היו שני מסלולים,
הלכתי בראשון
בבת אחת סטיתי
חזרתי לאחור
בדהרה קדימה-
בכיוון הלא נכון.
לאורך השבילים,
נפגשת בשלטים
צמתים זכורים מפעם
יפים ועזובים.
איבדתי תכיוון
אך לא את השעון
שלא עוצר לרגע
דופק עליי כל יום
רוצה שאספק לו
את היעדים של תום
לפני שבלי לשאול
ברחתי מהמסלול.
והיום אני בלי אמא
באמצע שביל תלול
מה אפשר לומר?
ילדה צריכה לגדול...
זה לא אותו דבר
להתחיל מהמקום.
להיזכר באומץ,
ביושר, באמון,
כל אלו שרכשתי
ואז איבדתי לשממון.
האנשים שהכי יש להם את הכוח לפגוע זה ההורים.
והרבה גם עושים את זה, לא בכוונה אלא כי הם בני אדם ובני אדם זה יצור מתוסבך.
כן, יש סוגים שונים וצורות שונות של פגיעה.
אבל אני לא חושב שיש הורה שפוגע בכוונה לפגוע.
יש הורים רעים, אפילו רעים מאוד. אבל אם מישהו היה אומר להם "הלו, אתה פוגע בילד שלך" הם לא היו חושבים לעצמם "כן אני יודע, אני רוצה לפגוע בו". כלומר: הם לפעמים דפוקים עד כדי כך שהם פועלים בצורה פוגעת, אבל האם זו המטרה המודעת שלהם? אני מאמין שלא.
כמה כואב כשלא כואב
כשכואב כואב
אבל זה רק כואב
הכי כואב כשלא כואב
כמה כאב ואין שום כאב
כמו לרוץ בבריכה
כמו לנשום עמוק מתחת לשמיכה
כמו להתנגב במגבת רטובה
כמו לשתות מי מלח
אז תגיד די כבר
תגיד
אחרי שתגיד גם תבכה
אז תבכה
יום עבר
יום עבר
יום עבר
ועוד יום
אינספור ימים
ושום דבר לא יכאב
אבל כל כך יכאב
צריך ללמוד תורה
נו יופי
למדת?
ולא עזר?
עדיין לא כואב?
ועדיין כואב
אולי לא למדת
אולי אתה מכור לעצבות
מה חסר לך
מי נתן לך זכות להתעצב
אין לך זכות להיות עצוב
מה אתה בוכה?
אני איתך אחי
אבל אתה פשוט בכיין
למה אתה בוכה?
שום דבר לא כואב לך אתה אומר?
אני מבין
הכי כואב כשלא כואב
דוקטור! תצעק האחות
לא איבדנו אותו
עוד כואב לו
אבל מה זה מעניין אותך
הרי לא כואב לך
או שכן
אלה שאני מתקשרת אליהם ומתחילים לפרוק את ליבם ולשוחח
ואלה שהקול שלהם מעצבן אותי ואני יוצאת לידם משום מה טיפשה מארץ הטיפשות.
אז בכללי המצב קטסטרופה בכל העניין הזה..
למה שלא כל אחד יסתכל על עצמו וזהו?
אין צורך להכיל כלום ושום דבר שהוא מעבר לאתה..(וגם בכך הספק מוטל)
וזהו עצוב לי סהכ
(חשט)
התלות הזו אחד בשני וכולם בכולם כחברה. חשט חשט חשט!
מזל שאני רק אנש ולא אנשים..
וחבל שמשניים זה כבר נחשב אנשים
געגוע מכיל בתוכו הרבה רגשות,
כך אמרתי פעם ברגע של פתיחות הלב.
געגוע מכיל אהבה, הוא אמר לי את מה שהרגשתי כ"כ.
ולא ידעתי, שרק יומיים אחרי אני ארגיש את זה עמוק כ"כ.
אחחח,
געגוע.
זה ישן כ"כ, ונכון עוד יותר.
כיף להיזכר ואי אפשר לשכוח.
קשה לדבר אליו דברי נחמה וחיזוק כשבתוכי עוד רסיסים ושברי כאב
קשה שהוא לא מקבל, נותר אטום באופן מוחלט, ורק מטיח עליי את כעסו ותסכוליו...
יופי, עכשיו אני גם אשמה בכל המחדלים...
אוף
קשה
אני אוהבת אותו באמת, כמו אח
אבל המטומטם הזה פוגע בעצמו לעזאזל
מנחם להיזכר ב- בי של אז.
אז תזכורת לי:
"מי יודע איך נופלים?
אני לא מתכוונת לשפוך כאב בלי מטרה
לא מתכוונת להשפריץ אותו סתם אז תישארו דקה לקרוא
פשוט, חשוב לי לדעת שכתבתי את זה
מי שלא מצפה לא מתאכזב נכון?
נכון??
לא נכון.
זה ממש נוראי לחשוב ככה
זה בערך היה המוטו שלי אבל אסור לחשוב ככה, אני תוהה איך לא ראיתי את זה, אני תוהה איך לא אמרו לי.
מי שלא מצפה לא מתאכזב, לא כואב, לא שונא, לא אוהב, לא רוצה, לא מסרב, לא כועס, לא חושב...
הוא לא מרגיש. הוא הופך את עצמו מיום ליום בשיטתיות לרובוט כזה שנתקל בחיים כל יום מחדש, במקום לצמוח הוא שובר לעצמו את המפרקת והוא לא מת, הוא מתכופף, מרים את הראש וממשיך לצעוד חסר תקווה לחיים חסרי משמעות.
כי אי אפשר לצפות, אי אפשר להיות מוצף תקווה אז אין שום דבר שמרים אותך
אין שום דבר שגורם לך ללכת לישון ולחשוב מחר יהיה יותר טוב
כי אם לא יהיה יותר טוב אנחנו עדיין נצטרך לקום בבוקר ולחיות..
לחיות ולמות כל פעם מחדש, להפסיק לאבד את עצמך כל פעם שהחיים נתקלים בך
ולקום כי אסור למות אלא כי חייב להמשיך
יודעים מה
למות זה כואב
אבל כואב יותר כשאתה לא יודע למה אתה מת, כואב יותר למות בלי תכלית ולחשוב שהחיים רעים וקשים ובאנו כדי לבדוק מי חזק מספיק כדי לשרוד
מה האופציות,?
לפתח ציפיות, לתלות אותם ככה בשמש יפים לראות אותם מתבדרים ברוח
וכשהם עפים עם הרוח ואתה חושב שהחיים דפקו אותך אתה צריך לחשוב רגע על אלוקים ועל רוחות להתאכזב כמה שפחות ולשמוח ש, וואלה, השנייה הפכתי להיות בנא טוב יותר מעצם ההבנה שהקב"ה שלח לי את ההתרסקות הזו
ולאהוב ולצפות ולקוות ולשמוח וליפול וליפול וליפול וליפול עם החיים האלה כמה שישלחו לי עד שאני אבין שלא מכניסים את עצמי למערבולות הרוע כי בד"כ שם נופלים יותר
עד שאני אבין למהה נפלתי
לא כדי להרגיש עוד קצת את הרוע שקיים בעולם, אלא כדי להפסיק להסתכל בו ולהבין שחיים גדולים נבנים בכאב, ואתה הולך להיות הדבר הגדול הבא
עם שקט פנימי כזה שהפסיק ליפול והתחיל לשמוח מהאופציה שניתנה לו לראות בכ"כ הרבה אנשים קצת אור
שניתנה לו האופציה לצחוק לחיים בפרצוף כל פעם שהם מפילים אותי ולראות את המבט המתוסכל של אנשים חסרי חיים שחיים בשביל מישהו אחר.. בשביל מטרה נעלמת...
אני אדם גדול, אני בטוחה, ואולי עד עכשיו לא ידעתי איך לבנות את עצמי באופן שלא מחריב את היסודות
אבל הכאב נשאר
חייתי אותו כל יום מחדש ועכשיו יש לי את האופציה ליפול, להרים את הראש,
ולדעת לראות לעבר מה אני צועדת, לדעת שאני יכולה ללכת לשם עם עוד נפילה במאגר הנפילות ולדעת שבנקודה הזו שום דבר לא ישבור אותי.
יש שיגידו שאיבדתי את הגישה הראלית ונפלתי לפח של אנשים עם אופטימיות יתר וניתוק מהמציאות
שטויות, פשוט מצאתי את הדרך האידאלית איך לא נופלים יותר
יום אחד הם לא יוכלו להתקיל אותי ואני אוכל להיות מופתעת, כי הם ניסו הכל עלי.
ובמקום להמשיך בקצב המונוטוני של חיים חסרי פשר הפכתי אדם חזק יותר
אני אוכל להיות מופתעת כי אני נותנת לעצמי להרגיש
לכעוס, לאהוב, לרצות, להאמין, לקוות, לסרב, לצפות.
לצפות לאלוהים שמסתכל איתי בפינה על עשרות שעוד לא הבינו את הפואנטה
לחכות לו כי הוא כאן לעזור לי לגרום לו להפסיק לחכות לבת שלו
וליפול.
פשוט ליפול
ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן (:
בוקר טוב אנשים אהובים
סליחה אם זה נשמע לכם קלישאתי מידי, רק תרגמתי את הצלקות שנחרטו בבשר שלי בימים ולילות כל כאב
מי שלא יודע לקרוא צלקות מוזמן ללכת ולשכוח מכל מה שכתבתי
הוא מוזמן גם לשכוח מהמדרגה ביציאה מכאן
אופס, too late, נראלי שהוא שוב נפל
לא נורא
אבל אתם,
אתם יודעים מה לעשות?"
?
זה מבאס נורא שאין אף אחד,
ואפילו כאן כבר אי אפשר לשתף.
כי מה הטעם?
נכוןמשיח נאו בפומ!
חיים שלאחרונהמאשר ציפור מתה ביד.
מסקנותיי מהשבת^
יישום:
לא למות.
לא להמית.
אם יש משהו יקר יותר מהחיים האלו זה המוות.
לפעמים הציפיות שלהם מתעופפות גבוה יותר ממה שהכנפיים שלנו מסוגלות וזה משאיר אותנו מתים-חיים; עד המוות.
לפעמים התקוות שלהם פורשות כנפיים ומפיחות בלב שלהם תקווה. אבל הן מרוקנות כל אנרגיה שהייתה קיימת בנו.
לפעמים, בתור התחלה - צריך לוותר לעצמינו. להרפות.
אבל אז - הכרחי שגם אתם תקבלו אותנו ככה. ככה. עם הוויתורים הנ"ל. קבלו אותנו. מספיק קשה לנו.
כי אם לא....
[זה קשה.]
צר לי עלייה.
אפילו שלא הכרתי אותה...
אני מתגעגעת אליךךךך
לא פשוט
אני יכולה לעשות את זה. אני יכולה. אני יכולה לבוא עוד 30 יום חדשה. אני יכולה. אני יכולה לגרום לו להיות מאושר אני יכולה לגרום לי להיות מאושרת. אני יכולה להרגיש טוב. אני יכולה לשנות מציאות. אני רוצה לשנות מציאות. אני רוצה לשנות מציאות. אני רוצה לשנות מציאות.
אני מ ח ל י ט ה
זאת ה ח ל ט ה שלי
אני ר ו צ ה לשנות את זה אני רוצה להיות מאושרת אני רוצה טוב. הי. אני. רוצה.
