעות כי אתה ככה קרוב.. שזו תהיה החלטה מושכלת עד כמה שאפשר.

ממה שאני מכירה על עצמי, הפחד מההשלכות לא באמת מונע לתמיד את עשיית השינוי.

הוא בהחלט מונע תקופתית מלעשות צעד דרמטי (ולפעמים לתקופה ארוכה מאוד) אבל אי אפשר לחיות רק מפחד ומתישהו זה מתפוצץ, אז התכוונתי ללפני שזה מתפוצץ בחוסר שליטה ומגיע גם עוד יותר לקיצוניות..

(וכן, זה נשמע מפגר להחליט בצורה רציונלית לעשות צעד מיואש.. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי)

מקווה שתגיע לך שמחה ותקווה ללב. נשמע לא פשוט.

אני עשיתי את זה אתמול. התחרטתי כל הלילה. 

גשרים שרופים זה איכסה. אני נגד.