פורום ריק ומוסתר (עמוד 472)

דרוש חיבוק טיפול נמרץ

 

ואין צורך לבכות נכון?

בשביל מה..

 

שומע רגע
החיוך הזה רע מאד. וכאב לי

אתה עד כדי כך מזלזל בי?
וואו

בגלל המוחצנות הפתאומית שלי, אני יודעת שיש כמה דברים שלעולם אשמור אותם לעצמי

אני לא אגיב למה שלא אני אמרתי

השתתקתי לרגע.
ואז הם שאלו אותי:
-את עייפה?
-מתי הלכת לישון אתמול?
-זה עדיין עייפות מאתמול?
אח כמה קל זה להסתיר. לתרץ תירוצים, כי בטח זה סתם עייפות שתעבור לי.
זב מתסכל שהלב שלך צורח והם לא רואים כלום, הכל חיצוני. הגוף זה הדבר החשוב אבל מה עם הלב?.
אוף.

כשאתה מחבק ילד
תמיד תהיה
האחרון שמשחרר
לא משנה כמה אתה חושב
שהוא צריך את זה
לפעמים
הוא צריך את זה
יותר




ברק פלדמן

כזה, ***
והוא היה עושה את העבודנ לאט ובשקט. בשלווה מעושה
וזה היה חוסך את הבושה

ואירוני
אבל ככה גם הופכים טובים יותר

אני חייבת להירגע
דחוף

ש בו ככ הרבה טוב ויופי ואמת ושמחה ואושר ורגעים קטנים שמרחיבים לנו את הלב

מה לא?
העולם הזה מקסים, תודו
אז נכון, יש בו גם הרבה רוע וקושי וסבל וחוסר צדק ועוולות ופשעים
נכון
אבל זה רק כי צריך מאזן
ונכון שאלוקים הוא זה שבוחר מי יחשף לאיזה צדדים איך ומתי ובאיזה מינון ומה היחס של הטוב והרע אליהם יחשף
אבל יש הכל מהכל לא?


אחלה
עולם מקסים
הגענו להבנה

אבל יודעים מה
אני עדיין רוצה למות עכשיו
לא בקטע טראגי
אני פשוט,

עייפה

מהחיים

אני אמוציונלית להחריד
מנסה בעדינות לספר, לפתוח את אותו עניין
לא שקולה בדעתי
כמו כן - מטומטמת

והשאר היסטוריה


וברצינות,
אני ככ דואגת, זה פשוט היה זמן לא טוב ועכשיו דבילי לברר
זמן לא טוב ואני מקווה שלא קרה שום דבר, שהכל בסדר
אולי... הרי ידעתי שהמצב "נורא" באותו זמן

אוף

יש לי עכשיו חברה שהתקשרה והיא כזאת עדינה שהתגיירה בגיל 6 כי אמא שלה רצתה להיות יהודיה עם ילדים יהודים והיום היא לא יודעת אם היא יודעת מה זה אומר לרצות להיות יהודי

ואח שלה בן 7 חלה בסרטן לפני שנה והיום גילו שזה חזר ואין יותר תרופה ויש לו 4 אחוזי שרידה ו96 אחוזי כלום. ואנחנו אסור לנו בכלל לומר בשבילו תפילה כי אנחנו הזוג כופרות האלה שמשלבות ידיים בתפילה ודופקות סטייקים בתל אביב כי ככה. והלסת שלי שורפת כי אני מחזיקה אותה כבר שעה בעצבים בלי לדעת מה אני מרגישה כי אני כזאת שונאת שהתרחקה מעצמה אלף שנה רק כדי לגלות שלא נשאר ממנה כלום. אז אני שכחתי איך רגש נראה ואיך השריטות הדקות האלה חודרות עמוק ומה הכאב הזה של ילד שאני אוהבת עם חברה שאני אוהבת (מה אוהבת מה את מדברת כאילו את פאקינג יודעת בכלל לאהוב)וכלום לא לגמרי מזיז. ומה נהיה איתי ומה נהיה ממני מה ולמה אני מוצאת את עצמי כל בוקר מחדש פותחת תריסים לשמש חזקה מידי ותוהה למה ואיך זה ששוב קמתי

 

 

ככ רע לי לתת מקום לכאב הזה.(פפפ איזה כאב..שמענו.)

הדמעות נשארו חזק בעיניים ולא נתנתי להם לצאת כדי שלא ישימו לב.אבל הרגשתי שהעיניים כאלו ררר.אני שונאת לבכות.שונאת ככ.זה קורה לי יותר מידיי אוף למה אני רגישה ככה למה.היה קשה.נראלי שהם ראו תדמעות בעיניים פף.אה יואוו כע כע היא ראתה והיא כזה אמרה לי שאני נראת מותשת ושאלה כזה מה קרה ואני ניסיתי להעביר נושא ממ אוף לא נעים לי.לפחות היא מבינה באמת.והיה לי טוב בלב שהיא חיבקה ושמה לב שמשו קרה.שראו עליה בעיניים שהיא שם בשבילי,גם אם אנלא רוצה לדבר.אפילו רק לשתוק ביחד.ושתקנו.הסתכלו אחת על השניה ושתקנו.זה עשה לי טוב.מרגישים שהיא מבינה.מרגישים ככ.בלי מילים.אז יש מישו שבאמת נותן מקום נורמלי לכאב שלי.שמבין את הכאב.חשבתי שזה לא ככה.חשבתי שכולם שופטים אותי.ופתאום היום הבנתי שזה לא נכון.שמכילים,שמקבלים,שאוהבים.שיש אנשים כאלו בעולם.כןכן יש.אני אוהבת תמקום הזה.אני אוהבת.יש שם אהבה אמיתית כזאת,לא משנה מה אני עושה.לא משנה איך אני מתנהגת.מקבלים אותי,ככה,איך שאני.אני אוהבת את זה.אוהבת ככ.ואיך היה לי טוב.תודה.תודה אבא ככ ככ.אמרתי שהיא חייבת לבוא גם?אמרתי.איך היה לי שקט רגוע וואו.ואיזה איש טוב הוא.כל מילה שלו הייתה במקום.תודה עליו.תודה עליו ככ.כמה אני מעריכה אותו כמה.איזה בנאדם וואייי איזה בנאדם.ואשריו.אשריו ככ.אני צכה לדבר איתו.איי איי איי.כמה נחת רוח לטעטע כמה.איזה איש חכם יא-אלה איזה איש חכם.

(ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

וואוו זה ככ נכון.זה ככ נכון ואמיתי.תודהתודהתודה.)

 

כל אחד צריך מקום שיהיה לו בית.
כמה קנאה יש לי באנשים שיכנסו לתוך זולה מאולתרת, יתיישבו על הספה ויחלצו נעליים ולא יהיה להם מגעיל ולא ירגישו נשפטים ויהיה להם נח ונעים וטוב ויהיה להם בית והרגשה של שייכות
אין לי שייכות לכלום והיום זה הכה בי בצורה חזקה יותר

הוא כועס עלי ופגוע ממני

אני יודעת את זה.

גם שהוא לא אומר כלום.

וכביכול הכל ממשיך.

 

אנחנו מדברים מכיוונים שונים,

אני שמחה בדרך שלי בהחלט.

הוא בכלל לא מבין לעומק אותי,

ולפני זה, אני לא מבינה לעומק אותו.

 

הוא זר לי פתאום,

ובכלל בואי נפסיק לכתוב כאן.

 

 

היא שם מתחת לפני האדמה מסתתרת
רוצה שנראה אותה
שנחפור עמוק עד שנמצא אותה
שנרגיש אותה בליבנו
שלא יכשלו כוחותינו
מרחוק היא מביטה ושומרת
עלינו.
..
זה היה חלום
זה היה חדש
ועכשיו זה כבר רגיל
אבל רגיל מיוחד
ופשוט.
..
צריך להתעקש על זה יותר
אבל עם הרבה הקשבה פנימית
להאמין בכוחות שיש
להאמין שמסוגלים
לא לפחד ממה יגידו וכו
להאמין שזה לא סתם
ומותר להיכשל
אבל לא להתייאש
להתבונן וללמוד
..
יהיה איזון זה בטוח.
ועכשיו פשוט להיות
כי מותר
וגם כי זה הגיל.
ולקבל את זה באהבה
כי זה הכי טוב.
וגם כי הוא אוהב אז לקבל.

חבל.
ידעתי שזה יקרה.
אבל בכל זאת
זה מבאס

שאסור לעשות דברים בכעס.
וגם לא לכעוס על עצמך.

..

(זוכרים?)

(לא מפתאום, איך תזכרו עם כל המסיכות והטמטום הארור)

אני לא נשברת
ולעזאל בנא, תפסיקי להביך את עצמך
ממתי את ככ נואשת

אוקי אוקי
סדר, לראש, עכשיו
משהו השתנה וזה לא טוב, רק עכשיו היה ניתן להבחין בגלל הזמן שעבר והדגיש את הפערים

1. עם כל הכבוד ההערכה האהבה והרצון הטוב
את לא יכולה לתת לרגשות לשלוט בך ככה, את לא יכולה לתת לזה לערער אותך ככה,
כמו כן, את לא יכולה לפגוע
לא לפגוע, לא לפגוע
רגישות, יש בך המון, תשתמשי בה
זה הזמן

(את לא רוצה להשמיד את היופי הזה)

2.
אהובה יפה, זה טוב לך?
כן.
תחשבי שוב (:
ובכן, זה תלוי מאיזה בחינה...
רגשית?
אמ, כן. זה טוב.
נפשית?
כן.
נו, מהבחינה הזו.. את יודעת?
אמ, כאן זה באמת פוגע בי
מבחינת הצד השני?
אני לא חושבת שזה צריך להיכתב כאן, בגלל, שזה הכרחי
מבינה
במקום אחר, בזמן אחר

3.
היגיון
קר

עכשיו

ותעצרי, פה
מיד
את יודעת למה

אני רוצה לישון המון המון המון.

....