פורום ריק ומוסתר (עמוד 568)

תשמור עלינו. חזק.
ואל תעזוב לעולם.
אנחנו ככ צריכים אותך.
יותר מאוויר לנשימה.

נראלי.
רק להתחזק רק להתחזק מזה

All I have is myself at the end of the day

It's over.




Now I'm just gonna let this go

אבל..אבל למה. למה זה כזה מופרך שנהיה עַם באמת?

שנהיה מאוחדים. זהו.

שנאהב.

 

אז מה אם אין לו כיפה.

הוא יהודי.

אז מה אם היא עם מכנסיים.

היא יהודייה.

אז מה אם הוא שמאלן שלא סובל את ביבי ואת המתנחלים.

הוא יהודי.

אז מה.

אז מה?

כלום.

 

כל מה שנחוץ לנו זה אהבה.

השלב הזה שכבר אין לי כוח לכלום
אין לי כוח לנסות
אין לי כוח לשנות
אין לי כוח לזרום עם החיים

אין לי כוח לברר מה אני רוצה מעצמי, מהחיים, אז אני לא מברר. ואני נשאר מבולבל. והכל הפוך לי בראש.
והמצב הזה נורא ואין לי כוח לשנות אותו
אין

זה רק עד מחר..
למה אני ככ קשה עם זה ועם עצמי.
אני רעבה ככ אבל אין לי כוח לקדם את העניין ו,זה קצת לא טוב.
מותש לי אבל שמח מישום מה למרות שבתוכנית גלותית,תשעה באב אמור להיות השבוע ואני אמורה להיות בחדר לבד וזה קצת מפחיד אותי כי,מגילת איכה וכל זה..ו,שנה שעברה,רק הסתכלתי עלייה ובכינו ביחד ו,קראנו את המגילה עם דמעות דמעות ו,היא פשוט אבאלה איזו זיסי איך זכיתי לקבל מימנה והיא בכלל בת שישים ומשהו,אולי זה מה שגורם להידבק באמת הנצחית שלה ו,אני מתגעגעת אליה קשות אבל עכשיו במיוחד היא לא תכניס אותי לבית שלה כי היא ובעלה בסיכון ואני צריכה רק טיפה טיפה משהו אמיתי אךך טאטי

תְּחַבֵּק אוֹתִי מִדֵּי פַּעַם
שֶׁלֹּא אֶשְׁתַּגֵּעַ שֶׁלֹּא אֶתְפַּקֵּעַ
כְּשֶׁהַלֵּב צוֹלֵל עָמֹק עָמֹק
אַל תִּתֵּן לוֹ לִשְׁקֹעַ
תֵּן לִי לִשְׁמֹעַ

והיא שלחה לי הקלטה שלהם
"אנחנו אוהבים אותך"

דמעות דמעות.


ואוף אני כל כך רוצה
אבל מה אני אעשה
זה דופק לי את כל החיים

והם לא יבינו.

אוף

 

 

והשברים נופלים עדין רק השקט בעניך מעביר את הכאב...

 

 

 

זה פשוט דופק לי את כל החיים.
אוקיי. הבנתי.
אני נכנעת

אני במיטה שלי מכילה את הכאב של כולם וזה כל-כך נעים להרגיש שיש לי יכולת לעזור, וזה כלכך מכאיב שלעצמי אני בקושי מצליחה לעזור. וכל מה שצריך זה להסיח את המחשבות שלי מכל זה, להסיח ולהסיח ולהסיח לנצח. כי כל מה שאני רוצה זה זה. כל הזמן. ואולי זה תופעות לוואי פאקינג

שבת מעפנההה

חיים מעפניםם

שונאת תחיים האלו

מוותתתתתת

תהרוג אותי כבר. תהרוג.

זהו. לא ביקשתי יותר מידיי.

הלילה לבן דיו

אין צורך בסוכר

אז הקפה מר לי בפה ובלב

וקצת מר לי לחשוב

על מחר

 

ליל לבן

וחשוך קצת יותר מתמיד

רגש אקטיבי

ומחשבות מתות

מונשמים בי בקצב אחיד

 

 

|נושם|

 

|דפוק בשכל|

 

מבוכות \ תמר פילוסוף

 

מַשֶּׁהוּ בִּי לֹא שָׁקֵט
אוּלַי זֶה אַתָּה
עַכְשָׁו נוֹתֵן עליי
אֶת דַּעְתְּךָ

 

בָּרְחוֹב המחוספס אֲנִי רוֹצָה לָמוּת פִּתְאוֹם
מבוכות שֶׁל מַעֲלָה טוֹרְפוֹת אֶת נִשְׁמָתִי

 

לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לוֹמַר לְךָ
אֵיזֶה דְּבַר שִׂמְחָה
בַּפַּעַם הַיְּחִידָה שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ

 

שָׁקוּף הָרְחוֹב כְּרִצְפַּת זְכוּכִית מָעַל
הַלָּבָה המבעבעת ורוחשת תַּחְתָּיו
וְקוֹל נקישת הָרֶגֶל בַּזְּכוּכִית
אוּלַי אֶרְקֹד סטפס עַכְשָׁו?

 

בָּרְחוֹב הַמְּטֹרָף אֲנִי רוֹצָה לִרְקֹד פִּתְאוֹם
מבוכות שֶׁל מַטָּה מְסַרְבְּלוֹת אֶת הַגּוּף

 

לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לוֹמַר לְךָ
אֵיזֶה דְּבַר שִׂיחָה
בַּפַּעַם הַיְּחִידָה שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ

 

 

 

יש לילות שהעצב בהם ככ עדין

כמו חוט מחשבה דקיק ופתלתל

 

העצב ככ שקט שיש מן ניתוק מהעולם

מן בועה שעוטפת אותי ומונעת ממני להיפגע

ואני צופה במן אדישות בכל הכאבים שמתעופפים להם מחוץ לבועה שלי

כמו שלווה מזויפת שמונעת ממני לחשוב מעבר לבהייה ממשוכת

 

אולי זה טוב

 

 

לילה טוב

אנשים ישנים שפתאום נזכרים בך.

אוי גאד לעזאזל