למה אתם/ן פה?מזמור לאל ידי
אני פה כי אני פורקת מידי פעם.חיים שלאחרונה
**~אניגמה~
אני חוששת שמא
לא הייתי צכה
לעשות אתזה
איזה קול יש לה 😯משיח נאו בפומ!
היי לכולם אולי לא ידעתם אבל אני מסתכל פה על כל השרשורים😈חתול עם רישיון
ולראשונהה אני גם כותב פה משהו!!!(
) אז בערך הבנתי שכאן אמורים לחרטט שירים זה נכון?(כן אני יודע שבתכל'ס לא אני.אני מדבר פה על היעוד הראשוני)(כי אם כן אז יש לי המון שירים מחורטטים לשחרר...)
לאלאלאחיים שלאחרונה
פשוט לשתוק ביחדמשיח נאו בפומ!
....or1900
הריח שלךמזמור לאל ידי
מכל פינות החדר
מכל צליל מכוון
או גיטרה חורקת
מכל רעם שרועם במרחק
או נשיקת אוהבים חיוורת
כמו סערה עטופת שתיקה
קודרת, חונקת
הריח שלך עכשיו
מחייך לי מפינת החדר
עזבת אותו והשארת
רק ריקנות מהדהדת
את הבדידות, והשגרה
את האושר שחמק
כמו צלילים של שלכת
או סיגריה אחרונה
כמו ספסל בערב גשם
שמסתיר אכזבה
ולוואי ולא היינו
מכירים לעולם
ולוואי והיינו
נשארים כה לבד
נעולים בחיבוק
של בדידות משגעת
את אחרון הצלילים
מדחיקה ובורחת
לוואי שמשך
לא הייתה מפציעה בחיי
מגלה לי שאור
הוא יותר ממואר
שהחושך בו חייתי
לא היה כה שלם
מנפצת חיי
בין דמיון לערפל
לוואי בלילות
לא אשא עוד דמותך
חרישית, אפלה
כמו מסך ערפל
לוואי לא אשמע
את בכייך הדומע
המשאיר צלקות
בלב כה פצוע
לוואי לא היינו
בכלל מכירים
לוואי את ליבך
היית נותנת לאחרים
שהיו יודעים
לאהוב, ולגעת
במכאוב כאבייך
הקודרים כמו קדחת
לוואי ושפתייך
רק אושר ידעו
ורכות לשונך
אחרים ילטפו
לוואי אי אז
תזכרי גם בי
הבוהה ניכוחה
בחלום חרישי...
הלוואי/ 18/10/20
19:44
לילהמזמור לאל ידי
לילה
הוא שוב צונח למיטה
הלומות ליבו חרישות
מבשרות לו על קיצו של היום
שכבר הגיע
עוד מאבק נחוש
נמוג אל תוך האפלה
הוא צונח מרופט
אבוד בתוך עצמו
אלף מיסתורי חייו
צורחים שם למולו
הוא נואש לברוח
לההפך לצל חייו
משחקי מחבואים
נרדפים לילותיו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו
רק שקט חיוור
לבן מלובן
נושא הד אחרון
של שתיקה חרישית
נמוגה באפלה.
לילה
ויריעות המיטה נפתחות
לחבוק אותו אל תוכם
כמו תכריכים העוטפים גוויה
בצניפה חרישית
של ירח דומע
הוא רוצה לברוח
לשכוח
לנטוש
לצרוח
לבעוט
לזחול
לנגוח
לברוח
רק לברוח.
.×תלתן
רק אבא יכול לתת לי כוחות ומילים ושלווה
והרבה מילים שיאמרו שהכל בסדר ושטוב.
היית אומרת זה כתוב מלמעלהרק הפעם.
..רוח סערה
()Licorne
....or1900
/לילה/רצה לאש
..טעטע איתי(:
אוף דיי דיי העולם הזה.
פאק.
ולא.שורף לי.לא רוצה להיפתח ולהישרף.רוצה להפסיק עם זה.ככ.אבל זה מרפא.אבל לא באלי להתרפא כי גם ככה אין סיכוי.אוליי לומר לה שלא באלי וזהו?כואב לי להיפגש עם הכאבים האלו.כואב לי לדבר עליהם ככ.אני צכה למות אוקי?לא רוצה אף אחד.לא רוצה לדבר עם אף אחד.גם לא מגיע לי טוב.לא מגיע לי.
ולהתחתן..מכל הבחינות זה גרוע.מכל הבחינות.לא רוצה לא רוצה בעעע.זה גם ***** וגם ***** בו זמנית.
פאקק פאקקק פאקק
אף אחד לא יחייב אותי שום דבר.
לעזעזל איתי.לעזעזל.באלי לברוחחח ולא לחזור.פשוט לא.מכל המובנים.ולהיות נרקומנית כמוהה.ולשכוח הכל.
..טעטע איתי(:
ושוב רועדת.
אבאאא
לישון?
אני צכה לעשות שטויות
..טעטע איתי(:אחרונה
אני חייבת לעשות עוד שטויות היום.בדחוף.
לא רוצה לישון עכשיו
למרות שטעטע רוצה
אבל,אוף גם ככה לא אצליח להירדם עכשיו.
ואשכרה אני מתנהלת כאילו הכל טוב.
בעעע.
אוליי רק לנוח כזה לפחות?גגג.
זה חסר היגיון מה שהולך אצלי.
(והיא טובת לב והיא יקרה לליבי מאוד.וכיף שיש אותה בעולם.ואני אוהבת אותה נראלי.)
....or1900
געגוע עמוק שכזה
געגוע עמוק שכזה שהלב זועק
תנו לנבול בשקטטאור חדש.
..סביון
ולא תאמין בחייך
כמו לנשום בפעם הראשונהמשיח נאו בפומ!
הגעגוע המטורף הזהמשיח נאו בפומ!
אי אפשר להאמין להמשיח נאו בפומ!
הקור של ירושלים 😍 איך התגעגעתימשיח נאו בפומ!אחרונה
HmmLicorne
יום כזה מוזרLicorne
וקצת קשה ללב שלי לפעום רגיל
[ונוסטגיה נוסטלגיה נוסטלגיה]
וקצת באלי מישהו לחבק
ולנגן מציף לי את הנפש כמו ששכחתי שאפשר
(ועושה קצת טוב, בכל זאת, כמו שהיה אז)
טעטי
יש לי חורף בפנים
קצת סוער מידי...
והנגינה הזוLicorne
עומק כזה שקשה לי להגיע אליו
(ואני לא רוצה להפסיק, אפילו שזה עושה לי קשה לנשום)
ואני רק רוצה לחלוק את הרגש הזה
את היופי העמוק
אני רק רוצה לחלוק את הצלילים האלו עם מישהו
מישהו?
(למה החיים לא עובדים ככה)
אני רוצה לספרLicorne
אחרת איך הלב הקטן הזה לא יתפקע
(ואני מגלה לאט לאט מה זה לאהוב מישהו מספיק כדי להתרחק)
ובזמן האחרון אני יותר מידי מרגישה בובה על חוטים במשחק רציני מידי
והתפקיד שלי הוא להמשיך לרקוד לפי מה שיכוונו אותי הידיים ששולטות בי
ואני ככ אוהבת את הידיים האלו אבל אני לא רוצה לרקוד עכשיו כי הלב שלי עצוב...
אני מרגישה ממש, באופן פיזי את הדאגה
את התקווה והגעגוע
אני מרגישה את השקט
שקט שבעומק עומק הסערה
ואם אושר היה כואב הרגעים האחרונים האלו עם עצמי היו ביטוי מדויק לתחושה
(משהו בי מכור לכאב האוהב הזה
ללב המתפקע
כי אני יודעת לפרוט בו בדיוק איפה שנכון כדי לשחרר.
תרתי משמע)
והייתי יכולה לחיות עם הכל לולא האכזבה...
כואב לי שאני לא יכולה להשתנות, אפילו בשבילו..

