פורום ריק ומוסתר (עמוד 565)

איך הגיעה השעה הזו שוב.

חפירותחפירותחפירות
לא נמאס?


אני מפלצת. מכוערת. ושמנה.
באלי לקבור אותי במיטה ולא לצאת.

$;#&

אשכרה חשבתי על זה כל השבת.

בוא נסגור ששבת הבאה אני בורחת מהבית הזה?
יאללה.

רק לאן, בעיה

בכלל רות רוצה שניפגש במרכז
אפשר אולי לשלב את זה עם הדבר ההוא


גאד מוזר לי.
מאוד מוזר לי.


מה עושים איתי לעזאזל


ביי עולם
תהנו בסופש המחורבן הזה

..

(הלוואי והייתי שום דבר)

זה מפחיד

אני |מתוסקלת|

אני ממש אוהבת את הבוקר הזה.
זה בוקר של נחמה. של אהבה.
איזה טוב ה'.

פגשתי היום יותר מידי אנשים ישנים.


זה היה יום מוזר

רק תפתח אותו קצת.. טוב?

איך הוא בכה.. בחיים לא שמעתי בכי כזה.
איך הוא צעק.. בחיים לא שמעתי צעקה כזאת.
אךך אבא. אני אוהבת אותו.
איזה קודש הרב'ה. איזה קודש. איזה קודש.
רוצה לקום לצרוח איתו. בכל בכוח. חזק חזק.
אך אבא, אני רוצה לבכות.
הלב הזה.. תעבוד, תעבוד כבר.. אני מתחננת. תצעק את מה שהרב'ה צועק, תכאב. תכאב.. בבקשה.

אויי רב'ה
אני מתגעגעת. ככ מתגעגעת.

תודה לך, ריבונו של עולם, ששמת פה צדיקים וקדושים.
תודה לך אבא.

אי. אני מפחדת.

מי מכין לי?

אני כל כך רוצה לרצות

באמת

טעטע
אני רוצה אומץ

אני רוצה להתאבל. אני רוצה לשבת על הרצפה ולבכות, אבל מה זה לבכות, לבכות מהלב. אם לכל אחד בלב יש בית מקדש, אם לכל אחד בלב יש איכה. לכל אחד בלב יש שברים של הריסות של קדושה. יש שברים של בדידות, כמה בדידות יש אלוהים, כמה בדידות. איכה ישבה בדד.
ואנחנו בוכים על בית המקדש שנחרב, בתוך הלב שלנו. ואנחנו בוכים כי אין לבורא בית לשבת בו והוא נודד בעולם. כמונו, ילדים קטנים בלי בית. בלי מקום להניח עליו את הראש ולהיות רגועים, בלי מקום להיות נאהבים בו, להיות אוהבים בו. ככה.
בבית מקדש השבור בלב שלי יש בדידות, בדידות כזאת עם עומק, בדידות כזאת שהיא מתגעגעת והיא כואבת והיא אפילו לא יודעת למה.
אני בוכה על הבית של הבורא, ואתה יודע מה, איזה פלא יש בבורא, שהוא כולו מלא אמפתיה, הוא רואה אותי ומתיישב לידי על הרצפה ובוכה, הוא בוכה על הבית מקדש שלי שנחרב, אני בוכה על שלו. ככה זה אלוהים הפסיכולוג הכי מוצלח שיכול להיות, הוא יודע. הוא יודע מה זה בדידות. הוא יודע מה זה שאין לך בית. הוא יודע מה זה ששוכחים אותך. הוא יודע.
ואנחנו בוכים ככה, בלי לדבר, בלי לתרץ את הדמעות, בלי להבין. בוכים.
האבל שלי זה האבל שלו, והאבל שלו זה האבל שלי. ואני שואלת אם באמת כל כך כואב לו, ואם כל כך כואב לנו, כואב לנו על כל המיליוני בתי מקדש ההרוסים שמתהלכים ברחוב, כואב על כל המיליוני הלבבות הבודדים, הילדים בלי בית. האנשים בלי מקום להיות נאהבים בו. למה בית המקדש לא נבנה?! למה?- למה למה למה
כואב לנו.
כואב לו גם.
למה צריך לנסות להצדיק את זה שאנחנו כן ראויים למקדש או לא ראויים למקדש. חלאס. כואב לנו. שבור לנו, אין לנו בית.

אשר בעצב נכתבות
אחרי תקופה בת חודשים
בה לא הרגשת כלום
עד שמאחורי זכוכית כפולה בשש-עשרה בינואר
הבנת איך אתה לאט הופך למישהו זר כמעט

ה'
שפתי תפתח
כבר אין לי כוח
רוצה לדבר
רוצה לשמוע אותך
רוצה לבכות כל כך חזק ושתמחה לי את הדמעות
כבר נמאס לי ה' כל כך נמאס מההסתרה
מה אכפת לך...לרגע קט להראות את פניך.. רק שאדע שאתה שם
אתה כל הזמן נעלם
טעטע אני מתגעגעת אליך
תבוא. תראה אותך. דיי. די חלאס החיים האלה לא שווים בלעדייך
מה יהודי מבקש בסך הכל????
לא רוצה ליפול טעטע
לא רוצה
לא
רוצה אותך כל כך
שלי