פורום ריק ומוסתר (עמוד 493)

מבקש להיות מוכל או לפחות להכיל
וקצת מעציב הקטע שאני לא מצליחה לעודד או לנחם פשוט כי אין

ורציתי להיות נחמדה לבחור המתוק הזה
הביישנות שלו שובה לב אבל הוא לא צריך אותי כדי להבין שזה פשוט לא מתאים...
חוץ מזה, אני לא יודעת לעזור לאנשים במצב מגמגם שכזה
במיוחד לא במצברוח כמו עכשיו

אני לא יודעת למה אני מחכה
או בשביל מה...
וכואב לי לחשוב שיתכן שזה נקטע בגלל אותו יום בו עשינו צעד נוסף ביחד
דרמטי יחסית

יש בי עוד כח מתנגן כבר שעה ברפיט כי לא בחרתי משהו אחר
אולי כי אין לי כח
כמה אירוני

והמוח לי מפוצץ במשפטים אופציונאלים בשביל אותו קטע שרק רציתי שיצליח

ולא באלי לחזור לבית
פשוט אין שום חשק לשקוע שוב בכלום הזה ששורר שם
באדישות שלי להכל
נמאס לי לנגן ואין דבר שמכיל אותי בבית הזה שיש לי כרגע

טוב לי פה
למעשה ברגע זה טוב לי אבל הרגע הזה נגמר עוד רגעים בודדים

ואני מרגישה שנלקחה ממני היכולת הקריטית הזו
והכל פשוט... סתמי


יש בי עוד כח
עכשיו כשהלכת חייך לי ירח נתן את אורו בחלון
והלילה כבר לא מפחדת לבד
להיות ולחלום

תדע אין לי רגע אפילו דקה לחכות
והשמש היום מאירה לי לצאת אל הים הגדול

(משהו בי מת להתבטא קצת)
(משהו בי מת)

רק תניח הכל כבר נחתם ונסגר
והלב מתרפא
ןהגשם נפסק אז חוזר שוב הריח
אביב שוב מגיע

ושוב
זה אתה
שנוגע אתה שבורח





[אני רוצה קצת יותר קרוב לאבאלה]

ודיברתי איתה היום 40 דק והיא מבוגרת ממני באיזה 40 שנה
וסיפרתי את מה שאפילו הם לא יודעים והיה לי נחמד אפילו שהיא ככ שונה ממני אפילו ששנאתי אותה אפילו שהיא ככ מרובעת שלפעמים זה עצוב
אבל היא ככ הבינה והכילה ו. הייתה שם בשבילי עם התשובות אפילו שלא שאלתי כלום
ובסך הכל אני אוהבת את היושר שבה

אמרתי שזה אידיאל, שזו האמת הכי אמיתית
אבל טכנית לא מתאפשר לי
והיא אמרה לי את מה שאני היחידה שאומרת לעצמי בכזו ביטחון
ואני יודעת שהמלחמה הזו היא משהו שיתכן ואוכל להתמודד מולו אבל
|קטוע|
(טובל ושרץ בידו)

אין לי האומץ
אין לי כוחות הנפש אפילו שהיא והאנשים היחידים ששיתפתי אומרים שאני מסוגלת ובחייאת למה אני מוצאת את עצמי לבד בהתמודדות עם כל האנשים הטובים שסביבי
והרי כולם שם במובן מסוים

והיה לי בימים האחרונים פשוט טוב
פשוט שלווה פנימית שהדהימה אותי אחרי השבועות הטראגים שעברתי

אולי זה נחמה מסוימת מלמעלה שבאה לעודד קצת כי לא נשברתי
פרס תנחומים נחמד

6% ואני רואה מרחוק את החמוד שהתחיל איתי קודם
סימן מובהק לצורך שלי להתקפל
ניגוד מוחלט לצורך שלי להמשיך לשפוך פה מחשבות בלי סדר
ואלוקים, זה ככ טוב


הלוואי יהיה טוב.

(יש בי עוד כח)

.....

הוּא יוֹשֵׁב לְיַד הַמְּדוּרָה
וְהָאֵשׁ חַמָּה, צוֹלֶבֶת
מַכְנִיסָה בּוֹ חֹם
עָצְמָתִי ,
מִדַּי,

הוּא נִשְׂרַף,
פָּנָיו וְלִבּוֹ
מִתְאַחִים עִם הָאֵשׁ,

וְהוּא בּוֹרֵחַ
רָחוֹק,
הַרְחֵק מִן הָאֵשׁ,
רָחוֹק
מֵהַלֵּב

וְשָׁם,
כָּלֶה הוּא
בַּלַּיְלָה

בְּאֵשׁ

בּוֹכֶה, וְקָם
וְרָץ
קָרוֹב,
קָרוֹב אֶל
הָאֵשׁ
קָרוֹב לַלֵּב

הוּא שָׁם,
כְּבָר לֹא
יוֹשֵׁב,
לְיָדָהּ

הוּא רָץ
אַל תּוֹכָהּ,
אֲחוּז טֵרוּף

כַּמָּה הוּא לְהִשָּׂרֵף
שׁוּב
בְּכָל אֵיבָרָיו

בְּאֵשׁ,

שֶׁל אֱמֶת.


וְהָאֵשׁ רְחוֹקָה
וְהוּא ,
בִּפְנִים

וְלֹא
נִשְׂרַף

החמרה חמלה תהליך מדהים בא לי להגיד לך שאני גאה בך מנסה לחבק אותך עם מילים כל כך עצוב לי שאת עושה ככה לעצמך פעם ראשונה? שופטת אני יודעת כמה את מתאמצת ואני מעריכה את זה מאוד מאוד
נתראה

פעם שלישית גלידה.

גלידה?!
פחח.

שאני מרגיש ילד שאני כותב פה

אבל גם לגבר מותר לפרוק

כמו ילד

ולכעוס

ולשנוא

ולנטור

ולצעוק

כמו ילד

כי כשהוא היה ילד

הוא היה גבר

אז מה יעשה הגבר ולא יחטא

זה קשה ככ לחיות ככה שנאבקים רק כדי לשרוד את היום הזה. ואת היום הבא. רוצה קצת משהו לנפש. אבל הנה אנחנו ממשיכים מהמבחן הזה למבחן הבא מהשיחה הזאת לסינונים הבאים. מהמשפט הזה לאדם הזה ואז לאדם הזה ואז לאדם הזה ואז להתנהג בצורה שתשכנע אנשים שאני לא, דגש על הלא מתכוונת להתאבד. ולהמשיך להתנהג בצורה שתרגיע אנשים לעוד צורה שתרגיע אנשים. ומה עם להרגיע את עצמי. מוזר להתגעגע לעצמי כשאני תקועה עם עצמי כל הזמן, אבלאבל כל ההעמדות פנים והניסיונות לא לשבור את הכלים משפיעות ואין מה לעשות. אני רוצה להיות אני, אני מדמיינת אותי כמו שאני אבל גם מבחוץ ועולה לי חיוך רחב על הפנים. אבל בנתיים, מהקרב הזה לקרב הבא. מהישיבה על שינון אמונת הפילוסוף לשינון עקרונות הנאורות לתרגול של מציאת נקודות קיצון לאנסין, עד 8 בלילה כל יום. ומלהרגיע את הילדה הזאת ולהתעצבן איתה על זאת להעמיד פנים שאני לא קורסת מבפנים עם הזאת ולצחוק עם הזאת ולהסתכל על אחרת וחשוב כמה שאני מתגעגעת אליה. מלהיכנס לשיעור של היועצת למבט שהיא עושה שהיא רואה אותי ולהיזכר בשבוע שלא עניתי ומשם לפה להיזכר בצמיד של הבית חולים שיש לי מתחת לערימות של ספרים בשביל המיון הפיסאטרי הזה שהוכיח לאנשים שהכל טוב איתי, חוץ מיזה שעכשיו אני צריכה להסתיר מתי שאני עצובה כי לא באמת מאמינים לזה. ומשם לשיעור הזא, כל עם חיוך על הפנים. ומשם למטלות בבית לבקשה הזאת ובקשה הזאת. והכל עובר משם משם לשם לפה ואני רוצה פשוט לעצור הכל  ולהיות אני, להתחיל מחדש.

 

....

שהאהבה,תמצא לה חברים לטייל איתם בלילה

המצב הזה
שהמוח שלי ער, כותב

(כי לעזאזל, אני לא יכולה לישון כשזה המצב)

וקשה לי להיות האדם הנכון בשביל כמה אנשים בו זמנית
קשה במיוחד כשאני בעצמי אחד מאותם אנשים

זה חוסר אונים מסוים המצב הזה
[ואיפה אני כשצריכים אותי]

שונאת להיות מפגרת.אני הכי מפגרת.מכל כיוון.וכולם שונאים אותי.משו בעע.טוב אני מבינה אבל עדיין קשה שכולם שונאים אותי ואני לבד.לבד בקטע לא כיף.לא מחבבת את העניין הזה.וזה לא כיף להרגיש רע.אני רוצה להרגיש רגוע ולמה הכל מלחיץ למה.ולא כיף הפחדים האלו.לא כיף.ולא כיף לפחד מהפחדים.ולא כיף לשנוא את עצמי על כל דבר.מפגרתמפגרתמפגרת ואיזה מכוערת אני ומפגרת וחרא וטפשה ולעזעזל איתי.אני צכה למות וואיייייי כבר.אני צכה למות.

ואני מתגעגעת יותר מידיי לפעם.ומתגעגעת לטוב טהור ופשוט.ואני חייבת תבית.ממקומך מלכנו תופיע.תופיע כבר אבא.תופיע.מתי תמלוך אבא?מתי תמלוך בציון?אבאאא.כואב לי ככ.אני צכה גאולה.גאולה מהכל.תמלוך בקרוב אבא טוב?תמלוך בקרוב.מותש לי לחכות אבא.מותש לי ככ.אנלא יכולה להכיל את הכאב הזה יותר.אבאאאאאא.אני לא רוצה להיות כאן.אני לא רוצה.נמאס לי להילחם על החיים שלי.להילחם כל רגע בשיניים.נמאס להתמודד איתם.והיא רוצה לדבר איתי אחד לאחד רציני ואנלא מסוגלת להוציא מילה מהפה,למרות שהיא באמת באה ממקום הכי מתוק בעויילם.היא באמת רוצה להקשיב ולשמוע מה הלב מרגיש ומה קורה איתי.היא מרגישה שמשו לא תקין בעליל והיא באמת רוצה להיות בשבילי.אוף אבל איןמצבאיןמצבאיןמצב.ואנלא יכולה להסתובב מפגרת בעולם הזה.אני לא יכולה.אי אפשר.ו,דיי.לא רוצה להיות בעולם.רוצה להיעלם אבא.להיעלם.ומפחיד לי מידיי לחיות פה.וחיבוק זה עושה טוב בלב אבל למה בהכל האיזונים האלו נדחפים הא?כמה היא צכה אהבה כמה כמה כמה.אז ראו עליה תכאב בעיניים וחיבקתי.חיבקתי חזק חזק אבל אנלא מסוגלת.זה פשוט מגעיל.וזה היה אשכרה חיבוק של רבע שעה.וזה מגעיל וזה מגעיל.בעעעע.איכ איכ וזה לא עזר להתקלח.עדיין מגעיל לי מאז.ככ.אוף אבל היא הייתה צכה את זה ככ,והיא עדיין צכה.העיניים שלה מראות תכאב.מראות שהיא בודדה כאן ושמישו יקלוטטט.וצועק לה בפנים.צועק לה ככ ואוף אבא לא רוצה שיצעק לה.לא רוצה.כולנו צכים טוב גלויי.כולנו.וואי אבא וואי.ואז היא כבר מעצמה רצתה שוב חיבוק כמה פעמים ו,כן,חיבקתי אבל בעעע.איכ אבא זה ככ מגעיל.ככ מגעיל.אבל כולנו צכים אהבה אמיתית.כולנו כולנו כולנו.קשה לי כבר מה שהולך כאן.ונכון,זה חרות אמיתית לרצות טוב אבל דיי קשה לי כבר העבודה פה.מותש מותש מותש.נכון,זה לא סותר.אני אוהבת חיבוק וזה עושה לי וואו כזה וטוב, אבל זה מגעיל אותי.ממש.אני לא אוהבת שמתקרבים אליי ונוגעים,גם בקטנה כזה.אוף אבל אני צכה אהבה וחסר לי ואוף דיי באלי למות.לעזעזללל.ולא כיף לי שבגלל זה חסר לי אהבה ולמה ולמה יא רבי למה.אני אבודה כאן.וואי אבודה.וזה מפחיד שזה ככה כל הזמן.כל הזמן.וזה מפחיד לחיות בהרגשה הזאת שאולי יום אחד,המ,בעעע.ואני בטוחה שזה כבר קורה ו,דיי אני חייבת אומץ לעשות את זה.ומותש לי.מותש לי לעד.וזה לא משו שתלויי בי אז הכי כואב לי.רק תפילות ורק אם אבא ירצה באמת לעשות משו ניסי,טוב גלויי.ו,המ,הקיצר באלי למות אוקי אוקי?אוקי אוקי!

דוד המלך הוא איש טוב ככ.אוף אבל אצל סבאלה היינו רק שעה וחצי ובקושי היה זמן ואוף אני חייבת ליסוע אליו שוב להשלים תמהלך איתו.אבל דיי דיי לא באלי עתיד וואי.אני חייבת למות אני חייבת למות אוף דיי אבא דיי מה נסגר איתי מה.ולמה רע לי?ולמה אני ככ לוזרית למה למה למה.ותפסיקו לשנוא כבר.תשנאו כי זה נדרש אבל אל תשנאו כי המ בעעע.יש מבין?לאמשנה.זה לא.

כשאתה לא יודע מה אתה מרגיש.

מצד אחד זה גהינום מתמשך פה, מצד שני יש את הקול הזה שאומר שהכל טוב וכלום לא קורה, חיים תותים ומאושרים.
ואוף זה קשה ככ. קבלו ביטול, אני כן יודעת מה אני מרגישה, אני מרגישה שנמאס לי. מהכל.
נמאס מהמיטה, אבל נמאס גם להילחם על לצאת ממנה אז נשארים.
נמאס מלשמוע שירים ולהיות בפון, אבל אין כוחות לעשות משו עם החיים אז אין ברירה ככ.
נמאס להרגיש ולא לפרוק ככ, אז מנסים לכתוב אבל נמאס גם מכתיבה אז ממשיכים לסבול.
נמאס להילחם כל הזמן, אבל גם נמאס להרים ידיים, אז ממשיכים עוד איכשהו במלחמת ההתשה הזאת.

נמאס מהכל. מהחיים, מאנשים, מהעולם, וכן, גם מכאן.

אבל הם תמיד יזכרו איך גרמת להם להרגיש

אבל מה אם אין אף אחד
שיסתכל בעיינים?...

אפחד לצעוד עוד צעד באור המעומם האפל יותר מהחשכה הסופית שאקווה כי תעטפני