המון בשורות שמחות ומרגשות במגוון תחומים,
אבל עכשיו (כמו תמיד) מגיעה דאון...
המון בשורות שמחות ומרגשות במגוון תחומים,
אבל עכשיו (כמו תמיד) מגיעה דאון...
יהיה בסדר....
בן אדם חכם
יודע
שאי אפשר הכל
חייבים לוותר על משהו בשביל משהו אחר
הכל עניין של סדרי עדיפויות
אבל אפשר גם להיות גמישים עם זה ולשנות את סדרי העדיפויות
התוועדות אנ"שותיום רביעי, י"ח סיון, בשעה 18:00🕕
שיעור תניא וליקוטי מוהר''ן בקבוע📖
לומדות ומתחברות ♡
מחר השיעור בשער היחוד והאמונה
מהמם במיוחד❤️
אז למה את מחכה?
פני אליי באישי וקבלי קישור לשיעור בזום
בעיקר כי אני מכורה לסימן של הודעה נכנסת
שלוש שנים עברו מאז הפעם האחרונה בה הרשיתי לעצמי לעשות זאת
בהתחלה מתוך סוג של טראומה
זה הזכיר לי אותה, זה הזכיר לי כמה היה לי טוב
זה הזכיר לי את המקום הזה
"נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו."
פינה מקודשת בלב של כאב תהומי וזיכרונות ברמה שמעולם לא יכולתי להכיל
ככה עברו שלוש שנים
עד היום
ונתתי לעצמי להרגיש
ושרתי וניגנתי את השיר הזה שהוא רק שלנו, לנצח
היא כתבה ואני הלחנתי, והיא לא מרשה לי לחלוק אותו עם אף אחד
אז הוא רק שלנו עם או בלי שארצה בכך
---
אופס,
אסור לכתוב את זה
|מוחק|
הנפש שלי צרחה מרוב אושר
לא הפריע לה האנשים שעברו שם ותהו מה נסגר עם מה שמחוץ לנפש
התעלמו גם מהבחור הסתום שהתישב שם
כאילו שאני ככ ריקה שזה מה שיעשה לי את זה
חוסר טאקט
היה לי טוב
משהו שם
עשה לי טוב
שלוש שנים |נפעם|
זה מה שלקחתי ממני
זה מה שנלקח ממני
אבל זה חד פעמי
הפכתי לאדם חדש
וחד פעמי
אני לא הולכת לתת לעצמי את זה שוב
שהנפש לא תתלהב יותר מידי ותקיא את עצמה
כמו שקרה לי אז
היה ככ הרבה טוב סביבי שהרעפתי על עצמי כמה שיותר
ואז הקאתי הכל, זה היה לפני שנתיים אבל אני זוכרת את היום הנורא הזה
בכל אופן
שרתי את אני הייתי כאן
ניגנתי אותו ואז גם גיליתי שאותו אחד הלך
איזה שיר קסום
|
|||
איזה משפט.
הזכרתי לעצמי את השיר הקסום הזה
פעם הוא גרם לי לבכות
היום אני רק תוהה לאן הלכה אותה אחת שהייתי
והוא לא ראה את זה בי
הוא ראה את זה בעצמו
לכן הוא היה ככ נפעם
יש בי חלק קטן שמתמוגג מהמחשבה של הילדה החזקה שהייתי
שלמרות הכל לא נתתי לעצמי להוציא את הסוד הזה החוצה
למרות הכל
מצד אחד זה גרם לה להתנשאות חסרת פשר
ולמפגר הזה שפשוט נעלם יום אחד לחפור בי בחוסר טאקט ולגרום לי להוציא את המילים השבורות האלה
גם כן אדם, סתם חלאה מטונפת
שש
להירגע (:
חיוך,
תמיד חיוך.
בכל אופן
זה השיר-
יש משהו בפנייך מסתתר מתחבא
מדייקת במילותייך לא חושפת הרבה
כך חינכו אותך בבית שהשתיקה יפה לחכמה
אך הם לא סיפרו לך איך לרפא את הלב
שיוצא משליטה ורוצה להתקרב
וכל צעד מחושב מחושב יותר מדי
יש משהו מושקע באיך שאת מתלבשת
רוצה שיסתכלו ומבטך אז כובשת
מחכה מחכה וכל הזמן שומרת מרחק
כי צריך להיזהר ולרסן את הרגש
שלא בטעות תקהי את הנפש
כי אז הקו הדק בין האמת והשקר נמחק
נפשך העדינה מבקשת אהבה
או כך את יפה, יפה ונבוכה
יש משהו בטוח באיך שאת מתהלכת
כאילו אין לך ספקות בדרך שאת הולכת
לא עוצרת לרגע את הניצוץ כל הזמן מדליקה
אך לפעמים בלילות כשהרעב תוקף
ואין מי שיבוא וליבך יחזק
בחדרך מסתגרת ומבקשת מהאל נחמה
נפשך העדינה מבקשת אהבה
או כך את יפה, יפה ונבוכה
אנשים טובים באמצע הדרך
כל יום אני פוגשת עוד איזה שניים שלושה
זה נחמד
אפילו שאצל חלק זה נובע מהרצון הזה של להרגיש טוב עם עצמך
כמו ההוא
מניחה שעם הזמן זה כמו להיות שמרטף
שמרטף
איזו מילה
יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה והיא תנצח
כבר שבוע המשפט הזה מתנגן לי במוח
לא יוצא
האמת זה מתחיל לחפור כי הפסקתי להאמין בזה יום אחד
אז נכון, זו אחלה שיטה
והיא אפילו עובדת לפעמים אבל זה מתיש
ונגמרת לי הסבלנות
השמעתי לה את היצירה הזו
הייתי גאה בעצמי
והיא יותר מכולם הייתה אמורה להבין
(אמור זה שם של דג?
יתכן, אף פעם לא בדקתי, היא סתם הייתה אומרת את זה)
היא הייתה אמורה להבין
ובכן, אולי היא הבינה אבל למרות זאת כל מה שיצא ממנה היה אחלה יבש והיא הסתובבה והלכה
אפילו הזקן שהיה שם היה נראה נפעם
הוא שלח לי חיוך כזה
אני אוהבת אנשים זקנים כאלה, נוטפי חכמת חיים
אבל לא רציתי את החיוך באותו רגע
רציתי שהיא תראה את המאמץ וההשקעה
(במקום מסוים עשיתי את זה רק כדי לראות אותה מרוצה, כזו אני, סתומה שמוצאת את עצמה שווה אפילו יותר אם גם אחרים רואים זאת)
|נאנח|
יום טוב אנשים
חיים מקסימים
סליחה על הבלאגן ו, וואלה
תודה שבכלל קראתם
אם בכלל
קצת באיחור
שאסור היה לי לשיר לידו 🙄
קול באישה וזה
ובכלל, אני לא מרשה לעצמי לשיר מול אנשים גם ככה
זה מידי אישי, החלק הזה שאתה מוצא את עצמך בשיר
ובכלל, לשיר
אני שרה רק לאלוקים
פעם שרתי ליד חברה טובה שלי
(הי, איזה חמוד, פעם היו לי חברות טובות)
לא ידעתי שהיא שם האמת
ואז היא נתנה לי כאפה
לא כאב לי במיוחד, רק קצת האגו כי עמדו כמה מרחוק ושלחו מבט תוהה
היא שאלה אותי בעצבים למה אני לא עושה עם עצמי משהו
ובצחוק היא הוסיפה שאני לא חסרת פוטנציאל כמו שחושבים
הייתי בתחילת פריחתו של הדיכאון הקשה בחיי
לכן לא הספקתי לתת לעצמי רגע של התעלות נפשית ונתתי לעצמי לשקוע במחשבות של כמה חסרת פוטנציאל אני
(כן. זה מה שחושב לעצמו אדם בדיכאון כשמחמיאים לו)
ובואו, חבר אמיתי לא יתן לך יד כשתיפול, הוא יצחק עליך, וזה כיף 🙂
(בעיקר אם אתה האדם שצוחק)
אבל עזבו את זה רגע
קשה לי ממש לכתוב את עצמי בלי לעשות לעצמי אאוטינג
כאילו, אלה שמכירים אותי לא מכירים אותי ככזו אבל הם מכירים את הסיפורים
בטח זה מפתיע בשבילם
הרגע הזה שהם מגלים את הצדדים האלה בחברים שלהם
במקום מסוים אני נותנת להם מתנה לקרוא אותי
אדם יותר זהיר ממני אפילו את זה לא היה כותב
החיים זה סדר עדיפויות אחד גדול
ובואו
אני מעדיפה לבטא את עצמי
במיוחד אם על הדרך אני מונעת מאנשים לחוות את דעתם
(בדרך כלל בחוסר טאקט, או לא כמו שציפיתי)
אני צריכה לחשוב אם זה באמת טוב בשבילי
יש לי ציטוט מדהים על השורה האחרונה
אבל כאמור-
טוב
אוקי
סבבה
הבנתי מוח לא צריך לאיים
בי אנשים
|מחליט למחוק|
בכל זאת
היו דברים יותר חכמים בטוח
I know they say you can't go home again.
I just had to come back one last time.
Ma'am I know you don't know me from Adam.
But these hand prints on the front steps are mine.
Up those stairs, in that little back bedroom
Is where I did my homework and I learned to play guitar.
And I bet you didn't know, under that live oak
My favorite dog is buried in the yard.
I thought if I could touch this place or feel it
This brokenness inside me might start healing.
Out here it's like I'm someone else,
I thought that maybe I could find myself
If I could just come in I swear I'll leave.
Won't take nothing but a memory
From the house that built me.
Mama cut out pictures of houses for years.
From 'Better Homes and Garden' magazines.
Plans were drawn, and concrete poured,
And nail by nail and board by board
Daddy gave life to mama's dream.
I thought if I could touch this place or feel it
This brokenness inside me might start healing.
Out here it's like I'm someone else,
I thought that maybe I could find myself.
If I could just come in I swear I'll leave.
Won't take nothing but a memory
From the house that built me.
You leave home, you move on and you do the best you can.
I got lost in this old world and forgot who I am.
I thought if I could touch this place or feel it
This brokenness inside me might start healing.
Out here it's like I'm someone else,
I thought that maybe I could find myself.
If I could walk around I swear I'll leave.
Won't take nothing but a memory
From the house that, built me.
עכשיו נשברתי
למהלמהלמהלמה
אעעה
אני לא יודעת למה
אבל אני יודעת שאני פגועה
הקורונה הארורה פגעה בכולם
וגאד, אני יודעת שאתן לא רואות אותי אבל אני יודעת שאתן לא יודעות את זה אפילו
ובחייאת, לא צריך לראות מישהו בשביל דבר כזה
צריך להיות דבר ראשון אנושי
להיות אדם
ועשיתי ככ הרבה בשבילכן
כאילו, תראו אותי
אני בעצמי עושה ככ הרבה בשבילכן, עזבו את המאחורי הקלעים שיש לי עם כל אחת מכן לחוד
אני מדברת על פני השטח
על הדברים האלה שאתם אמורים לדאוג לגביהם מעצם היותכן אנשים שמכירים אותי מעבר לבוקר טוב
אבל אני מרגישה שאני נותנת את כולי ובכל זאת אתן עיוורות לצרכים האנושיים שלי
המערכת יחסים עם הנהג אוטובוס הרבה יותר מפותחת כאילו גאד מה
למה
עשיתן לי את זה
למה
עשיתי את זה לעצמי
אני במקום טוב
לא ביקשתי כלום
השארתי לכן את השטח האפור שבו המוסר האנושי מחייב אתכן לפעול
זה הדבר היחיד שציפיתי לו
היחיד אני נשבעת
מי שמפתח ציפיות מתאכזב
ואני מאוכזבת
כואב לי קצת אפילו
וגם הוא
אז אוקי, ממך ביקשתי יותר
על ארבע הגעתי אליך, צמאה למישהו שיואיל בטובו לברר
נשארתי על ארבע
מושפלת
|נאנח|
אני לא רוצה לקלל אותו
הוא אדם טוב
גם הן כאילו ברור, גם הן
כולם אנשים טובים
ו,
אני אוהבת אותם
אני סתם אנוכית
אני בסדר
באמת באמת
אופ סליחה
העוד מחייך לו שם דודו
afraid of

😅
anyway
❤️רוח סערה
❤️Licorne.. Yep
(that what i was mean)
Licorneאחרונה