פורום ריק ומוסתר (עמוד 49)

ועוד יותר עושה רע

וכמה כאב יש בעם ישראל ברמה שאי אפשר להכיל או להבין

היא לפתח ציניות.

כי להישאר נורמלים מול הכאב הזה אי אפשר

מי משקר לך?

אני...

🙃

תודה

את מתכוונת ל @אני))) ?

אבל באמת, את יכולה לטעות והכל אבל את ממש לא מה שאמרת.

"בעיית משמעות החיים נפתרת עם היעלמותה." (לודוויג ויטגנשטיין).

למה את כזאת דפוקה? כמה פעמים שאלת את עצמך את השאלה הזאת? אני מניח שהמון (ואני אשמח לטעות.)

אז למה *באמת* את כזאת דפוקה? למה??

יכולות להיות מגוון סיבות, אמיתיות. אבל בדבר אחד אני בטוח מעבר לכל ספק: גם הבעיה הזאת, השאלה הזאת, תיפתר לך עם היעלמותה...

אז קל לומר לך "את לא דפוקה", אבל אולי את כן. ואת תמיד מוזמנת לשאול אותה בקול רם כשהיא מטרידה אותך, גם ככה אני לא מאמין שאת שואלת כדי לקבל תשובה, אלא כי זה קצת משחרר תסכול.

העניין הוא, שלא משנה מה אומרים לך, או מה את אומרת לעצמך, שמותר לך לא להילחם בהרגשה/ תדמית הזאת, שאת דפוקה, ולא להרגיש צורך לרדוף אחר תשובה. כי לדעתי, שניהם חסרי טעם ולא יקדמו אותך לשום מקום...

מידי פעם לפרוק תסכול זה בריא. בסופו של דבר, כנ"ל, זה ייעלם. ואז תביני בצורה הטובה ביותר.

זו לפחות דעתי. בהצלחה לך

אפילו לא אמרתי לאף אחד

ברכה שורה בדבר הסמוי מן העין או משהו כזה

את לא מאמינה בזה אבל לא משנה

החרדה קיימת ונוכחת הלב חרד

לנשום

ל נ ש ו ם

אעאעאע זה עבר

גאד. אני אחרי

*חייב לומר שהדבר הראשון שעלה לי לראש, זה כמה שרשור כזה דורש תגובה צינית חחח

אבל זה נורא כל כך, שאפילו אני הגרוע שבגרועים, לא אעשה דבר שכזה.

יש בה אומנם גם צדדים חיוביים, אבל כמה חשוב הדיוק בה. האמת, אני מעריך אנשים צינים שיודעים גבולות.

(*אני לא האדם הכי ציני, אז גם שעלתה המחשבה, לא עלתה תגובה צינית מוצלחת להרוס משמעות של שרשור כזה, כך שלא באמת הייתה לי התמודדות שהתגברתי עליה. אני די בנאלי)

רק בשבילך אני מגיעה לפה

(:

כתבתי שם שאני שונאת לשון הרע. ראיתי מול העיניים כמה זה מגעיל...

אבל זה סימן שאני הייתי צריכה לראות את זה ולקחת מוסר שאני צריכה לחזור ללמוד הלכות שמירת הלשון...

לענ"ד

מרגיש לי שאני מכיר את התחושה, התסכול.

הכאב, שלפעמים אין מילים לבטא...

מה שכן כתבת, תיאור החוויה, גם משמעותי, ואני חושב שטוב שהבעת אותה.

אני יודע שהם רבים ובכל מקום, אבל אל תתרגשי מאותם צרי אופקים שאת מרגישה ששופטים אותך.

זה מעצבן, אבל את הרי יודעת, הבעיה היא בהם, לא בך...

תחמלי עליהם, על חוסר ההבנה, חוסר ההכלה שלהם, גם הם הרי לא עושים זאת מרוע (גם אם הם יכולים להתבטא בביקורת חסרת רגישות וחסרת טקט פוגענית, אני מקווה שבטח גם את יודעת, לא לשפוט אותם רק לפי זה... בסופו של דבר, גם הם,

סתם דתיים...)

*לפרוטוקול, אני מאוד מאמין, מחזיק במסורת ודתי לגמרי.

שיספרו לי סיפורים על איך שאני נראית מבחוץ ושהכל בסדר איתי. אני רק מקווה שאם אני נשארת פה לא אגרום נזק לאף אחד.

רק עכשיו הבנתי מה כתבת, בהתחלה חשבתי שזה דיקלום של שיר😅

מה שבטוח זה שיש לך עין טובה...(:

הנחתי שזה יראה ככה חח

בהחלט יש שלי עין טובה;) יש לי ראייה 6/6 ;)

אבל , במקרה שלך אני לא צריכה להפעיל את הראייה הטובה (:

את כולך טובבבב!!

אולי תתני לי קצת מהראיה שלך...

תודה על הפרגון את נסיכה💙👸

בכל רגשותייך.

אני לא נוטה להתבטא ככה על כל אחד.

ברור שאת חכמה,

ועוד נפשך בך לא הושחתה מתמימותה.

לפעמים נדמה לי שישנם אנשים, שקההתה נגיעת זוהמת חטא עץ הדעת מנשמתם

אני כאילו שמחה שאתה אומר את זה אבל... 

לא חשוב...

אבל קיבלתי עלייך רושם מוטעה, אבל אני לא באמת מכיר אותך,

ואת כל הצדדים הרעים שבך ?

אלו מחשבות אינסטינקטיביות של אנשים קטנים, אני מקווה שזה לא העניין, כי את לא אשה קטנה.

אממ... כן. 

אם כי זה קצת יותר מורכב. (כי זה לא אינסטינקט זה שאחרי שקרו דברים הדברים האלה הוטמעו בי. אחרי שמה שהאמנתי בו נשבר וכל היסוד שלי נשבר בערך, אז.)

אני לא אוהבת את עצמי ואני יודעת שלפעמים זה נראה מבחוץ שאני אחלה חמודה.

זה רק כי אנשים מסתכלים על דברים חיצוניים והם לא יודעים כמה חוסר מימוש עצמי אני מרגישה. כמה אני יודעת שאני לא במקום.

כמה תסכול מזה שאין לי תשובות לעצמי על הדברים הכי יסודיים. כאילו אין לי אדמה מתחת לרגליים, אז איך אפשר ללכת? ועוד בביטחון? ביטחון וודאות זה בערך המצרך הכי בסיסי למישהו.

אין לי אופי בעיקרון. אני לא חושבת שאני משהו בעולם. 

אני כן מרגישה קטנה. חוץ מאת העובדה שאני מתאמצת, אין מה להעריך בפועל. 

יש לי הרגשה שדיברתי הרבה שטויות. אני יודעת שיש לי הרבה בלגן. אבל לא נורא. הסיבה שאני חיה היא בגלל אי קטן של ודאות. אבל זה מספיק בשביל לשרוד, לא בשביל לחיות ממש.

זה כאילו ה' שבר אותי בכוח, מבין?...

בגלל התמימות הזאת שלי, דווקא בגללה נשברתי.

אבל זה רק ביטוי של אהבה. אל תביני את זה נכון.

אלוהים שבר אותך כי הוא רוצה שתתקרבי אליו.

וכשתתקרבי אליו? הוא יתרחק ממך שוב. כדי שתתקרבי אליו יותר.

המטרה היא הדרך, העבודה, זה נחת הרוח והשעשוע הגדול ביותר שיש לאלוקים ממך.

זה חסד שה' עושה איתך, כי הוא אוהב אותך, ובוחר בך. את צריכה לשמוח שמצאת חן בעיניו, אולי אפילו בזכות התמימות שלך, ולהמשיך לאחוז בה בכל הכוח.

גם גדולי הדור מרגישים לפעמים שה' מרחיק אותם! שובר אותם! איך זה ייתכן?

אם אלוהים היה רוצה היה יכול לעבוד את עצמו כביכול. היה יכול לתת לך הכל במתנה, אהבת ה' ויראת ה', ושמחה עצומה בכל אות של לימוד תורה. אבל מה באמת בכך? זה מה שאלוהים רוצה? את היעד? לדעתי זאת טעות בחשיבה.

זאת הדרך, העבודה. ועל כן הוא נותן לך להרגיש תחושת ריחוק.

הנחש קולל עפר הארץ תאכל. הנחש הגיע למנוחה ולנחלה. בכל מקום יש עפר. מזונו מוכן לו תמיד. זאת ברכה או קללה? מתנה או עונש? יש יותר קרוב מזה לאלוהים? חסד גמור בלתי פוסק לנחש. אבסורד.

התשובה היא כן. יותר קרוב מזה לאלוהים, זה יותר רחוק מזה מאלוהים. זו מציאת חן של ה' ביהודי. העבודה עצמה תעניק לך תענוג. זאת המטרה. לא המנוחה והנחלה.

תחשבי מה מהותה של דביקות באין סוף?

הביטול אליו.

את חלק מהאינסוף. לא תגיעי לשלימות. אבל תזכי לשלווה, שמחה, מציאת מקומך, וסיפוק אדיר, ממה? לא מההגעה להשגות שתגיעי אליהן, או אולי גם, לא רק, אבל יהיה נורא אם אי פעם תעצרי לרגע את הרגל מהגז במחשבה שהגעת לאיזו השגה קלה ככל שתהיה, במחשבה שממנה תינקי קרבת אלוהים.

לא, דווקא מהכמיהה לאותן השגות שעוד נסתרות ממך, מהעבודה היומיומית.

רק צימאונה של הנשמה בעצמו ירווה אותה. אלו החיים בפרדוקס. וזוהי תודעת אינסוף.

אבל לא יכול להיות, זו לא המטרה של ה'...

ה' רוצה שנחיה בשמחה ובעליה מתמדת, במילוי התפקיד שלשמו באנו לעולם... לא בחיפוש ובספקות מייסרים.

ולגבי העניין שצריך להנות מהעבודה זה נכון ויפה... ועדיין, צריך להיות איזשהו רף של יציבות בעיניי שהוא קצת מעל איפה שאני נמצאת ואני מאוד רוצה להגיע אליו...

אבל תודה.

כאבי גדילה.

אני לא מכיר אותך, אולי את באיזה תהליך התפכחות.

מעבר למוחין דגדלות שכרגע למעלה ממך.

ספקות וייסורים? לא נשמע לא מפתיע, ולא חריג.

מעייף, מתמשך וארוך? זה לא שום מקום שאת לא צריכה להיות בו.

הפסקתי להבין אותך. אם בכלל הבנתי משהו מלכתחילה.

אני יודע שקטונתי ממך, למדת יותר ממני, ועבדת ה' יותר ממני.

אבל לי נשמע, שאת בדרך, ואם את בדרך, הגעת אל היעד.

הגישה, זה כל ההבדל. רצוא ושוב כל החיים. את מאוד רוצה משהו אבל לא מגיעה אליו?

נגיד ככה, לענ"ד, אם הרגשת שהגעת לרף שאת רוצה להגיע אליו, פה נפלת. כאן הבעיה.

כי לדעתי, אם אי פעם תרגישי ככה, את רק תשלי את עצמך...

נשמע נורא? להיפך, בזה ומזה את צריכה לשמוח!!

לכולם קרה ש*ט בחיים שלהם, זה לא מגדיר אותך. כל כך הרבה אנשים מוסללים לתדמית עצמית נמוכה בגלל דברים שעברו. לא התכוונתי שזה אינסטקטיבי עבור כל אחד (ב"ה), אלה דווקא עבור אלו, הלוחמים. ועוד בדרך כלל ביחס אליהם האמת נמצאת בדיוק 180 מעלות מכך.

לא מפתיע אותי שאת לא אוהבת את עצמך, מפתיע אותי שאת מרשה לעצמך להגיד את זה בקול רם. את משכנעת את עצמך שזאת עובדה. וחבל, זה מושך אותך אחורה.

פערים מאיך שאת מרגישה שאנשים תופסים אותך לאיך שאת תופסת את עצמך? בחייאת, תפקחי את העיניים, זה לא מגדיר אותך, רק עוד מאפיין שלך.

רק לאחרונה דיברתי עם חבר טוב שלי שלוקה בעניין הזה ומאוד הוטרד מזה. חפרתי לו הרבה, ובסוף הוא נשאר בלי מילים. אני מרגיש שאת השליחות שלי בעניין הזה כבר עשיתי עבור מישהו חחח, ובואי, זה לא באמת שאת צריכה אותי.

את יודעת כמה אנשים בחוץ את תופסת בצורה מסוימת, והם מיוסרים בינם לבין עצמם כמה הם מרגישים שאנשים רואים אותם לא נכון?

תשאלי את עצמך, למה את מרגישה ככה? את מסוגלת לענות לעצמך בכנות?

התשובה היא בגלל שאת בן אדם טוב, שלא מסתפק בתדמית חיצונית טובה, אלא נכסף לאמת, לחיות עם עצמו לכל עומק נפשו בשלום ושלווה, מימוש עצמי ובמקום כמו שאת קוראת לזה.

זה לא יקרה לעולם. לא משנה כמה טובה וצדיקה תהיי. מצטער על הישירות. זאת תכונתה של הנשמה, שנועדה לקדם אותך. אבל אל תבלבלי ממנה.

זאת הגישה שאת צריכה לשנות. לא שום הישג שאת צריכה לעמוד בו כדי להוכיח לעצמך משהו. רק ככה תחיי בלי פערים.

ביטחון וודאות הם הדבר הבסיסי ביותר? לא לכולם. לאנשים מסוימים מדובר לגמרי בפריווילגיה. כי המצפון שלהם לא מסתפק. הבטחוןן והוודאות שהם מבקשים, שהם כמההים אליהם, הרבה יותר עמוקים. את צריכה לשמוח על התכונה הזאת. כי רק בצימאון הנשמה עצמו אפשר להרוות את צימאונה. אבל תה חייבת ללמודד לחיות עם זה בשלום. ולא ב"בסדר, כל, אני בסדר". אלא בשלום כזה שיעניק לך סיפוק ותענוג ניצחי כזה, שלא תתחרטי על שמץ של ייסורים שעברתי בדרך.

וזה בר השגה. זה בר השגה. השלב הראשון זה להאמין שזה בר השגה. ממש. גם עבורך.

ובבקשה, אל תוני את עצמך, את חיה בשביל לחיות אמת באמת וכל יום חיים חדשים בתענוג רוחני שאין שני לו.

ההקטנה שלך את עצמך? היא חטא לכל דבר. את יודעת שעבור התיקון שלך תהיי חײַבת לעבוד על הענווה הפסולה הזאת.

אגיב בהמשך בע"ה כי אין לי פניות כרגע... אבל רציתי להגיד קודם תודה רבה על האכפתיות וגם על הפתח להתבטא קצת... ממש תודה.

שתדע שלפני יומיים ביקשתי מה': "תשלח שליח שיעשה שלום ביני ובינך" ואני מרגישה שהוא שלח הרבה שליחים אפילו לא אחד

אחזור להגיב מאוחר יותר יכול להיות מחר... אני פשוט עם מטלות לימודיות שהוד רחפנותה גילתה שהן להגשה מחר😆 וגם אתמול ישנתי ב3 בגלל זה אז... ביי(:

הלוואי...

העניין הוא שמשהו עוצר אותי מבפנים... 

אני צריכה לחשוב על זה.

סרטונים כאלה מעלים לי דמעות

ואף שאני חושב שיש פה חושך כוללני טועה משורשו,

אני מבין שאתה מבטא את חוויתך האישית.

אני שונא להישמע יהיר, אבל היא לא מעט... צרה?

כפי שנדמה לי קודם. אנחנו שונים במהותנו... על כן חוסר ההבנה.

בהצלחה! חפש אנשים שידברו בשפתך, אני לא באתי לתקן, לא את האנושות ולא נפש פרטית אחת.

אל תשפוט אותי לחומרה

שהנשמה שלי תקח אותי בידיים תנער אותי ותצרח לי באוזן תתעוררררררר

מה.אתה. עושה. אררר

אין לך חרב מונחת על הצוואר מה מונע ממך??

נמנע. נו טוב לפחות הוא נשאר פתוח

ככה אתה מוכר לעצמך

רצפה. רצוץ-פה.

אפילו לא מילה קטנה.

הוא בטח קורא כאן

מים דלוחים.

היה 3 בורות הראשון היה מלוכלך כמו עם בוצ כזה השני גם. והשלישי איפה שאני עמדתי היה ריק לגמרי ומלא בעפר

אבל אני זוכר שטחבתי את היד לעפר שעל קרקעית הבור וזה הרגיש לא שייך לשם, זה סתם נערם עם הזמן הקרקעית האמיתית הייתה מתחת. וגם ראיתי מהצד שיש סימנים של מים