טצ
יה
כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי
השינוי היה מהיר מידי וקיצוני
כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שאתה סולח
ועכשיו צריך לנשום אתזה פנימה
ובאמת, מישהו כאן? ער?
אז התחלנו.
זה מפחיד לי.
יהיה טוב?
זה מבלבל ומציף כל כך.
לא רוצה להאמין שאני נחשבת אחת כזאת.
אבל אם אני לא, אז מה כן?
הוא צודק.
צריך יותר מרק מקום לברוח ממנו,
צריך גם מקום לברוח אליו.
הלוואי קיים כזה מקום
ותגיד לי איך אוכל הפעם לא לרעוד ולא לפחוד נכון,
אני יודע שבסוף זה לא יהיה לי קל, זה לא
רק חיפשתי מקום להרגיש בו קצת חום,
הלב הזה רוצה לדעת בשביל מה שווה ללחום.
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
שנשאר לבד ונשבר לאט
והמסע הזה כבד וקצת גדול עלי,
אני צריך לגדול מזה
ודיייייייייייי!!!!
מילים זה דבר מצמצם. מצמצם מידי.
למה רגשות זה כל כך מופשט?
באלי ***.
הוא שם. יושב על הקצה.
הלוואי היה מוכן גם לצאת.
אוךך הרגל. זה כבר לא נורמלי.
בקושי נשלט.
אין סוף ללילה. אין סוף.
ובכלל יש לי מבחן מחר
וזה קשה נורא להצליח ללמוד ככה
לוודא שכולם פה
חיים, עדיין
למרות שכואב וריק ומוסתר
כמו 'מי ער' שבצמ"ע,
אז ב'מי חי'
-ציני עצבני מתוסכל
שלא אכפת לו-
זה יהיה טוב
התכוונתי למשהו בסגנון של-
'מי לא התא** עדיין', כן?
אני חושבת שיש בזה משהו באמת טוב ועמוק ותר.
כי כי יש כאן כ"כ מלא כאב, וזה טוב לפעמים לראות שכולם בסדר, ואולי אפילו התקדמו וצמחו ובמקום אחר כבר...
תפתחי
?
רוצה את לפתוח?
אין לי כוח לעצמי בשביל זה🙈
הזוי איך הכל מסתובב.
פעם למעלה פעם למטה.
..
תודה עלייהם.
זה עושה טוב לדבר איתם