..רצה לאש
..רוח סערה
איך כל הדברים "מסתדרים" בדיוק בזמן המתאים
למה זה פייר שאני רואה אותו. למה זה פייר שהוא גר לידי לעזאזל
למה דווקא עכשיו
נשמהל'ה,❤את חזקה ככ.וואו.)רק הפעם.
...רוח סערה
...רק הפעם.
...רוח סערה
בואי לווצאפ
\\whith soul
אוףף
יקירה 
...רוח סערהאחרונה
❤️❤️❤️
\\whith soul
שהכאב ימצא לו חברים לשחק איתם בלילה...
..רק הפעם.
..רק הפעם.
אבל המ,בעצם זה השתלט לי גם על המוח המ
זה קשה לי ככ אבא..
וכואב אךך זה כואב פתאום ככ.
די אבל אני רוצה את החלומות האלו אבא
..רק הפעם.
הצלחתי היום שתיים.
ממ חוץ מהבוקר שהצלחתי עד שלא.
אסוראסור שזה ישתלט ממש
ואני בכלל אוהבת שאני רצינית יותררק הפעם.
לפעמים אני פשוט צריכה לשתוק.רק הפעם.
ודי לנסות לחנך אחרים.
קודם כל תחנכי את עצמך ואחכ נדבר.
..רק הפעם.
כמה טוב את עושה. אין לך מושג.להיות בשמחה!!!
❤.רק הפעם.
..רק הפעם.
לעזאזל זה כולה זה,למה זה נהייה כזה עצום
..רק הפעם.
למה.אני.לא.מצליחה.
ולמה להפיל עלי עוד דברים מוזרים כאילו,
איך אני אמורה להתמודד עם זה
נכון קטמנדו?אז ככה.רק הפעם.אחרונה
אני הייתי שואלת למה כשחברים מתחילים לצאת והופכים לזוגחופשיה לנפשי
טוב בגדול מה שאני צריכה זה שותףחופשיה לנפשי
להיות השותף שלך לזה?רק הפעם.אחרונה
//רצה לאש
ושוב ושוב חוזרת לזה. אלף פעם התייאשתי אבל אני ממשיכה.
והנה שוב עצרתי את זה והנה שוב בא לי להגיד סטופ להכל וליסוג אחורה.
צריך לעשות עוד כ"כ הרבה דברים, וזה לא נגמר זה לא נגמר
אין לי עוד אופציות בראש
רק הילדים האלו שבו לי את הלב.
הכל חרא והכל מסבך לי את הטיפול ונשבר לי מלרדוף אחרי אפשרויות כשבסוף אני חוזרת לאותה נקודה שהכל ידפוק את הטיפול. ובכלל זה נורא דורש, הכל, ואין כזה דבר 'אני חייבת לפגוש חברה' 'אני צריכה קצת בית' 'אני צריכה קצת שקט' יש לך מחוייבות וכל הבלה בלה הזה וזה
לפעמים נראה לי גדול עליי ולפעמים זה נראה לי בסדר
רוב הזמן נורא בא לי כבר מסגרת נורמטיבית של חיים נורמליים ואולי אם אני אתנהג נורמלי אני ארגיש נורמלי
ואני צריכה איזה עניין בחיים ואיזה מסגרת שתחייב אותי מצד אחד מצד שני אני צריכה זמן לטיפול ורוצה זמן לשקוע במיטה להתעטף בשמיכה ולפחד ולכאוב ולבכות ולהחרד.
היי יופידו שוב ריק כל-כך וכל השיט של 'תמלאי את עצמך בדברים חיוביים' לא עובד עליי כי יש לי טראומה שגורמת לי לקפוץ בחרדה כל פעם שאני _צריכה_ לעשות משהו ובטח כשאני צריכה לעשות משהו _חיובי_
אני רוצה את הכל סביל אני רוצה לשבת במיטה ולהרגיש טוב בלי להצטרך לעשות שום דבר שום דבר בלי להצטרך לעשות דברים כלשהם בלי לקום לצאת לחפש משמעות וכל החרא הזה.
(בסוף הכל אותו חרא, כולם מתים בסוף.
ואין כלום אחר כך. מתישהו הכל נגמר
ובין מוות למוות אוהבים ומאושרים ועצובים וכואבים ושמחים ומרגישים וחיים, אשכרה חיים
בין מוות למוות החיים כל כך נהדרים שבא לי לבכות)
(הכל יגמר, אני לא יודעת איך אבל הכל יגמר
אולי אני אשמע בלילה של עידן רייכל ואחייך בכאב
ואולי אני אקרא זלדה ואנשום עמוק ובתוך חיבוק של מישהו אהוב
כל זה יגמר)
..דף תלוש
אמאלה אני מתגעגעת
יאו יאו יאוווו
|יוצא זיינוק|
אני רוצה אתכן בחזרה.
טוב?
טוב.
באלי לנסוע רחוק רחוק
עדיף לים
עם אנשים שאני אוהבת
וחיבוק.
במקום זה אני חולה תקועה בבית המחורבן הזה ומי יודע מה עוד יתרגש עלינו.
ובכלל אתמול התקשרתי לאודי והיא סיננה
נמנמ מה זה אומר
באלי עולם נורמלי
עם חיבוק ואהבה
וחברים.
טוב?
..רק הפעם.
אחרי הבידוד הולכים לים כן?
..דף תלוש
בתקווה שלא יסגרו את החופים
הלוואייירק הפעם.
..דף תלוש
למה אני מרגישה שכל רגע אני הולכת להקיא שוב
לא נחמד לי
אנחנו שונאים להיות חולים.
אוקיי?
אוקיי.
ולעזאזל עוד פעם שבת
..דף תלוש
אָנָה אֵלֵךְ?
פוף.דף תלוש
מה קורה?רק הפעם.
נמ.דף תלושאחרונה
..רצה לאש
...רוח סערה
And I wanna love
But all my tears have been used up
--בין הבור למים
--בין הבור למיםאחרונה
..מים יבשים
פורנוגרפיה
הזוי העריכות האלה.
אפשר להגדיר זאת כסערהLicorne
אפשר כמובן גם כחוסר יציבות רגשית אבל זה צפוי מידי
סערת רגשות כזו שמתערבלת לי בבטן, אולי בחוסר טקט, אולי חוסר אחר
אבל בטוח יש חוסר מסוים
סערת מחשבות
וכבר אין הפרדה בין הלב לשכל
בין הריאלי לאסטרו
אין שום דבר שחוצץ ולעיתים קרובות מידי אני לא יודעת מה נכון
אפשר להגדיר זאת כסערה
סערת נפש
והנפש שלי עדינה עדינה, נלחמת בסערות הרגשיות האלו, בסערת המחשבות
כמו מוכה ע"י עצם שלא ניתן להילחם בו, כמו מוכה ע"י הרוח
רוח סערה.
כן, חד משמעית
אפשר להגדיר זאת כסערה
ואולי אלו רק השמיים
שמזגם עצבני במיוחד לאור הימים האחרונים
ויש שמיים גדולים מעליי
יש בתוכי שמיים
ואני אוהבת חורף
ואני לא מתעבת את הקיץ
וסתיו ואביב הם האהובים עליי
אבל בחייאת
מה זה כל הביחד הזה
אחד בתוך השני הם חיים בי
משחקים בי תופסת
אין מחיצות
אין שום דבר שתוחם את העצב העמוק בנפרד מן האושר
אופ
לענ"ד,
אפשר להגדיר זאת כסערה
wellLicorne
it wasnt so bad
למעשה אפילו היה בסדר
ואני אוהבת אנשים פשוטים
כל פעם שהיא פתחה את הפה הייתה לי המחשבה המטופשת הזו בראש
זה הלך בערך ככה:
"בבקשה תאמצו אותי" |מתחנן|
הם לא אימצו אותי בסוף... ):
אבל בירכו אותי בחתן צדיק
My brain is fucked up so among himself he compromised on her handsome brother, instead of adopting me
תחח
אם מישהו היה קורא לי את המחשבות זה היה נגמר אחד המביכים
אבל לכו תדעו, אולי זה משתלם בסוף
אני לא מבינה בנשמותLicorne
אבל את נשמה גבוהה
(וגם את וגם את וגם את וגם את)
כן, כולן
ואני מרכינה את הראש כי המחשבות שלי לא מעודדות במיוחד
למעשה הן אף חסרות טקט לחלוטין
וגם, למה שאחשוף אותן דווקא למולה
ואוטומטית המוח שלי שואל
למול מי כן?
והוא מחליט אחרי חשיבה לא ארוכה במיוחד שהוא צריך לפתוח את זה דווקא למולו של זה שלא יחזור לעולם
מרפי
(damm it עם המרפי הזה)
כי זה אחד המקומות שבהן המילים האלו באו לנחם
הבורא עשה רק אחד/ת כמוך וזה מקור הכוח שלך
ואת מיוחדת, ואין כמוך
אבלאבל
זה לא מעודד אותי במיוחד
זה אמור?
כי זו מציאות נתונה זה לא מצב מיוחד או משהו
זה הנורמה, השוני הזה
ו |חסר רגישות טקט או תכונה בסיסית אנושית אחרת| והעולם חי עם 7.8 מליארד בני אדם וכולם שונים
זה שאני עוד אחת שאין כמוה לא עושה לי את זה במיוחד
יום אחד אני אמות ו7.8 מיליארד בני אדם יסתדרו מעולה בלעדיי
חוץ מאיזה כמה בודדים שיסתדרו, פשוט לא מעולה
וכמה אנשים מתים סביבנו
אנחנו יושבות בבית שלה על כיסאות נמוכים ואני שומעת על עוד אדם שמת וכואב לי כי אנחנו צריכים להמשיך לחיות
והעולם ישרוד
וכואב
אבל נשרוד
ואני לא רוצה לשרוד, אני רוצה לחיות יום יום מחדש,
אני רוצה לבד וביחד ואף פעם ולנצח ולחיות
ולשרוד
כי מה שווה לי למות מבפנים שכל האנשים היקרים מתים לי
אני לא יכולה שלא להיזכר בנשמה הגבוהה הזו
ככ גבוהה שיום אחד היא החליטה לצנוח מתה
ככה זה כשמתאבדים
לא צריך לקפוץ מבניין מספיק שתרד נמוך מתחת לאדמה
מכסים אותך בקצת אדמה והעולם כואב
ואנחנו שורדים
אני כותבת שטויות אני יודעת
זה הדבר היחיד שאני יודעת
מעבר לזה, מבולגן לי המוח, אני לא יודעת אם אני מרוצה מדברים או מאוכזבת
אם אני בסדר או לא
חיה מתה או שורדת
אם כואב לי או אם אני שמחה מקבלת הכל באהבה
אם אני אוהבת בכלל
או כועסת
וזה לא סותר בכלל
סתם חי ביחד בשעה זו של היום ומתערבל פה בצורת מילים בצורת שטויות
לפחות המוח שלי מתרוקן קצת
לפחות פחות כואב לי
לפחות אני חיה
איזוןLicorne
איפוק
שליטה
ואופ, כאילו כל מה שהיה טבוע בי מאז ומעולם פתאום מת
נעלמו לי כמה אנשים מהחיים ואוטומטית גם האיזון שבי נעלם
פעם המנהלת נכנסה לכיתה ז' ועשתה סבב בין הבנות
היא שאלה כל אחת איזו תכונה בת צריכה כדי להצליח
התעופפו שמחה אמונה השקעה וכו
כל מיני מילים יפות
החלטתי שאיפוק, זה מה שצריך
אבל נעלמה לי המילה, מרפי
אני זוכרת אותה מגיעה אלי ואני מנסה לשלוף את המילה הנכונה
לא מצאתי
אז הלכתי על ריסון
ריסון.
היא לא אהבה את התשובה
קצת התעצבנתי עליה
היא שאלה למה בני אדם צריכים רסן
מה אנחנו חיות?
אבל ילדה טובה הייתי
במקום להסביר הנהנתי אובססיבית הרכנתי את הראש והסמקתי עד שורש נשמתי
מאז ריסנתי את עצמי ולא דיברתי שטויות מול המנהלת
תמיד הנהנתי בכבוד והשתדלתי עד מאוד לא להסמיק
במיוחד לא עד שורש נשמתי
סתם פלאשבק
תשכחו מזה
|...|Licorne
...
אעה.
אתם יודעיםLicorne
יש ימים כאלו שמשהו בי בפנים בוכה
אני לא יודעת מה זה, היות ואין לי את האופציה לסייר באזור המופשט הזה
והכל חמקמק, בורח לי מבין האצבעות ושום דבר לא מוחשי
אפילו לא הכאב
רק תחושת הנימול בידיים, שפתאום מחליטה לבקר לעיתים קרובות, לתת לעוד תחושות חסרות הגדרה לברוח לי מהידיים
יש ימים
שמשהו בי בפנים בוכה
לעיתים אני מניחה שזה הגעגוע, לפעמים התקווה השבורה, יש ימים שזו השמחה שפורצת בי לזמן כה מוגבל שבשאר הזמן היא מבכה את שלא מנצלים אותה
לוחשת לי סיסמאות של כמה שניות יש בדקה
והימים האלו חולפים בי כבר תקופה
וכאילו אני כבר לא רואה את הימים בזריחות כמו אז, שלקום בחמש בבוקר לפני כולם וללכת למלא לי את היום בקצת קדושה היה האידאל הריאלי
כבר תקופה שאני סופרת את הימים בשקיעות, מן שחור כזה שמאפיל ויורד על העולם
ואני יודעת שנגמר עוד יום אחד
ואני לא חושבת על מחר כמו אז, אני חושבת על אתמול
(ואוטומטית נזכרת בדיוק הזה שלו, למה אני עצובה? הרי אתמול לא והיום כן, ואני רק חושבת שהיום כן, ומחר גם לא, אני אומרת את זה בסוף. ופשוט יש אנרגיות כאב באוויר)
הרגע הזה שאתה מרוקן מכל אנרגיה כלשהיא, כי כל האנרגיות יצאו ממך למלא את חלל האוויר, למלא את החלל שבנו, החלל שבשיחה בשתיקה שמספרת הכל
וכל האנרגיות יצאו ממנו אבל חבל שהן של כאב
יש ימים כאלו
שמשהו בי בוכה בפנים
אבל קולו של הבכי ככ חלוש ושברירי שאפילו אני בקושי מזהה את זה
ואני קמה בבוקר ויודעת שהלילה הזה היה "מוצלח" כי ישנתי במקום לחפש מאיפה מגיע קול הבכי העמום הזה, המופשט
ואולי ישנתי טוב לאחר שבועות שלא אבל,
-אופ
בואו
בואו נעצור רגע
תעצמו עיניים ודמיינו את עצמם בכורסא בבית שלכם
עם כוס תה/שוקו/קפה, אולי יש אפילו מוזיקה קלאסית באוויר
ושקט
ואתם לבד בבית וזו לא שלווה
אבל מציף אתכם רגע של שקט פנימי כזה
שקט.
תעצמו עיניים
ותנשמו
יופי
פתאום
אתם שומעים מעבר לדלת הכניסה בבית קול של ילד/ה קטן/ה
בוכה
לא, לא משהו חזק או היסטרי
יבבות חלושות של כאב
של תסכול
של חולשה ובדידות וחוסר אונים
חוסר. אונים.
ואתם מצד אחד שקועים בשקט שלכם, והוא נטול כל רגש
נטול כל תחושה
ואתם קמים בכל זאת לילדון/ת הקטן/ה, אולי הוא מכוסה דמעות, אולי הוא אפילו מוכה וחבול
אתם קמים אליו אבל בום
הדלת נעולה
ואין מה לעשות
והוא לעולם לא ישמע את קריאתכם ולעולם לא תדעו מה יש לו,
ואם הוא יפסיק
יש ימים כאלו
שמשהו בי בוכה מבפנים
ואזLicorneאחרונה
כבר אין שקט
אין שקט.
אעה
\\whith soul
היא אומרת שזה אפשרי
לחזור אליו
זה נשמע לי יותר מדי טוב כדי להיות מציאותי