פורום ריק ומוסתר (עמוד 566)

אז מסתבר שגם כשאני ממש רוצה הכל משתבש
אין בי כח יותר

איך אפשר להאמין שהכל לטובה כשהמציאות נראית אחרת לגמרי?💭❓

*היום!!!💡*
*בשעה 18:00🕕*
כל התשובות בשיעור *התניא* השבועי!📖

פני באישי לקבלת הקישור (הקבוע) לזום🔍

*מחכה לך❤️*‏

נשרף לו עוד יום.

...

 

 

 

וזה רודף אותךך

אוףף

למה זה תמיד נמצא שם 

כילו מה עובר???

די זה נמאס לחשוב עלזה

וזה תמיד יבוא 

באיזו שהיא צורה..

אבל למה???

איפשר שפעם אחת יהיה 

נורמאלי?

זורמ?

בלי כל השטויות??

 

 

 

 

מתוסכלמתוסכלמתוסכלמתוסכל

 

 

וזה חונק כזה ואיפשר לנשום

 

דידידידידי 

להרפות

פפפפפפפפפ

 

שמישהו יעצור את המעגל המטורף הזה שלא נגמר

רק, ריבונו של עולם, רק שלא יכאב יותר. לאף אחד.

אני מתחננת..

רק שלא יכאב.

אין לאנשים כוח לכאב ו.. אבא, הם ככ טובים.. למה מגיע להם כזה כאב?!

(תביא לי את כל הכאב. רק.. רק תיקח מהם אותו.. בבקשה.)

ותראה להם שאתה שומע, שהם לא צועקים לאוויר.

תראה להם שאתה מקשיב..

אבא הם ככ צריכים אותך..

הלואי הייתי יכולה להיות עם כל אחת מהם. להוריד להם מהכאב כמה שיותר.

 

בבקשה אבא, די עם הטוב הנסתר. הוא.. הוא נסתר מידי וזה ככ כואב.

בבקשה תביא להם כוח. בכמויות..

 

ו.. איה.

פף איזה עולם מוזר..נונו

רעש של רכבת כשאני לבד בתחנה

 

60,000 מחשבות ביום !.

 

אבל זו לא הנקודה החשובה,

 

 

 

הנקודה הגורלית היא ש...

 

 

         95% מהמחשבות הללו

הן אותן מחשבות שחשבנו אתמול ושלשום..

 

 

 

 

אתה כתבת ####
אמרת #####
ואנשים
לקחו את זה ברצינות,
עמוקה מאוד,
רצינות שסוחטת את כל הכיף והשובבות שנשארו עוד
עם הרצינות הזו
אפשר להרוג
אפשר לרצוח
אפשר לשבור
אפשר לקחת את השברים,
ולקרוע מהם עוד שברים,
ולרצוח גם אותם.
ואחר כך לטחון אותם דק דק.
עד שהם כבר אבק.
כזה שנמס במרחק.
דק מהודק.
ולשרוף.
כדי לשכוח שזה היה פעם אבק.
ושהאבק היה פעם חתיכות.
ושהחתיכות היו של שברים.
והשברים היו פעם מישהו.
שהיה שלם.
שחי צחק ובכה.
לפני שהתערבל במערבולות השיכחה
.

אפילו שעשינו משו רע
הוא מוחל וסולח.





....⁩

נמאס נמאס נמאס

אז בכלל אסור לפחד ולהתפחד כלל.
יש מלא לבושים של החיים שצריך לברור ולהבין.
מרכז המור והר הרב. עד מתי.
הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. הם יודעים בעצמם כמה שהם זכו. פשוט להעריך ולייקר אותם.
להבין שנקודת זמן היא פשוט טעות ולאא לחזור על זה.
לפחד רק מה'.
כל אחד צריך רב קטן בתוכו. איפה זה מתבטא הא?!
"שתזכי למלאות משאלות לבו של הקב"ה לטובה" (הרב וישליצקי) או אמן שגם אנחנו פה עכשו נזכה
להיות כלי ראוי, שוב הגדלות הזאת שלא מוצאת מנוח בקוטן
למה המילה שטייגען באה לי בקטע אחר
הוא רוצה להיות עץ אתרוגים, למה?
הם מצחיקים ברמות על חלל. מאבדים את זה לפעמים.
כל הפוסל במומו פוסל? אךך.. מי אמר שזה מום וכאילו בכח עכשו נחנק לנו עם משפט ערטילאי שכזה?

כל המסגרות האלה צריכות להיפתח
צריך ים ורוח טובה ופינה בצד עם משקפי שמש אולי ואולי גם לנסות להתפלל אם לא המוני מדי. ואולי גם לבכות.

הוא נפטר ולא התפללנו. וזה. גדול מדי לומר.

וגם ראוי לכם לבטוח בי מה שזכיתם שאהיה לכם רבי כזההה. איי איפה השיר הזה היום. דיי. חלאס.
חיזק את אחד שיהיה בשמחה ואמר שראוי לו לבטוח בשם יתברך ואף על פי שאין אתם יודעים מגדולתו יתברך ראוי לכם לסמוך עלי

צריך אוויר הרים לפני האוויר פסגות
שמחס
אוכ מה נסגר

אני תוהה אם זה באמת או רק בראש שלי.
נמאס לי לוותר ולהישאר במקום לקום ולהילחם. כי מה שזה עושה לי זה טוב (לפחות קצת) ובמקום להילחם אני פשוט מוותרת מראש. זה קרה יותר מידי לאחרונה
היא שאלה אותי מה אני אומרת עליה, ועניתי שסך הכל בסדר
על מי אני עובדת
למרות שאני מצליחה להדחיק את הרגשות שלי ולתקשר איתה נורמלי, בערך
ובוא נגיד שמזל שהמקרה ההוא לא קרה שוב
אני יודעת שזה רק כי זו אני
ושרק אני מפרשת הכל בתור פגיעה וחוסר אמפתיה
אבל זו אני ומה אני יכולה לעשות.
נכון שהיא לא יודעת כלום, אבל זה לא משנה למוח המפגר שלי.
אני משקרת
כל הזמן משקרת
על כולם
ועל עצמי.
למרות שלפעמים זה לא מרגיש לי שקר בהתחלה,
הזמן עובר והשקר לאט לאט מתגלה.
אז יש את הרגעים הטובים
ויש גם את אלו שלא.
בדרך כלל זה לא.
יש דברים שאני באמת באמת לא מבינה
למשל למה יש כאלו שמאמינים שאלוהים נותן התמודדויות למי שיכול לעמוד בהן.

אני חושבת על היום ההוא בפנימייה
היום שבו העיפו אותי
(היא אמרה שהיא לא זוכרת את זה ככה
נו, ברור
אף פעם לא סיפרתי שהעיפו אותי)
היום שממנו הכל התחיל להידרדר.
אני זוכרת שרק כעסתי עליה כל כך
ובצדק
ולעזאזל מי שם ילדות בנות 18 אחראיות על נשמות בנות 17.
והיא שאלה אותי המוני שאלות
וגם עליה.
אני זוכרת שבהתחלה לא רציתי להגיד לה
ואיכשהו בסוף אמרתי.
אם הייתי יודעת מה זה יגרום הייתי מתאמצת לסתום בכל הכח.
היום כשאני חושבת על זה
אם לא היו מעיפים אותי אז היו מעיפים אותי קצת אחר כך
אבל אז זה לא שינה לי כלום.
לכולם אמרתי שזה הרבה יותר טוב לי ככה
ובפנים רק כעסתי עליהם כל כך.

לאחרונה אני חולמת עליה הרבה
הכעס כבר די עבר
אין לי מושג למה אני חושבת עליה כל כך הרבה
לא מצליחה להחליט למה בכלל היא עדיין נמצאת לי בראש.
אם היא הייתה יודעת מה איתי היום...
עברו רק שנתיים
וההבדל עצום. עצום.
אני זוכרת את השיחה לפני החתונה שלה
ואמרתי לה שכבר יותר טוב
עלאק.
חודש חודשיים והכל חזר למצב הקודם אם לא יותר גרוע.
אלו היו חודשיים של חסד
בערך
וחזרתי למצב הטבעי שלי.

כבר בגיל 13 הרגשתי שעברתי מספיק לחיים שלמים
ולעזאזל כמה עוד עברתי מאז.

לפעמים אני רוצה להתמכר לאלכוהול
רק בשביל להרגיש קצת
לשכוח
לברוח

כל יום שעובר רק מראה לי כמה אני חייבת כבר לעזוב את הבית הזה,
ולעזאזל איתם ועם הבלגן של הדיור.

אוי פאק
כמה שטויות

היא הציעה לי אז לעבור לגור איתם
ועכשיו קצת באלי
אבל אבל.

אז יש לי חברות שעובדות עם נוער בסיכון
ואני עוד נשארתי כזו
נוער
בסיכון

למה הסיכון אף פעם לא עוזב אותי
למה אני אף פעם לא מרגישה שהסיכון יכול להפוך לסיכוי


שמישהו יבוא לרפא לב כואב
לפני שהסכנה תהפוך לממשית.

טעטע.
אני מתגעגעת

מה יהיה אלוקים? עד מתי?

אין מילים פף

איה.

אלוהים

דידידידידי אךך אךךך כואב לי כבר מידי.

טאטעע.
באלי לצרוח.
בעצם לא באלי כלום

בעעעע
ממ

אני כל-כך מפחדת

טאטעעעעע.

אבאלה אבאלה.