פורום ריק ומוסתר (עמוד 6)

He is

Not

.Better

(And so do I)

יש בך יותר מזה אהבה שלי

יש בך יותר

אל תתרגשי

יש בך המון

את שווה יותר מזה

תסתכלי

תרימי ראש

אל תשקעי

שאיפה ---

נשיפה ---

שוב

שאיפה ---

קחי עמוק

הרבה

תחזיקי

---

נשיפה ---

אההההההההההה

אין לי מושג איך לעצור את זה.

שיהיה כאן

(כלום גם ככה לא משנה)

הם פשוט ככ לא מבינים כמה נזק אלוהים

אני כבר ממש משתדלת לא לתת לזה להשפיע

אני רגילה שכל פעם כשאני באה לפה הדיבורים האלו נמצאים

אבל רק יצאה שבת וכולם הולכים להישקל

מה נסגר איתם

והוא מודיע לכולם מה המשקל שלו

ואני באמת מתחרפנת

אין לי את מי לשתף עכשיו

אותה אני לא רוצה כי זה יטרגר אותה

אבל די באמת די

כל הדיבורים על אוכל ומשקל

כמה אפשר באמת

למה הם ככ סתומים

אין לי מילים

רק תפילה 

באיזשהו מקום...

רציתי להיות שקופה. רציתי לעשות טוב ושלא ישימו לב אליי. שלא אצטרך להביא את עצמי. שלא אתבע. אבל מסתכלים עליי. 

לא רציתי שישאלו אותי. מה אני חושבת, מי אני, או איך אני מרגישה.

כי אין לי תשובות יפות ומסודרות לתת על כך. 

רציתי רק לסמן וי לעצמי, לשרת את העולם כדי שתהיה אשרה לחיי. 

יכולתי לראות רק את החלשים והכנים שנזקקים ליד טובה. המושלמים לא עניינו אותי כבר.

על השאיפות של עצמי ויתרתי וקברתי אי שם.

ומדי פעם מגיע האדם, שמסתכל ולא רואה אותי כעוד בנאדם, שמסתכל עליי. ורואה אותי ומבקש אישור כניסה.

ובמקרה האדם הזה אף פעם לא אמור להיות קשור אליי. אבל הוא מלא בדאגה.

וקשה לי כשהוא בסביבה.

שלא יראה את התשובה.

איך נשברים בלב בלי לתת לזה להיראות? איך להסתיר את המצוקה?

כי אני חייבת לפתור את זה לבד, בדרך הארוכה...

זה הגיוני שהם לוקחים לי 1600 ש"ח בחודש?

במצטבר כבר הגיע ל19,200 ש"ח.

יודעת שיש סיבות טובות והכל אבל זה מבאס.

הייתי יכולה להשתמש בכסף הזה לדברים נחמדים או לחסוך😏

סתם עצב של לילה

סתם

בלי סיבה

לפעמים אני חושבת שאולי זה החצי שלי

אולי אני מרגישה אותו

ברור לי שזה לא נכון

אבל נעים לחשוב כאילו אנחנו מחוברים

זה מנחם

זו הבטחה שהוא קיים

אלוהים מה זה הניסיונות האלו

באתי בשביל לטפל בעצמי ויצאתי שבר כלי

יש אנשים פשוט חסרי רגישות וטיפת אמפתיה לסובבים אותם

אני לא חושבת שהוא עשה את זה בכוונה. אני חושבת שאין לו יכולת להבין כמה הוא טועה בדרך שלו וכמה הוא פוגע באחרים

וההוא באמת ניסה לעזור. באמת

ולא יכולתי

לא הייתי מסוגלת

ברגע שהוא אמר את המשפט, תרימי את הראש תסתכלי לי בעיניים

מה את מפחדת לפגוש אם תרימי את העיניים

העיניים הרעות הכו בי

הן רודפות אותי העיניים הרעות

הוא רצה שאדבר איתו

הוא לא ידע שאפילו זה שהוא יושב לידי זה קשה לי כי הוא *

בטח שלא לדבר ולהסביר למה אני ככה

בטח שלא להסתכל לו בעיניים

גם ככה זה קשה לי שיש שם גם * וחששתי מזה מאוד מאוד

והחששות התאמתו

והתפרקתי מול כולם

ולא רק אני

וזה מראה כמה הוא מסוגל לפגוע גם אם הוא לא מתכוון בכלל

רציתי ללכת משם. ככ רציתי

וגם התיק שלי נתקע מתחת לכיסא שלה וגם הוא ביקש ממני להישאר

לא יודעת למה זה טוב

הוא רצה שאדבר מול כולם למה אני ככה ומה קשה לי עכשיו

כן בטח

והיום אין פה מדריכה ואין לי עם מי לדבר

אני צריכה לצאת עוד מעט ואין לי שום כוחות במלאי לעשות את זה

מצד שני אם אשאר פה זה גם לא יהיה טוב במיוחד

אלוהים מה אני עושה

תעזור לי

אני כועסת. אני כועסת ופגועה ושבורה

למה היה צריך להיכנס לזה שוב אופ

בשני בעיקר התעצבנתי וכעסתי

והיום זה שבר אותי לחתיכות קטנות קטנות

כל מה שחשבתי עליו זה כמה שאני רוצה לפגוע ואיך אני אעשה את זה ברגע שאני אצא משם

ולא פגעתי בסוף

אז זה ניצחון אולי

לא יודעת

אין לי שום כוחות לראות את הטוב בסיטואציה הזו

אולי אני אסע לים

אבל כבר לא הייתי שיעור אחד ואני כן צריכה לבוא

אבל זה יכול עוד יותר לטרגר אותי ולעשות לי עוד יותר קשה

לא יודעת מה לעשות

הבכי נפסק אבל לא הפסקתי לרעוד

והבכי עדיין עומד לי בגרון

אני לא מוכנה לדברים האלה. הטריגרים שם לא נגמרים

והוא בכלל אחראי להרבה מהם

למה הוא לא מבין שיש דברים שלא אומרים

הוא כתב שהוא החליט לעזוב וכתבו לו שייתן לזה הזדמנות

בלב אני רוצה שהוא יעזוב

ברור לי שהוא צריך את הטיפול הזה אבל קשה לי איתו ככ

אני לא יודעת מה עושים

אופ

אלוהים תעזור בבקשה בבקשה

באלי לישון עד אינסוף

אני מותשת ככ ככ

איך ממשיכים בכלל

היא נגעה בי לפני שהיא הלכה ואמרה איי לאב יו

וזה טוב

היא חמודה

אבל קשה לי שנוגעים בי בטח כשאני בהתקף ופלאשבאקים בלי סוף

מה שכן לא קפצתי כמו בד"כ

שזה טוב אולי

אני כבר לא יודעת מה טוב

אני יודעת שכואב לי ברמות לא הגיוניות עכשיו

שאני מותשת ומוצפת ובאלי להיעלם

נשארתי עם הגקט גם כשבחוץ חם ברמות

מנגנון הגנה שלא עוזר

מה עושים

אוף

אלוהים תציל אותי

- - -

טרנד?

לא אני כתבתי, לא מילותיי, רק נחשפתי לשיר קצר/ פואמה,

הנה הוא להלן (לא הייתי ממליץ לחפש את הביצוע):

The clock's hands fold,

I feel pulsing in my chest

all the agony of one more day,

in this world of darkness.

Through my nostrils,

runs the smell of my own death

printed on the grey sunday sky.

I kill myself, take my life...

In my last mourning I realize,

I've always been the nothing I feared becoming...

חוו דעתכם? (!)

She asked me that again

Honestly I knew it'll happen

And I said not yet

Which is true

But I couldn't tell her

Again

And I hate myself about it

I know I'm not ready yet

But it makes me ache every time

I feel awful

I'm anxious

I need to calm down

I just wanna cry

Today was a lot

Maybe I just need to sleep

I'm so exhausted

God what is happening to me

Tatte I need you right now please 

מרגישה שלא נעים לי

אמא מחרימה לי דברים בקצב מסחרר, מעירה לי על ימין ועל שמאל

אבא גם מצטרף לחגיגה

חנוק לי בבית

כש**** פה המחנק גובר שבעתיים

לא יודעת מה אני עושה עם הספר ל****, פדיחות של החיים

אין לי כוח להסתיר את הבגדים שלי או משהו

אני בסך הכל רוצה שיתנו לי לחיות

ברגע שישחררו אותי וירגעו ויהיה לי טוב אני מעצמי לא אחפש דברים אחרים

זה ממש קשה לי הידיעה שכל רגע עשויים לחטט לי בחפצים האישיים

זה לא כיף

זה מרגיש לי משטר דיקטטורי

גם נמאס לי מהילדה הזאת, היא מחרפנת אותי כשהיא רוצה ממני משהו ואין לי כוח להסביר לה שוב ושוב ואחרי זה לשמוע את התודות שלה

מרגישה שאני קצרה יותר גם לסביבה שלי

ואני בסך הכל רציתי להיות ילדת פז, שמפיצה רק אור סביבה

אחת מהסיפורים והאגדות שמעלה חיוך על פני כל רואיה

אני רוצה להשתדל, אני רוצה לשאוף

אני רוצה לחזור להיות ילדה של אבא, צדיקה כזאת, שמחפשת רק איך להיטיב ולקיים מצוות.

לחזור להרגיש אותו כאן קרוב, חלק ממני, לקיים את כל התורה כולה בלי לעגל פינות.

אני מבינה שגם לאמא לא קל, היתה לה ילדות עשוקה במידה מסוימת, ובסך הכל היא הקימה בית טוב בהרבה ממה שהיא גדלה בו.

זה קשה לחיות בבית עם בנות גדולות, גם היא רוצה רק לנשום ואולי היא לא יודעת איך עושים את זה.

רק רוצה שיהיה לי טוב, ושיהיו לי אנרגיות חיוביות שמחות, ללכת, לעשות, לפעול להקים וליזום.

לא לחזור עייפה סמרטוטית מהעבודה.

אני רוצה ש**** תתחתן בקרוב, רוצה ממש, כבר התייאשתי מזה בסתר ליבי.

אני גם רוצה להתחתן אבל חוששת, חוששת מללכת על צעד אל חזור ברמה מסוימת.

אני רוצה לטוס

רוצה לברוח

רוצה לשבת שעות על החוף ולבהות בגלים

רוצה להרגיש את משב הרוח ולהתרגש ממשק כנפיה של ציפור

רוצה לחיות את החיים באמת

לא להעביר את רוב שעות הערות שלי במשרד.

רוצה לחשוב מה יכולה לשפר.

אני מבינה שאבא ואמא אוהבים אותי הכי בעולם, וגם להם כבר קשה, וחנוק.

אני צריכה לחשוב על דרך איך להיות ילדת הפז כמו שהייתי תמיד, אפילו שאני כבר לא ילדה.

לצאת לנשום לשמוח להיות מוארת מבפנים, איך עושים את זה?...

מה לא עושים:

לא פונים לאנשים הלא נכונים

זוכרים שעוד קצת, עוד טיפה וזה נגמר.

מקפידים על שעות שינה בכמות טובה.

מפסיקים עם הטלפון לכל כך הרבה שעות,

פשוט מתחילים לחיות את החיים.

אז לחיי החיים האמיתיים (מרימה כוס)

אני יודעת שזה נשמע שרוט, אבל החיים שרוטים לפעמים.

תפילה לאללה שהכל יסתדר

אין בי עוד כוח לעוד.

לא מוטיבציה,

לא יוזמה.

רק ריקבון מתפשט.

ומסכה שמתלקפת,

מגלה את פרצופי האמיתי.

ה', עשה אותי שליחותך,

לא עוד כלים.

נפשי, רוחי וגופי כמהים ל"קו ישיר",

ואם אין הרצון, ואין זה הזמן לדחוק - שיכלו כולם ויכללו בך,

לפחות, נסך בי תבונה טהורה לראות בה את הסימנים.

כי אני לבד.

אבי ואימי עזבוני,

אתה ה' - התאספני?

מראות צווחים, וקולות חזותיים,

והכל משתכלל ועולה לגבול המפריד בין חיים למוות,

פעם פה, פעם שם.

כבר אין עבר הווה עתיד,

יש רק פעימת הלב של הרגע הנתון,

תעזור לי, חנון ורחום,

למול את עורלתו,

שלא אשוב לכסילה עוד.

עשה למענך אם לא למעננו...

I'll be there, you'll be near

and thats the deal my dear

זה טירגר אותי עכשיו ברמות

דיברו על השביעי והשביעי באמת היה לי קשוח אבל זה לא זרק אותי לשם אלא דווקא ליום ההוא

ילדה בת 14 שמרגישה שהיא הולכת למות

התקף חרדה של החיים

לא יודעת מה לעשות עם עצמה

מפחדת על החיים שלה ובצדק

גאד הזכרונות טריים כאילו זה קורה עכשיו

עברו עשר שנים. עשר שנים.

גאד

אפשר שזה יעבור

אפשר שאני לא ארגיש כאילו זה קורה עכשיו

אופ

באלי ללכת מפה קשה לי