עזבו לבכות,
אין עם מי לדבר,
היא חוגגת יומולדת לבת שלה,
היא בדיוק בשיחה עם בעלה,
היא דקה וחצי אחרי לידה ולא בראש,
והיא לא עונה כי אינלי מושג.
מין הרגשה של נשכחת מהלב,
ואין למען ה' לא מגיעים למרמור ולהשוואות ולשאלות?
מישומה השיחות אישיות לא ככ עובדות לי וכנראה שנאלץ לכתוב כאן קצת רציני כדי לפתוח אותם נורמלי.
למרות שככ רציתי שלא. פפף
גיברת תלחצי על ש"א כמה פעמים וזה יפתור תבעיה.
עליי..
נגיד מיקודם שזה פתח לי והגבתי לך זה לא הראה לי שמה בצד את שאר האנשים:-[ הם כאילו נעלמו פתאום ובאלי אותםם
אז שמעי מה אני אומרת בנתיים-
תכתבי בש"א בחיפוס את האנשים שאת רוצה ואז תלחצי אנתר ואז האנשים שרצית יופיעו לך ותוכלי לדבר איתם..יש מבין?
וסורי שהרסתי לך תשרשור.לא התכוונתי
אנשים זה דבר ככ מעניין ומסקרן.
הם באמת באמת טובים..
כל האנשים.
לא פגשתי בחיים מישו לא מתוק וטוב.
ובא נגיד שזכיתי לפגוש המוניהמוני אנשים..
ולכולנו יש מעשים של בלבול.
והקטע המעניין בעיקר זה הדרך למעשה.. הבלבוליאדה עצמה..
אצל כל אחד זה אחר.
יש כאלה שאת כל הדרך הם הלכו נכון ושניה לפני המעשה נהיה שיבוש,
ויש כאלה שכבר מההתחלה משו השתבש..
הלוואי שהייתי יכולה לעזור לכל הבלבולים ולהיות וויז אנושי ללב של היהודים הקדושים והמתוקים שהולכים לנו פה מול העיניים.
הלוואי שהייתי יכולה לעלות על כל הנקודות האלו שבתוכי ולהתכוונן נכון.
להתכוונן ולהיות לפי רצון ה' מכל הבחינות.
במחשבות. ברצונות. ברגשות. בהשקפות. בדיבורים. במעשים.
הלוואי שיום אחד, ביום שאני אמות, אני אוכל להגיד לעצמי
'הגעת ליעד'.
ואיזה מזל שלא קמתי בזמן ביום ההוא.
כי קמתי מאוחר ויצאתי לבחוץ להתקשר למנהלת.
המנהלת לא ענתה אז נשארתי סתם בספסל לקרוא הודעות
ואתם יודעים מה קרה בספסל?
ראיתי יהודי ככ מתוק. מתוק ברמות מטורפות!
כזה עם תלתלים וזה.. נראה כמו איזה אחד שחזר מהודו..
וכמו המתיקות שלו- ככה הבלבול.
הוא הלך לזרוק ת'פח ושהוא עבר לידי הוא עשה לי כזה 'אהלן צדיקה מה נשמע?'
אמרתי לו שברוך ה בסדר..
הוא שם ת'פח במקומו וחזר שוב לבית שלו 'תגידי את בת של הרב מנדי?'
אמרתי לו שלא.. מפה לשם התחלנו לדבר
אה חח אגב הוא התיישב לידי על הספסל בקצה השני.. הרגשתי בדייט חח
קיצקצ הבנאדם קלט שאני דתיה והתחיל לספר לי באורות על כמה שהוא אוהב את התורה. ראו לו את זה בעיניים!
לא זכור לי מתי לאחרונה ראיתי בנאדם שככה מדבר בהתלהבות
אייאי איזה עוצמה
ובקיצור אנחנו מדברים ומדברים
ת'אמת בעיקר הוא דיבר וסיפר
והוא מספר לי שבגיל 16 הוא חזר בתשובה והוא שמר מצוות עד גיל 17.5ואז הוא ממש לומד זוהר וקבלה וכל מיני דברים שאנלא מבינה בהם ובקיצור הוא הבין שהעיקר זה הפנימיות ושלא משנה ככ עם עושים מצוות או לא אז הוא הפסק אבל קיצר הוא עדיין כל לילה לומד קבלה וזה.
בסוף הוא מראה לי קעקוע שישלו לו על היד..
'הנה, רוצה לראות, ישלי אפילו קעקוע של 10 הספירות'
ואז הוא הראה לי ומסתר שעשיתי ]רצוף כלשהוא אז הוא אמר 'לא אוהבת.. הא?'
אמרתי לו שהוא צודק אבל שיראה כי וואלה זה מעניין.
קיצר מסקנה הוא יגיע אלינו בעזרת ה' לארוחות שבת..
זכינו להכיר שכן חדש.
זכיתי להכיר יהודי חדש. יהודי שחידש אותי.
יהודי שהזכיר לי כל מיני דברים.
יהודי. אח.
איאי זה עם ישראל..
מי כעמך?!
ממש אני רוצה שרב שלמה יכיר את הסיפור הזה ויספר לי אותו.
כי רב שלמה יודע לספר סיפורים.
אייאי רב שלוימלהלה. הלב מתגעגע
והוא כלכך איש של לב.
אפילו בשמשפחה שלו אומרים לב.
הוא כולו לב..
אני גם רוצה
ממ
ומתי שהלכתי אליה אז גם הלכנו לים.
ורצינו ללכת בלילה אז הלכנו בלילה..
משמע חוזרים בקווי לילה..
משמע זה קווים מוזרים ואינלנו מושג איפה התחנה שלהם בכלל
טוב אז בנינו על השעה הכי מאוחרת ואז יצאנו לפני כדי שנספיק להסתבך ובכז להגיע לאוטובוס בלי לפספס אותו
וכזה לא ידענו בכלל לאן ללכת ולא כזה היה אנשים ואז פתאום היה אנשים בצד השני אז צעקתי להם אם הם יודעים איפה התחנה והם כזה הרימו ראש, הסתובבו והמשיכו ללכת
אמרתי לעצמינו בשקט 'תודה על התגובה באמת..'
טוב וכזה המשכנו לא לדעת מה לעשות אז סתם כזה הלכנו לפי החוש כיוון שלה ויצא שהלכנו אחרי שני האנשים הללו
קיצקצ הם הלכו די לאט ואנחנו מהר כי אנחנו צריכות להספיק גם להסתבך וגם להגיע בזמן
ואז שהגענו לידם אז הבת עושה כזה 'רוצות שנבדוק לכם?'
והיינו מוזרות ומשונזלות ומוזנחות בקטע רע אז התלהבתי ככה שמישו יוזם איתנו שיחה ועוד אחרי שהוא מיקודם בחר לסנן אותנו
טוב קיצר היא בדקה לנו במוביט ואז היא אמרה לנו שישלנו 11 דקות הליכה ובלבלבה שאלנו אותה אם היא יכולה לכוון אותנו ואז היא כזה מסתכלת ואומרת לנו שהיא והחבר שלה הזה נוסעים לכיוון אם באלנו טרמפ. ברור שבאלנו. עלינו.
באוטו הם דיברו באנגלית ולא הבנתי כלוםכלום חוץ מפעם אחת שזיהיתי שהם אמרו תשם של המקום שאני גרה בו..
ואז אחכ שבאנו לרדת (אגב הם הקפיצו אותנו עד הבית.. אחלה אנשים) הם דיברו איתנו בעברית ואמרתי להם בחוסר קשר משווע שאני גרה במקום שהם דיברנו עליו קיצר ואז הם אמרו שהיא באה ללמוד שמה השנה וזה קיצר אמרתי לה שאנחנו ממש קשורים שמה לסטודנטים כי אנחנו בית יהודי לצעירים ואז היא גם התחילה להתלהב וסיפרה שהיא משתדלת ללכת לשיעורי תורה בתל אביב..
וזה לכאורה נראה אנשים שאתה לא מדמיין. תפסתי אותה בצורה הכי לא דתית כביכול.. בים עם חבר שלה ולא הכי בצניעות. וכן, היא לומדת תורה לגמרי מרצונה. ובאמת שאנשים הם מפתיעים. אינלנו מושג מי זה האנשים ברחוב.
הלוואי שהיה לנו מושג. הלוואי שלהם היה מושג.
והלוואי שיום אחד שתגמר הקורונה נזכה כבר לראות בזיו פני אותה בחורה מתוקה אצלנו בבית. היא אמרה שהיא ממש תשמח לבוא ולקחה ממני מס פלפון וזה
קיצר עמישראל הוא מיוחדד!
וההיא שהבאנו לה משלוח מנות.
איאי איך שהיא התלהבה.
פשוט מלראות משפחה גדולה ושמחה.
מאיך שאבא ואמא מצליחים לחנך אותנו.
אשכרה אתה עושה קידוש ה ברגעים מסוימים מעצם זה שאתה הולך ברחוב..
והאישה הזאת כזאת מתוקה.
היא כולה סיפרה לנו כמה שהיא משתוקקת שיהיה לה גם כוחות ככה לשמור שבת וככה להיות אמא של בית של תורה.
כמה שהיא משתוקקת לחיות כמו יהודיה.
אבא תן לה אומץ לשבור את הכל.
תן לה אומץ ללכת ולעוף עם הרצון הזה עד הסוף.
וההיא שבקשה נרות שבת לכל מיני אנשים.
וההיא שבקשה נרות גם לשבת הבאה.
וגם האלו שאתה מציע להם והם אומרים 'לא'.. זה גם חזק.
וההיא בים שהתלהבה מעצם היותנו בים.
חח סתם אני מנסה להיזכר ולא ברור לי ממה היא התלהבה.. מהשם שלי? טוב נו
בקיצור היא גם.
ופתאום היא סיפרה שהיא חסידה של הרב ברלנד.. תאמת חטפתי שוק. לא ציפיתי לזה בגרוש אבל זרמתי.
אינלי מושג מה אני חושבת בעניין. יעני אני יודעת מה אני חושבת, אני חושבת שלא צריך לחשוב בעניין.. אבל קיצר היה מעניין לשמוע אותה ואשריה ישראל.
וממ אינלי כח לכתוב אבל יש עוד מליוני אנשים כאלו.
ואיזה כיף שההוא בא אלינו שבוע שעבר לארוחת ערב.. התגעגנו אליו.
אין על הבנאדם הזה.
איזה יהודי. שנזכה
ויש מלא דברים שבאלי שיהיה לי עליהם דעה..
ואיזה כיף שיש אותה. תודה אבא.
זה טוב לי.
טוב שיש לידי אנשים כאלו קיצוניים ואמיתיים שמושכים אותי לשם וקצת מאזנים אותי..
לא מסכימה איתם לגמרי אבל באמת תודה עליהם. על הדיבורים שלהם.
ואתמול שהם התווכחו זה היה ככ נחמד פשוט לשבת ולשתוק ולהקשיב.
זה היה כיף כי.. המ מעניין למה.
ממתי אני אוהבת לשתוק.
ועוד בוויכוחים חח
נמנמ מוזר
נראלי פשוט שלא היה לי דעה
כאילו בטוח שלא היה לי דעה..
נראלי זה היה כיף לעשות עבודה על מידת השתיקה.
כיף לשתוק איתם.. במיוחד איתה.
והיא פשוט מתיקות
ובהתחלה לא התפדחתי שאמרתי לה ואז היא שתקה וזה נהיה מפדח פתאום ברמות ואז הלכנו
זה שוב היה כיף ששתקנו
אבל תאמת באלי לשמוע מה היא חושבת שמה בתוך השקט הזה
והיא כזאת תמימה בקטע טוב
וצריך שירבו כמוה
ממ כן. כמוה. אי בזכות אנשים כמוה תבוא הגאולה.
אני אומרת לכם.
אאיאיי געגועים אליה.
היום ראינו אותה
איזה זכותת
ישתבח שמו לעד.
אתמול זה היה חתיכת צעד ואומץ..
וסתם פחדתי וחשבתי דברים
יואוו שהיה כיףף.. זה פשוט גוש מתיקות הדבר הזה
מלכתחילה זה דבר שלילי אבל בדיעבד.. אשרינו
ומהיום זהו בעזרתו יתברך ובהשתדלותנו..
והיום דיברתי עלזה עם אבא ואמא
ונראלי שזה אחד הדברים המשמעותיים בחיים
מסכנים הם חטפו שוקק
יאויאו פאדיחות..
ודווקא אבא אמר שהוא מבין למה לא אמרתי עד היום
איזה כיף זה..
אני אוהבת שמבינים אותי
ואני גם אוהבת להבין אחרים
ווואלה זה קצת באסה,
כי נגיד אותה אני לא מבינה.
אבא אמר שהם בטוח עוד ידברו עלזה..
חח מעניין אותי מה הם יגידו.
וקבענו נראלי שיהיה עוד דיבור.
ואיזה טוב ה'!
טוב ה' לכל
תודה רבה רבה ה' יתברך
היום התחיל דף חדש בחיים
ללא ספק
יאויאו
'ברוך אתה
ה, אלוקינו, מלך העולם
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'
ירידה זו לצורך עליה..
אשרינו שזכינו
בהצלחה לנו
ושוב אבא, רק לומר לך תודה.
אין עליך בעולם.
באמת שאין.
תמיד אני שונאת שאומרים אתזה לאנשים- כי זה שקר. יש מעליהם אותך.
אבל אבא- עליך באמת שאין.
'אנה אנה אמצאך? מקומך נעלה ונעלם.
ואנה ואנה לא אמצאך? כבודך מלא עולם..
דרשתי דרשתי קרבתך
בכל ליבי בכל ליבי קראתיך
ובצאתי ובצאתי לקראתך ננה ננה ניני לקראתי מצאתיך.
דרשתי דרשתי קרבתך אוהווו בכל ליבי בכל ליבי קראתיך
ובצאתי ובצאתי לקראתך ננה ננה ניני לקראתי מצאתיך..'
(אייאי הרב רונן. איזה יהודי קדוש. וואו! תודה עליו אבא.)
@בברסלב בוער אש! את מתוקה ממש ממש. תודה שתמיד היית איתי בזה. מה הייתי עושה בלעדייך. יואוו כמה אהבה וגעגועיםם
@להיות בשמחה!!! תודה גם את. ממש.. בלעדייך דברים היו אחרת.. בטוח. אוהבת מאדמאד ובאסה שהתנתק באמצעע יאו חח לונורא
(ילדונת, זה היה זכות שלי. אוהו לא נדבר עליך כמה מתיקות. כמה רצון חזק שבוער לרצות לעשות לו נחת רוח. למרות הכל. למרות שהכי קשה שיש. מתגעגעת❤
ואו וכבר אמרתי אבל את פשוט אמיצה וחזקה שהצלחת ככה. זה לא דבר רגיל.)
מה בטוח שלא? שבלעדייך דברים היו אחרת?
בוודאי שכן.. אני בטוחה בזה
אולי את לא מודעת כמה אבל אני כן (:
הלוואי שהכאב הזה כבר ייגמר.
הוא ככ לא ייגמר.ככ לא.
ונמאס לי לתת אהבה.ככ נמאס.
אין לי אהבה לעצמי אז לתת משו שאין לי זה אי אפשר זה.
ולא רוצה לאהוב את עצמי.אוקי?לא רוצה.גם לא מגיע לי.בשום צורה.לא.
ואני חרא.
אוף אבא.אוף.
והלב..אויאוי הוא דופק עכשיו ככ ככ חזק.
רועדת.פשוט רועדת.
איי אבא איי
אני עצבנית.ונמאס לי להיות כאן.
מבינה שקלטת את זה כבר הלא כן..?
דיי.
למה הרוגע לא יכול להישאר ליותר זמן?למה אני צכה לברוח רחוק כדי להשיג רוגע בחיים האלה?למה?
למה ככה?
לא רוצה תמציאות הזאת.תבין אותי.לא רוצה.
למה אתה מכריח אותי לחיות אם לא באלי?למה?למה?
לעזעזל.
למה דפקא בזה אין בחירה?למה לגרום לי לסבול?דיי.מגיע לי ועוד איך לסבול אבל,למה מגיע לי לסבול?למה מגיע לי לסבול?קשה לי הסבל הזה.קשה לי להסתובב אבודה בעולם הזה.קשה לי עצם היותי.קשה לי ככ.קשה לי טירוף שאף אחד לא מבין ויבין אותי.אף פעם.אף פעם.כמה שאחפס הבנה,אין סיכוי שיבינו באמת באמת.קשה לי עם הלבד הזה.ושיפסיקו לשפוט אותי.שאפסיק גם לשפוט את עצמי כבר.כי דיי.אבל אמרנו,זה יימשך ככה.ולא כיף לי.ככ לא.
אני חייבת שוב ליסוע מכאן ואין לי כוחות ונמאס לי כבר מנסיעות ולא באליייי אוקי?לא באלייי.וכל החיים לברוח זה לאאא ליגה.זה לא.אבל לא מצליחה לראות ברירה אחרת.זה פסיכי.הראש והלב שלי עקומים לחלוטין.
ותפסיקי.את מעצבנת.אוף כבר אוף.מה?וואי מה?מה את מסתכלת עליי כאילו נפלתי משום מקום הא?דיי עם החוסר טאקט.זה לא כזה יפה.ושוב,תמימות..כמה שזה הורס אותי.אני ככ מפגרת.ככ.
ו,דיי.שהיא תחזור כבר יואוו דיי נמאס לי מזה.נמאס ככ.דיי אבא דיי דיי.
(צכה לשמוע מישו שישיר לי עכשיו תשיר 'י-ה אחסוף'.
תן לי להרגיש תרחמים ממך.בבקשה.ולא בדין אבא.לא.נמאס לי ככ מדינים.)
סתם...
כי פרץ של נוסטלגיה...
ולקט...
פשוט כי...
(פגישה לאין קץ)
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
תשוקתי אלייך
פתאומית לעד, עיני בך הלומות
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
ואני יודע כי לקול התוף,
יום אחד...לקטוף
את חיוכנו זה.
...
לפעמים עולה רצון.
פשוט רצון.
הקושי הגדול, הוא הצורך להילחם בו כשהוא מאיים להוציא מאיזון נכון.
צריך לדעת איך לרצות ומה לרצות.
אני יודעת שעכשיו רוצה שקט,
כדי להקשיב.
לעצמי.
בפשטות.
באהבה עמוקה.
הנה,
מפנה לך מקום,
כי יש מקומות שפשוט לא יכולים להכיל את שנינו...
לילה טוב, עולם.
לילה טוב.
|נושםעמוק|
הלכתי.