דחפה אותי עכשיו ללא שום סיבה
מההלם פשוט התיישבתי
וחושב על החיים החדשים שיבואו וב"ה יהיו שמחים ובריאים
מההלם פשוט התיישבתי
וחושב על החיים החדשים שיבואו וב"ה יהיו שמחים ובריאים

היא נכנסת לחדר, מניחה את התיק על המיטה ופורקת בחיוך. יום ראשון ללימודים. שיהיה בהצלחה.
לחדר נכנסת בת נוספת. גם היא מניחה את התיק בחיוך.
הן מסתכלות אחת על השנייה. רואות את החיוך. מרימות מבט, עיניים דומעות. שתיהן רואות.
שתיהן יודעות.
שתיהן מתעלמות וממשיכות כאילו כלום.
למה?!
למה לא לעצור לרגע ולדבר על הכאב?
שתיכן דומעות, שתיכן יכולות לחזק ולהתחזק.
תפסיקו לפחד!!
תתחילו לפתוח, להיפתח.
אבל זה בחיים לא יקרה. אנחנו מחייכות, שמח לנו, לא?