פורום ריק ומוסתר (עמוד 543)

בהצלחה

שונאת-כי היא לוקחת לי את כל מה שטוב רגוע ומשעשע לי בחיים כרגע
אוהבת-כי זה הזמן היחיד שאני קוראת בו בלי הסחות דעת

אוף
ככה אין לי כוח
צריכה לדבר שטויות וזהו

יש לך שטויות ממש חכמות דווקא

ואני גם מבינה למה.. רק שזה לא ככ קביל לעשות את זה בעולם מסתבר

וגם לא שטויות

אם אין לי כוח לבני אדם אם הם לא מאחורי המסך?
ומה אם אני אוהבת את טוויטר בגלל שזה מגביל תווים ואני לא אוהבת לבטא את עצמי במילים?
ומה אם היקום מחורבן כולו ולכן אני אוהבת להמלט ממנו?
ומה אם?
מה?

מה עם זה שפעם היו אנשים שידעו מה להגיב לי בפורום הזה?

כולנו כאלו במקצת..

זה בערך מה שהיא חושבת, בגירסא קצת שונה (לא יתמות אלא אלמנות)

אני מחבבת אותה

נראה לי בת גלים שער אמרה את זה

אני לא חושבת שיש עוד מישהי/הו בארץ ברמה שלה

רק קצת פה ושם

זה טוב ככ לקרוא אותך..
המילים שלך טובות.
תודה עלייך..

תודה לך ילדה יפה
❤

ואלול. כבר אלול. שוב שנה עברה ואלול הגיע וישלי לבוא לפניך עם כלום. אולי זה עדיף להגיע אליך עם כלום מאשר בלי כלום..
ואולי הכלום הזה הוא סתם התפלפלות שמתפלפלת מעצמה.. לא יודעת..
הלב מרגיש מעצמו והשכל מתחשב מעצמו ואני נשארת בחוץ, מותירה להם לעשות עבודתם, נוגעת לא נוגעת בדברים האלה שבעיקרון ככ שייכים בי. עקרונות.. כמה יפים הם העקרונות..
..
לפעמים.. לפעמים אתה לא יודע מה לעשות. לפעמים אתה מתלבט אם לאחוז או להרפות.. אם להעיף את העשן או פשוט לתת לו להיות ולחנוק אותך ומתוך החניקה תבוא צעקה גדולה.
וסתם מרגיש שבתוכנו אנחנו מקדשים את המלחמה ואת הנפילה שאחריה מגיעה הקימה ואת הטוב הנסתר שמחביא בתוכו טוב יותר גבוה ויותר חזק.
שאתה כבר מאבד את מה התכלית והלב כבר לא מבין את מי הוא עובד והשכל לא מבין לכבוד מי הוא מייגע את עצמו לחשוב ולהתבונן, וההבנה פשוט מוצאת עצמה מתחננת שתבוא הגאולה וכך תלך לה המחשבה הגלותית ונדע שבכל גופנו שאנחנו עובדים רק את ה'.
בלי להתפלפל ולהשלות את עצמנו. בלי לאכול תפוח סתם כי באלנו ונברך עליו והנה הוא נהיה קדוש מקודש ולכבודו יתברך.
וקידוש ה' וחילול ה' יהיו לנו בראש כל הזמן, נשים לב שאנחנו לא מחללים חלילה את שמו יתברך בשום דבר מדיבורנו ובשום מעשה ממעשינו.
ויהיה הכל נחת רוח אליך.
והכל יהיה לשם שמיים. מעשינו שהם לשם שמיים יהיו אף הם לשם שמיים.
ויהיה הכל נחת רוח אליך.
רק לעשות לך נחת רוח.
ומקנאה במשוגעים האלה שזורקים את השכל ומשמיעים קולות ומשתוללים.
ממ לא באמת מקנאה, שבעזרת ה' לא אתנסה. הייתי רוצה לעשות את זה עם שליטה.
ושילך הפחד לאלף עזאזלים ויתן לנפש את המנוחה והשלווה שצריכים להיות בה תמיד.
...
וכולם מתוקים וקדושים.
והנה כאן, בעולם הזה עם האנשים האלה, הכל נחת רוח אליך.

כמה שאני אוהבת.וואו.

אוי לא

אני מתגעגעת אליה נורא
למה הלכת?
אני הכי צריכה אותך כאן איתי.
אני מתגעגעת לחיבוקים שלך. לחום. לאהבה שלא תלויה בכלום. לעזרה. לפשטות.
וקצת קשה לי עם זה שהשנים האחרונות שלך היו כאלו
אבל זה נגמר.
עדיף את אז מאשר בלעדייך. באמת.
אני רוצה אותך, אני רוצה שתתני לי עצות ותחזקי, את ידעת לעשות את זה כל כך טוב.

היום שהודיעו לי שהלכת היה יום מזעזע.
אני זוכרת הכל לפרטי פרטים.
את התגובה שלי. את התגובה שלהן. את חוסר הרגישות של ילדות בנות 13 שלא מבינות בזה כלום. באבל.



אני נזכרת בך כל יום, למרות שאומרים שהמת נשכח מן הלב. אני לא שוכחת. מקווה שאף פעם לא אשכח.


אף אחת לא תוכל למלא את המקום שלך בחיי.
גם לא היא.


אני מתגעגעת.

אז הן מועילות.