פורום ריק ומוסתר (עמוד 5)

וליבי כורע ומשתחווה

חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד

(אביתר בנאי)

ואני בוכה בוכה

והלב שלי יוצא אליהם

ואני לא יודעת אם אני בוכה על העבר או על העתיד

פשוט בוכה

בוכה בשביל כל מי שלא ימצא את עצמו

ירגיש שהוא לא מספיק

שהוא פשוט לא

יחפש את עצמו

לא ימצא

בוכה בשביל כל מי שאין לי מקום

שאין לו חלק

שהוא לא מרגיש בנוח

בשביל כל מי שמחר יעמוד בצד

יסתכל

יתבייש

ינסה להשתלב

לשווא

בשביל כל מי שלא יהיה לו ליד מי לשבת

שיתבייש ויובש

ויחפש

ולא ימצא

בשביל כל מי שהוא לא חלק

אבל ינסה בכח

להשתלב

להידחף

לא יקבלו אותו

הוא רק יהיה יותר מוזר

נשבר לי הלב

אני יודעת שיהיו כאלו

בטוח יהיו

למה אלוהים

למה

יש ילדים עצובים עכשיו

הם לא יודעים ליד מי ישבו

אף אחד לא דיבר איתם בחופש

אף אחד לא זוכר אותם בכלל

הם שקופים

צל

קישוט קיר

למה עשית את זה

למה זה חייב להיות כואב

נוער בסיכוי אה

איפה הסיכוי הזה איפה

אף אחד לא האמין שאני אהיה פה היום

בטח לא אני

אז זה אומר שיש סיכוי?

זה אומר שהנערה בסיכון שהייתי יש לה עוד חיים שמצפים לה?

או שזה סתם ביטוי שמייפה ומסתיר את המציאות העגומה

המודעה הזו שברה אותי וזה דפוק

אם מישהו רק היה שם לב.

כל מה שהייתי צריכה זה מישהו שיראה אותי

בלי להאשים

בלי להעניש

בלי לכפות

בלי להחליט בשבילי מה טוב לי

בלי לשלוט עליי

בלי לנסות לתקן אותי

רק להיות

להביט בעיניים

לחבק

להיות.

ילדה אבודה ופצועה

כל מה שהיא רצתה זה מקום בטוח

ומישהו שיראה אותה באמת

והונסטלי, האישה שהיא הפכה להיות

עדיין רוצה

עדיין מחפשת

עדיין לא מצאה

בדיוק את אותו הדבר.

סו יס

הפרסומת הזו שברה אותי

כי אני הייתי הילדה בסיכון הזו

ולי לא היה אף אחד.

הייתי חייבת לקחת את עצמי בידיים כי אף אחד לא באמת ראה אותי וכששמו לב שמשהו קורה, רק האשימו והענישו וצעקו

ופתאום יש לי דחף להיות שם בהרים עם המחברת והמצית ולשרוף מיליון אותיות קטנות-קטנות ולהיות מסוחררת מהעשן ומהרגשת האופוריה הזו של השליטה היחידה בערך שעוד נשארה לי

ולהסתכל בסוף על מה שנשאר מכל המילים והמחשבות הכי כמוסות שנמצאות לי בלב והעזתי להוציא מתוכי על דף עם עיפרון אפור חלש

אפר שחור שעוד רגע יתנדף עם הרוח

פתאום אני רוצה לחזור לימים האלו רק כדי לחבק אותה חזק חזק חזק

להסתכל לה בעיניים לילדה הזו

לראות אותה. באמת

ולהיות לידה. לצידה. לא משנה מה

גם אם כולם נגדה

רק שיהיה איתה מישהו אחד שמאמין לה.

שלא מאשים וצועק ומעניש

פאק איך זה שבר אותי עכשיו

אני אמורה לישון בכלל

מחר יש יום עמוס

אוייי טאטע

תעזור

תביא לנו גאולה

Good night girl

You are not in risk

.You are a wonderful soul

?Yeah

.Yeah

נמאס לי כבר לחכות

זה כואב לי בעצמות

הכמיהה

הגעגוע

אל תדאגי כל כך, הכל יהיה בסדר

אני מבטיחה לך 

שוב השעות האלו

שוב הבריחה לפלאפון לגלול במשך שעות רק כדי לנסות להשתיק תמחשבות

את חייבת להתאפס על עצמך ילדה מה קורה לך

כתבת משהו מוזר ועכשיו צריך לצלם את התמונות

במקביל הגיעו התמונות ועברת עליהן ו

גאד מה נסגר איתך ילדה

הכל עייף הכל מותש הכל כואב

את לא מצליחה לנשום

כואב לך בסרעפת

העיניים דומעות כמעט כל הזמן

את מנסה לדבר ולצחוק ולהתנהג נורמלי אבל שומדבר לא נורמלי ובכלל מה זה הנורמלי הזה האם אי פעם היה נורמלי האם יש כזה דבר נורמלי

ראיתי את מה שאודי כגן העלה על הפוסטראומה ורציתי לבכות

כי זה ככה. זה ממש ממש ככה

ואצלי זה גם מדבר דומה וגם מדבר שונה לגמרי אבל זה ממש ממש ככה

הוא אומר שם; ואז עשיתי את הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, ביקשתי עזרה

גאד.

אני חייבת לישון בדחיפות אבל

הכל כואב לי

צריך מחר כוחות לנסוע

יואו איך קשים לי החיים האלו

טאטע תציל אותי ממני

הימים באלו רעים אליי

רעים לי

מזכירים לי את כל האיכסה שבתוכי.

עד מתי ארגיש שמנה ומכוערת עד כלות? עד מתי הקנאה במשהו שלא קיים?

זה אוכל אותי, כמו התולעת הזאת שבתוך הדקל ומרוב כירסום היא מורידה את כל החיות ממנו. הוא נשאר כלום,

ומגעיל לי ומעצבן אותי ואני מלאת מחשבות

אלוהים

כמה מחשבות

אין לי כוחות לעצמי

אני כל כך לא בסדר אבל ככ כן

זה תמיד היה הקטע איתי

הכל בסדר עד ש

אז מה שווה לי

למה זה ככה אלוהים אני נושמת ככ כבד

עצוב לי

עצוב אין סופ.

זה לא פייר

אני גם רוצה

אני גם רוצהההה

שיחקנו היום והייתה לי שאלה אם גן עדן קיים מה היית רוצה שאלוהים יגיד לך כשתגיעי לשם

אמרתי שאני רוצה שיגיד שהוא אוהב אותי כמו שאני

היא אמרה שהיא מאמינה שהוא אוהב אותי כמו שאני.

ואמרתי שאני משתדלת להאמין אבל האמונה מתערערת ויש אנשים מעצבנים שגורמים לה להתערער.

השיר why am I like this מתנגן לי בראש כבר כמה ימים וזה באמת כאילו למה אני ככה למה

אלוהים למה עשית אותי ככה

בנוסף לכל השיט שהבאת לי אז גם זה

כאילו לא מספיק קשה לי בחיים

הפוסט שכתבתי ב2021 והמציאות היום

הפוסטראומה שלא מרפה ואנה שצורחת לי בראש והסיוטים והפלאשבקים והלילות הלבנים והדחפים והמחשבות

בנוסף להכל אז גם זה

הכל נהיה הרבה יותר מורכב בגלל זה

היא אמרה לי שחלק מההחלמה מהטראומה זה ל*

ולא הבנתי בהתחלה למה היא מתכוונת ואיך זה קשור בכלל

אבל אז הבנתי בערך

הפעם האחרונה שניסיתי לסיים את הכל הייתה בגלל זה

וזה לא קשור בדיוק בדיוק לטראומה עצמה

העניין זה להרגיש מספיק בטוחה בעצמי כדי לעשות את זה

להיות מסוגלת לעשות דברים מורכבים וקשים ולהישאר בחיים

להעיז. לבטא את עצמי. להיות חשופה. אולי לא חשופה אבל להגיד מה אני חושבת ולעמוד על שלי ולהיות אני. פשוט להיות אני.

כל השנים ניסיתי להיעלם. אני עדיין רוצה להיעלם לפעמים

והאנשים הרעים גורמים לי לרצות להיעלם

אבל ההחלמה היא להיות. להיות נוכחת. להסכים לעצמי להיות

להסכים לעצמי לדבר, להתבטא, להיות אני כמו שאני בטבע שלי בלי לרצות את כולם ולהסתיר את כל מה שלא מוצא חן בעיני אחרים.

זו הדרך

זו השאיפה

הלוואי מה אפשר להגיד

גוד נייט גירל אור סמפינג לייק דאט 

באמת שבאלי להיעלם

הימים האחרונים ככ קשים לי

הכל כואב

הכל עייף

הכל מותש

האווירה פה חרא של דבר

אני עוד נוסעת היום ואין לי שום כוחות לזה

מקווה שהדרכים ילכו בסדר ושיהיה בסדר שם

באמת שבאלי להיכנס למיטה ולא לצאת

היה לי סיוט ככ מוזר

זה לא שמשהו כזה קרה במציאות

אבל זה היה ככ סיוטי ומכאיב

המוח שלי זה משהו מדהים באמת

אפשר שהכל ייגמר בבקשה בבקשה

אני לא מצליחה להבין איך יש לי הצלחות גדולות כלכך

וכישלונות כלכך גדולים במקומות אחרים

הפחד שזה ישפיע אחד על השני

הכשלון הזה הוא בלתי נמנע,

וזה הבעיה

אנחנו לא יודעת איך לפתור אותו ואיך לתקן

אנחנו לא רוצות לפתוח כלום ואנחנו לא רוצות להשאיר סגור

ואני, יותר מכולם

לא פותחת

לא מדברת

שתיקה

ואין בי את הדחף הזה

שזה מוזר,מידי

אני מפחדת שאני לא רוצה מספיק לפתור את זה

מדי פעם אני נזכרת בזה ששיחות בינינו תמיד היו מתחילות ב"כן חנה?"

לא שלום או משהו כזה.

לא יודעת אם יקרה שוב שאני אתקשר למישהו

ואדע מה יהיו המילים הראשונות, עוד לפני שהקלדתי את המספר.

בד"כ אני לא מתגעגעת לאז. ממש לא.

אבל לפעמים.

(מאיפה. זה. בא. עכשיו?!

ולמה לכתוב?!)

לא ברור, לא פתור.

אבל זה הקסם של העולם הזה, לתת לעצמנו לחיות את החיים בלי להתיימר להבין את כל הסודות.

לעשות בכל רגע את מה שאנחנו צריכים בלי לדאוג למה יהיה..

תנשמי ילדה תנשמי.

באלך לצרוח באלך לברוח באלך להיעלם

ונכנסת לוואטסאפ וראית את השם שלה וזה עוד יותר טירגר אותך ובאמת שבאלך לברוח ולהיעלם.

תנשמי

תנשמי

תנשמי.

אין כוחות אין

באלי לצרוח אבל לא באלי

באלי חיבוק אבל אם מישהו ייגע בי אני אמות

אני חייבת לצאת מפה אני משתגעת

אלוהים מה מה מה

מה אתה רוצה ממני

רכבת הרים של רגשות

דווקא היה יום בסדר

למה הדברים הקטנים האלו שוברים אותך בשנייה

באלי לברוח מפה באמת.

אין לי כח טאטע אין לי

אני מרגישה שאני משתגעת כבר

אני לא יודעת

באמת שלא יודעת

הקול שלה בראש שלי

"את יודעת"

אבל אני לא

תכלית הידיעה היא שלא נדע

ואני יודעת שיש טוב

אני יודעת שהוא קיים

כבר טעמתי ממנו

נגעתי בקצה

ראיתי כי טוב

אני אגיע לשם

הוא מחכה לי

זה לא האם,

זה מתי

אני יודעת שזה יקרה

משתדלת לא לשכוח

זה קשה

אבל מחכה לי טוב

רק לא להתייאש

לא להרים ידיים

להמשיך לקוות

אתמול הייתי עסוקה ככ והיה שמח באמת היה שמח

פתאום היום בנסיעה נפל לי האסימון

המשמעות של האיחולים האלו

הביאו לי שבר מהצלחת של האירוסין

כשאמא שלה שמה לי את החינה על היד היא איחלה לי חתן הגון במהרה

גאד דמט.

והתחלתי לבכות ככה סתם משומקום

וזה דבילי. זה באמת באמת דבילי. כי האיחולים האלו לא אומרים כלום ושומדבר

אבל זה נוגע לי עמוק בלב

ובאלי להיעלם

ובאלי לצרוח לכולם שידעו כבר פאק שידעו

בדוק בחתונה יהיו עוד המון איחולים וברכות כאלו

אין לי כוחות לזה.

כן אני בגיל אני יודעת

כן מצפים ממני

אבל אני לא. אני לא שם. ואני אף פעם לא אהיה שם

לפחות לא כמו שהם מצפים ורוצים בכל ליבם

והתחלתי לבכות ככה להזיל דמעות עם שירים עצובים שלא קשורים בכלל באוזניות

לעצום עיניים ולייחל להיעלם

אני רק רוצה שהכל יסתדר

לגבי הדבר הזה שחששתי ממנו מאוד בסוף באמת היה בסדר

אף אחד לא הגיב חוץ משתיים שאמרו וואי תתחדשי איזה יפה

וזה שימח אותי

חששתי מזה ממש וכל השאר גם אם חשבו דברים אחרים לפחות הם לא אמרו אותם בקול

הייתי עסוקה בלצלם וזה נתן לי קצת כח כי עשיתי משהו שאני אוהבת

ישמצב שהתמונות יצאו חרא לא הסתכלתי עדיין

אבל צילמתי וצילמתי עד שכאבו לי הרגליים מלעמוד ולהיות על ארבע על הרצפה ולעמוד על כיסאות כדי לקבל זוויות טובות

כולם אמרו לי כל הכבוד שאני עושה את זה וזה שימח אותי

מתישהו התעייפתי וסגרתי את המצלמה ואז צילמתי קצת בפלאפון

סה"כ היה טוב ושמח

מעייף מאוד מאוד

לא קמתי היום בזמן ואני מאחרת מאוד אבל מה אפשר לעשות

הגענו הביתה רק באיזה אחת בלילה ואז לא הצלחתי להירדם מלא זמן

אני ממש מותשת עכשיו

יאללה שיהיה יום טוב הלוואי

הלוואי והיכולת שלי מפעם לכתוב היתה חוזרת

מתי שהוא אני אדע להסביר את זה אני מאמינה

את הטראומה השנתית

את הלחץ שהטיול הזה מביא איתו כל פעם מחדש

אתה המבטים את התחושות שבוערות בך

שאתה מדכא באיזה חיוך ובדיחה

זה כבר לא אני, הילדה המבויישת שהכרתם

זה כלכך לא אני אבל עדיין זה מה שתראו

והבחורה החדשה שבתוכי רוצה לצעוק

אבל המקום הזה יוצר לי איזה חוסר איזון

בין הנונשלנטיות שתראו כלפי חוץ לבין ההתחמקות והבריחה והמחבוא ממכם

אני כלכך קולית לידכם ומשום מה, עדיין כלכך רועדת מבפנים

ואתם חמודים

אבל מי מספר לכם

שאנחנו רק בקריסה

אבא

אני כבר לא יודעת מה לומר

אמא

אפילו יותר

אני באמת מיואשת ממכם

אני לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מבוגרים ככה

אפס אחריות למעשים שלכם

אפס תפקוד והתאפסות על החיים

תפקוד מינימלי

או לפחות תפסיקו לדבר כלכך גבוה

ולעשות כלכך נמוך

עייפתי

סימנתי וי,

הייתי שם

עכשיו תנו לברוח

The cut that always bleeds

?Will it bleed forever

.

.

.

תכלית הידיעה שלא נדע?

מה יהיה עם זה

כי אני לא יודעת

ולא יודעת אם כולם מרתיעים אותי כי אני דפוקה

או כי פשוט זה לא זה

אולי זה לא זה

אולי זו האינטואיציה שומרת עליי

אולי אני דפוקה

אולי משהו בי פגום

אולי אף פעם לא אדע

אמשיך להסתובב

אבודה

מחפשת

לשווא