פורום ריק ומוסתר (עמוד 504)

גשםםםםםםם רד כבר גשםםםםםםם 

כי צריך לשטוף הכל

גשםםםםם רד כבר גשםםםםם

כי העיר כבר עיפה

היא פוחדת מעצמה

 

 

 

 

 

(בוא נמאס לי לחכות לך.)

אם התורה והמצוות חיצוניים לך

הם כובלים אותך ומכבידים עליך

ואם הם טמועים בך 

הם משחררים אותך לעולם הפנימי הנשמתי האמיתי שלך

(הגיג)

 

~

כל כך קשה להתמיד בשביל הנכון 

שמוביל לאמת

בלי קולות ונפנופי ידיים, דגלים, ותמונות

מהצד

השביל הוא רחב ונהיר

אבל מלא מהמורות 

ולא ברור אם אתה צריך להוציא את האבנים, העשבים השוטים

או פשוט לחכות ליעד מפולס מראש

 

 

כואב לי כל כך.וצריך להודות ברגשות.להגיד שכואב.להגיד שלא נחמד.להגיד שנפגענו.אבל..זה קשה.אמת זה קשה.למרות שאנחנו אוהבים אמת.ומבקשים מהם רק אמת.אז למה כשאנחנו מספרים אמת זה כל כך כואב? למה אחרי זה אני רק רוצה לקבור את עצמי.ולברוח למקום רחוק רחוק ובחיים לא לחזור.למה? למה מה שאני מרגישה פחות שווה בענייך? למה הרגשות שלי והחוויות שלי לא "שוות" מישהו שיקשיב להם. למה?. ולמה אני טובה בלהקשיב למה? זה הורס לי לבנתיים את החיים.וזה סתם שטויות.הכל שטויות.השם הוא טוב.אבאלה טוב.אוהב אותי.ואנמ סתם. כל כך סתם. הלוואי ונמ..

לא למות על קידוש ה'

לחיות על קידוש ה'!

 

לא למות במסירות נפש

לחיות במסירות נפש!

 

אמא רחל.

הגיע הזמן להפסיק לחפש?
להספיק להילחם?
אולי הגיע הזמן להרפות..?
לתת לך מקום להיכנס.

אח כואב
וטעיתי בגדול.
והרצון שלי טיפשי.
ואני סתם מבזבזת תזמן.
ורציתי. אוף. ממש רציתי
ולמה אני מחפשת? גם ככה זה שובר אותי כל פעם מחדש..אוף

 

 

אולי היית פחות מתבייש בי

איך את מרגישה?
דואג לך...
מתגעגע ממש

שיט. את לא יודעת כלום





ממ העניין הוא כזה
אני מניחה שיש לי איזושהי מטרה. תכלית כלשהי

כשפגשתי אותה באקראי, היא שאלה מה אני עושה בחיים. שתקתי וחייכתי חיוך נבוך
מה אני עושה בחיים?
דיי להתפלצן. את לא לומדת ב*** *** *******
את לא עובדת
את לא עושה כלום

שתקתי וחייכתי כי פחדתי להודות בזה מול מישהו, וכאילו מה אכפת לי
למה אכפת לי מאנשים שבאים מהמקום ההוא
למה אכפת לי מעצמי ואני כזאת אגואיסטית אבל כמה נחמד זה להגיד אוי אני שונאת עצמי אני בנ"א איום ונורא
(אני שונאת את מה שאני כותבת עכשיו. אני יודעת שזה לא נכון)
תמיד מנסה להיות משהו שאני לא
פאק, אני זאת אני?
אובססיבית למה יגידו מה יחשבו מה יעשו. ראו אותי? יראו אותי?
חרדתית חרדתית חרדתית
(הוא כאן. הוא הגיע? הוא בבית? עוד כמה זמן?)
אני אוהבת את מה שאני כותבת. אני שונאת את מה שאני כותבת
אני אוהבת את הציורים שאני מצירת
אני רוצה לשרוף את כולם באש

אני רוצה לשרוף את הכל באש

ואם קראתם הכל אני מצטערת בשבילכם.

הריח שלך ניבט
מכל פינות החדר
מכל צליל מכוון
או גיטרה חורקת
מכל רעם שרועם במרחק
או נשיקת אוהבים חיוורת
כמו סערה עטופת שתיקה
קודרת, חונקת

הריח שלך עכשיו
מחייך לי מפינת החדר
עזבת אותו והשארת
רק ריקנות מהדהדת
את הבדידות, והשגרה
את האושר שחמק
כמו צלילים של שלכת
או סיגריה אחרונה
כמו ספסל בערב גשם
שמסתיר אכזבה

ולוואי ולא היינו
מכירים לעולם
ולוואי והיינו
נשארים כה לבד
נעולים בחיבוק
של בדידות משגעת
את אחרון הצלילים
מדחיקה ובורחת

לוואי שמשך
לא הייתה מפציעה בחיי
מגלה לי שאור
הוא יותר ממואר
שהחושך בו חייתי
לא היה כה שלם
מנפצת חיי
בין דמיון לערפל

לוואי בלילות
לא אשא עוד דמותך
חרישית, אפלה
כמו מסך ערפל
לוואי לא אשמע
את בכייך הדומע
המשאיר צלקות
בלב כה פצוע

לוואי לא היינו
בכלל מכירים
לוואי את ליבך
היית נותנת לאחרים
שהיו יודעים
לאהוב, ולגעת
במכאוב כאבייך
הקודרים כמו קדחת

לוואי ושפתייך
רק אושר ידעו
ורכות לשונך
אחרים ילטפו
לוואי אי אז
תזכרי גם בי
הבוהה ניכוחה
בחלום חרישי...

18/10/20
19:44

(@רוח סערה
יפיופה,קראתי אותך..
רק לב גדול.
אני אוהבת המון.)

טוב לי, בסך הכל, אפשק לומר, שמאוד, וואו ממש.

 יום שלם בלי מצברוח דיכאוני או אפוף זכרונות קשים. בהסתכלות אחורה זה בכלל לא מובן מאליו!

לנפש לוקח זמן להרפא. ואני נותנת לה זמן לנוח. מצד שני דוחקת בה כי מי יודע מה יהיה מחר, והחיים האלו נדנד.

מחר יש עבודה בצהרון, נחמד ממש!. אני מרגישה שאני עושה, יוצרת יוזמת,

בטוחה שמה שאני עושה טוב, יפה. בטוחה בעצמי.

 ה' אתה מגשים חלומות, דברים שהיו נראים לא נורמלים קרו, עצוב שכך, אבל בא לא נהיה כפויים טובה,

איך התחננתי אליך שתיתן לי ביטחון, שלווה, יכולת להיות נוכחת ברגע. חיבור, בלי אינסוף פחדים ותלותיות בכ"כ הרבה דברים. 

המצב לא היה תקין. גלות פנימית. מצריים. הרבה שנים. עד שפתחתי, נפתחתי.

אנשים רבים חיים ככה, עם סוד, עם אבן, עם סיפור חיים, עם כלא עם מצריים. סיוט. רחמים. עזרה.

אבל איך אפשר לעזור לטור שיניים מחייכות? הם אפילו לא כלי לקבל. הצגות, הצגות... 

הרבה אנשים לא משוחררים, אין להם מקום להיות הם. הם לא שייכים. אוי זה פיכסה, אני שונאת תהרגשה הזאת.

גם אני לפעמים מרגישה ככה, אין לי מקום. אני לא שייכת לא מחשיבים אותי.

בלימודים, כשכמה בנות צוחקות בינהם, ואני פשוט לא חלק מזה, גם אם אני רוצה, גם אם מנסה כי אין בררה, הקנאה אוכלת אותי.

בזום זה יורד, אני מרגישה ניצחון כשאני עושה דברים שאני אוהבת תוך כדי השיעור. אני כל כך נהנית מהחופש הזה, חלמתי עליו.

למה אני בעצם מחכה? שימאס לי ואז שוב כמו שנה שעברה אברר על מכללת אחרת,שאני מתה להיות שם?.

וואי איזה קשה היה ברגע הזה שנה שעברה שהתקשרתי מאחת הכיתות בתיכון לשם, כמה רציתי אז להיות שם.

כמה רציתי השנה להיות שם. קטן עליי החומרי לימוד, והלהשלים, קטן עליי, בטח, גדולה שאני.

איך אני מצליחה הכל. מישהו יכול להסביר לי? איך? אולי כי אני באמת עם פול ביטחון ועוצמות,

אלה שרק חנקו אותי, רק חנקו אותי כל היום בתיכון היבש הזה, הרסו לי תנשמה.

בנות בסגנון אחד-והם חמודות ובסדר ...אבל נשמה כלואה, בתוך עצמה, בתוך דפוסים, אף אחד לא הגיע ללב שלי.

חיוכים מידי פעם הצליחו לחדור. אבל לא. זה פשוט לא זה. ככה זה כשאתה לא בטוח שמגיע לך, כשאתה לא אתה.

 ואולי הייתי צריכה לעבור אתזה בכל מקרה ,בכל מקום, בכל דרך, כדי להיות מי שאני?

אולי זה היה המסע שלי ששמור לי שהייתי צריכה לעבור, זה מנחם. במיוחד כשכך כך טוב לי עם עצמי. ועם כולם.

לשתף זה מדהים, המשפחה שלי לא מתפשרת על ההכי מקצוענים. הרגשתי אחרי השיתוף ההוא כזאת קלילות. נכון, אני עוף מוזר, לבנתיים בכל מגזר. וזה לגמריי בסדר, מה יפה בלהיות כמו כולם, איכסה, מי שרוצה שיערב לו, זה לא שאני חריגה, כל אחד צריך ללכת עם מה שנפשו חפצה. אבל מותק, יש לך כישרון דרמה מטורףףףף כולם אומרים לך. את אומרת לעצמך. את יודעת אתזה,אהובונת. את אוהבת אתזה בדם. אז מה קרה? מה קרה שאת לא מקשיבה לנשמתך? למה את חונקת את השאלות שהיא שואלת? מותק. הם לא מהיצר הרע. הם ממנה. היא חכמה, היא עמוקה, הנשמה שלך, את לא מתארת לעצמך כמה, אל תחנקי אותה תני לה לפרוח תני לה להתבטא, תני לה לשאול, תני לה למרוד, גם אם זה קודש קודשים, תיזהרי אבל.

אם לא תתחברי מה הכל היה שווה. היית יכולה כבר להיברא רובוט. אם האור לא עובר דרכך אז מה בינך לגוש אבן..

אהובה,את לא גוש אבן. את אמא אדמה, את צומחת את פורחת את מדהימה.

כן את מגזימה במחמאות, הבנת שזה מה שאת צריכה ואת תתני אתזה לעצמך, מתוכך, במקום לחכות לסביבה.

מותק שלי, אני מקווה שיש לך את מי לשאול . שאת לא מתייאשת. שאת לא מחניקה שאלות. תתאמצי. תצאי מהקופסא, תעזרי לעצמך, כי אחרת סביב מי את רצה כל היום, סביב ילדה שבורה ולא שלמה?

חבל...תעזרי לעצמך, תשתפי, סתם כך במחשבות.

את אדם עמוק שלא צריך סיבות לחפש ולהתקרב.

בהצלחה נשמתי אוהבת אותך נורא.

תגידו זה מוגזם המחמאות?
ואם אתם חושבים שזה מוגזם..נו ו..?

שיערב לכם. 

זה היה צעד אמיץ.
הלוואי שזה יעזור.

צריך להתעסק בדברים אחרים.

הלוואי שחלומות יתגשמו.
כבר טוב ויהיה עוד יותר.

תודה אבא.

קצת שונה עכשיו.
והייתי באורות, וכל כך רציתי
והשוני הזה מטריף אותי.
אני צריכה לשנות דפוס ומהר..
אני צכה כוחות למחר. הלוואי יהיה טוב