אומללות זה שאחותך התאומה מארגנת יומולדת לחברה של שניכם ושוכחת להגיד לך על זה, כי לך אין ווטסאפ ולה יש, ולפי טענתה היא הייתה צריכה גם להודיע לשאר בלי הווטסאפ, ובגלל העובדה הזאת ששינכם גרות באותו בית ויושנות באותו החדר, גרמה לה לשכוח ממך.

אה, כן, והיא גם הביאה את החבילת שוקולד שאת והיא מקבלות כל שבוע מסבתא שלך לחברה שיש לה יומולדת, והיא פשוט אמרה לך, אני מביאה את זה לה, ומה את לא היית רוצה שיעשו את זה בשבילך? אז סתמי יא אנטיפתית (אהמ. זה במילותיי שלי. היא לא יודעת מה זה אומר אנטיפתית. היא פשוט יודעת מבחינתה אני חסרת לב.)

יאיי, כמה נחמד

מה הלאה?

בנות מהשכבה לא ידעו מי אני? אה וואלה, זה כבר קרה.

אולי הכלב עכשיו ישכח מי אני

או החתולה, ואז היא לא תישן איתי יותר בלילה. זה יהיה עצוב. היא אחלה של דובי מתוק.

איזה קטעים הולך להיות, אני מרגישה ממש ברת מזל שלאנשים אכפת ממני.

..3,000אחרונה

אני אסתכל עלייך

ואני אמשיך להסתכל

אתכנן את כל מה שהייתי אומרת לך

אדמיין איך היית נאלם, לא מוצא מילים

אבל לקרות זה לא יכול, אתה יודע

לא התווכחתי כבר שנים

הרבה מים חלפו בירדן מאז

אתה לא תשמע אותי יותר, כמעט ובכלל

אולי כשאני אצא מהעשתונות לגמרי, אדבר

(כמו שקרה עכשיו)

פעם אף אחד לא יכל לגרום ללשוני לשבות

על דבר קטן הייתי פותחת שולחן וגורמת לכולם להודות שאני צודקת

מרגישה שולטת

היום, אתה יודע איך זה

אתה יודע איך זה כי בחיים לא שמעת אותי מדברת

כן, הלשון שלי התנוונה אני חוששת

בפעמים המעטות שאני אומרת את דעתי
(וזה במקרים שהנושא יותר מדי רגיש, כן?)
לוקח לי 10 דקות לנסח בראש מה שאני רוצה להגיד ושאנשים לא התעצבנו או יפגעו

כי זה הקטע

אם הם יתעצבנו

אני אפגע מהם

אם הם יפגעו.. מה אני שווה?

משערת שזה מה שקורה שבמשך 7 שנים את בצד שמדבר ומוביל וכולם מסכימים איתו

ובבת אחת את נהפכת לצד השני

שצריך לספוג

אז ככה זה

שאת ספוג

..לרגע אחד.

"כדי שלא יהיה מאחורי הגב". מטומטמת. חושבת שלא ידעתי כלום.
ובוא נגיד שזאת הצרה הכי קטנה שיש לי על הראש כרגע. הרסת לי את החיים. בוקרט.

..לרגע אחד.

זה שקר. שקר מדי.
ולמה היד שלי נתקעת שם תמיד ואני מתעקשת לחזור.
זה עבר כבר גבולות וזה לא הגיוני ואשכרה אני ככה בגללה ואוף שתלך לעזעזאל עם הרעיונות המטומטמים שלה. לא רוצה. לא קשור אלייך. בעצם כן, יותר מדי. ודווקא לכן לא תשמעי ממני מילה. מילה.
תתפוצצי.

אני אהבלה.
היום הזה כבד עלי.

חייבת לעוף מפה דחוף.

..אור חדש.

'בוא נהיה בוגרים לרגע, נראה הכל בעין טובה וננסה להבין את הצד השני'

סליחה. נמאס לי להיות בוגרת.
אני מרגישה לא רצויה, אני מרגישה כאילו אני עול וכאילו שרק צריך להכניס אותי לאיזה כלוב כדי שלא אפגע חלילה באחרים פה. וזה לא הרגשה נעימה.

נמאס מזה. ונמאס שאני בעצמי עוד מצדיקה אותם.

..אור חדש.אחרונה

לעזאזל.

אני אשכרה הולכת להכניס אותי עכשיו לתוך הפאקינג כלוב הזה.

לארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצהלארוצה.

....or1900

עבר עריכה על ידי or1900 בתאריך כ"א בטבת תשפ"א 15:05

....

..פשטות.

אני לא יודעת מה איתם וכואב לי עליהם. הם קטנים מדי לזה.
למה הסבל כאן.
אני רוצה שיהיה להם טוב אבל זה לא. לא גדול מדי.
הם לא רואים בדיוק כמו שאני לא ראיתי, עוד מעט הם יראו. עוד מעט שמתקרב יותר מדי.

זה מוזרLicorne

להסתכל על עצמי מלמעלה ולראות את החוסר שזעק ממני
את הפחדים והשברון והתסכול

לראות את הצורך ולדעת שהלגיטימציה היחידה למימוש מסוים היא באופן המבחיל הזה

אמרתי מוזר?
ובכן, לא מוזר, זה מזעזע.
זה עצוב קצת

זה גורם לי לתהות על השינוי
אינטנסיבי, כואב, מחריד לפרקים
דרמטי, מאוד
ארוך
אפקטיבי.

וזה פוגש אותי בככ הרבה חזיתות בחיים ואני שמחה שמשהו עורר אותי להתבונן מעבר
למרות שהיו בי הרבה דברים טובים שנעלמו
אני חושבת שאחד מהדברים הכי חשובים שנלקח ממני בתקופה הזו זו
היכולת לגעת באנשים

(ואני מנסה קודם להבין מה הם מבקשים
מה היה בי שאפשר לי לסייע, ועוד מתוך הכאב הארור שלי
[ואולי זה זה]
זה לא קריטי [אוף, כלום כבר לא קריטי]
פשוט... זה קצת כואב)

חיכיתי היום
שעה וכמה דקות

כבר עבר המון זמן ואני קצת... מחכה
הפעם האחרונה השאירה בי טעם ככ מתוק
אולי ביא נסכה בי קצת תקווה כי המילים ממשיכות להדהד בי כל פעם שהוא נכנס

[ואולי זה רק בגלל השבוע האחרון
זה טוב, אבל רק בגלל שהיה רע
סליחה טעות, לא רע אלא כואב]

היה כואב

כאב לי מאוד

(?)

(מה יש לי)

שונאת להתגעגעמשיח נאו בפומ!

אף

..לרגע אחד.

פאק. זה בכלל לא היה המקום שלי.
מפחיד לי לגעת בדברים כי יותר מדי מתקלקל לי לאחרונה.

מפחיד לי מחר. לא רוצה.
איך קמים שם בבוקר.

..לרגע אחד.

המציאות הזאת מתעתעת וזאת אשליה שעוד רגע תתנפץ ואני אתהה לעצמי מתוך השברים איך לעזאזל אני תמיד באותו מקום.
אני יודעת שזה מה שיקרה ואני עדיין ממשיכה עם זה.

והיא אעירבה אותה כבר והספיקה לספר גם להם ולו, והיא בכלל לא קשורה וזה כבר מזמן לא שלי. אני לא יודעת כלום אבל יודעת הכל. טעות.

..לרגע אחד.אחרונה

אני צריכה אדם שיקשיב. באמת. שלא ישפוט. שאני אאמין לו שהוא לא שופט.
הלוואי שהיה אדם כזה.

אני עייפה מדי לחיים.

..רצה לאש