את צריכה ללהטט בין ככ הרבה דברים
ואת נזכרת פתאום שהיא עכשיו שם
ואז הוא כותב שהיא עדיין בפנים
ואת רוצה לבכות אבל אין לך דמעות
ואין לך למי להתפלל בכלל
אז מה את אמורה לעשות בסיטואציה הזו
למה זה מטרגר אותי ככ אופ
את מגשימה היום חלום, תתרכזי בזה
איך לב ככ קטן יכול להרגיש ככ הרבה
בסוף הוא יתפוצץ
או בהתחלה
הצילו
ליטרלי
עוד שעתיים נגלה את ההשלכות
אמאלה ואבאלה
פריקת מתח
אעאעאעאעאעאעאעע
They don't understand how much this is mean to me
It's a fear I just won
One step out of infinity
.But that was a start
What a day
But the feeling at the end of the day is pretty good
.I think
|מחויך קלות|
אבא!!!!!!!!!!!!!!!
תודה!!
מה הם
אני טוב בלשחנש
זוכר אותי?
אין לך את הפריבלגיה. את הזכות. לשכוח.
יצרת אותי, עיצבת אותי, עשית מה שרצית.
ואיפה אתה עכשיו?
אני מחפש אותך. אתה יודע.
ביקשתי טלפון מחבר קרוב שאמר שיש לו את המספר שלך.
אבל לא ענית. והתקשרתי שוב. אתה סיננת.
חבר שלי הניח יד על הכתף שלי ואמר שזה יקרה.
הוא אמר שבסוף תה תענה.
הוא דיבר בשקט, אם קשה לי אז אני אצמח מזה.
שאתה רוצה רק בטובתי.
הוא אמר הרבה דברים חבר שלי.
ולא כעסתי עליו. לא צעקתי. בגלל שהוא חבר שלי.
הוא באמת אוהב אותי ודואג לי.
אבל אתה לא חבר שלי. אין לך את הזכות לשכוח אותי.
הטלפון שלי דולק. מוזמן לצלצל.
אולי אם הוא היה כאן אז הייתי מסכים. אבל את יודעת שלא אז למה את ככה?
ואכלתי כ"כ הרבה
אני רעה כ"כ
חייבת להפסיק. דחוף.
ואני לא רוצה לישון. לא אוהבת. לא עכשיו.
באלי לפרוק הכל
להוציא את כל החרא הזה ממני
אבל לא יכולה. פשוט לא.
מה יהיה איתי??
איך אני תמיד הורסת הכל איך איך איך איך.
אני שמנה כ"כ. ונוראית. אני ממש נוראית.
אני גרועה כ"כ
ריק סאנצ'זאני לא מגיב בדרך כלל לפריקות. איך שהוא הוצאת את זה ממני.
תודה.
מעריכה.
לא לפתח ציפיה יותר מידי
לא לפתח ציפיה יותר מידי
(לכתובאתזהככהעודאלףפעמים).
מה לעזאזל קורה לי
או יותר נכון למוח שלי.
אין לי כח באמת
הלב שבור
עד מתי
והחרדות מה יהיה איתן אה
אין לי כוח לבכות
והייתי בכנס עם חילונים שבוע שעבר
ואז הצלם אמר לי "הרבנית, את הכי יפה פה" ("הרבנית" חח..)
והוא אמר "את לא רוצה להצטלם? עשיתי לך בוק לבד" ואני מקווה שהוא צחק ולא באמת עשה את זה ואם כן הוא ימחק את זה נכון?
ומבטיחה שאני לא כזאת יפה פשוט בגלל הצניעות מצאתי חן בעיניו..
בכל מקרה אני שומעת את זה ומרגישה עוד יותר כלום כי זה רק מחדד את הפער בין הבחוץ להרגשה בפנים, שזה לא נכון
וככה זה להיות לא אהובה
זה לדעת שלא משנה כמה פידבקים חיוביים תקבלי את תרגישי שהמחמאה לא מיועדת לך
ולמרות שזה משמח לשניה אחרי זה לפעמים התחושות רק יותר קשות
זה מבלבל אותי
בעיקר לגבי יופי כשאומרים לי שאני יפה אני כזה: משהו משובש בראיה שלהם... יש להם פשוט סטנדרטים נמוכים...
באלי שמישהו יראה אותי כמו שאני לשם שינוי
לא ישנא אותי כמו המשפחה שלי
ולא יאהב אותי בהגזמה מחוסר היכרות איתי
סליחה
את לא חייבת להגיב
הכי בעולם תרגישי בנוח רק רציתי איפשהו לשים את זה😢
אני מבינה אותך.
ממש מכירה את התחושות האלה. של רצון פשוט ליחס הוגן נורמלי ומותאם,לא יותר מזה.
אני חושבת שיכול להקל עלייך לנסות קצת לראות את המקום של ההורים שלך, באמת שלהם הם לא רוצים לפגוע בך , הם רוצים את טובתך, את הבת שלהם. פשוט גם להם יש קשיים, ההורים שלנו לא מושלמים וגם אנחנו לא, מגיע לך שיתיחסו לטעויות שלך בסלחנות, בוודאי, אבל גם להורים שלך מגיע.
תזכרי גם שבסוף את זאת שצריכה אותם, את זאת שזקוקה אליהם ולכן את זאת שצריכה לעשות את המאמצים להתקרב וליצור קשר בריא. ההורים ישתפו פעולה.
אני לא מורידה מהכאב שלך כרגע כלום. הכאב שלך מוצדק. אבל אם אם רוצה לצאת מזה אין ברירה חוץ מלתקן את הקשר עם ההורים, את חייבת אותם.. וגם חייבת להם.
תחשבי על זה אם היית סתם אורחת בבית של ההורים שלך בחיים לא היית מגיע למצב כזה של קשר לא בריא עם ההורים כי את מכירה להם טובה על האירוח והכול, תנסי לחשוב בכיוון הזה.
ליבי איתך. אני מבינה לגמרי את התחושות.מבינה את המקום שלך אחד לאחד.
טוב כבר דיברנו על זה...(:
מאוד מעריכה את התגובה🤍
הלימודים מלחיצים אותי
מה יהיה שנה הבאה
מה יהיה איתי בכלל.
אולי הדבר הכי טוב שיוצא מהפגישות איתו, זאת ההבנה שהוא אמר לי שאנשים שנולדו בחודש שלי, רואים ראייה רחבה ומגיעים כבר מההתחלה לסוף. אין את התהליכים. מתמקדים בתוצאה.
וזה כל כך נכון
ואני רוצה להצליח לשנות את זה. לחוות את התהליך, להיות בתהליך, לא רק בהספקים ומה עשיתי ומה לא.
כי, אוקי, בעוד חמש שנים נגיד אסיים, אטפל ואז מה? לאן ארוץ מישם? אני צריכה להאט את הקצב יותר, לשמוח בתהליך שלי, להיות בו.
אני צריכה להגיע לשם פעם הבאה עם חבר... לא חברה...
אוף אני צריכה להתחתן כבר
