פורום ריק ומוסתר (עמוד 585)

עדיף על פני חוסר יחס.

אל תפחדי לפחד

תפסיקי לשלוח קוצים

 

אל תפחדי מהאמת

גם אם היא קשה לפעמים

 

אל תפחדי להיות את

לא ביקשתי עד הסוף

אבל אולי טיפה יותר מאתמול

 

ואלה שיש להם ביקורת

שיחשבו בעצמם אם זה ממקום טוב או לא

אני גמורה.


אפשר שהיום אני אצליח לישון נורמלי?


מחר זה לא יקרה.
אז היום

Please
I'm begging

צועק צועק
הכל צועק.

ואל תפחדי, אל תפחדי

תני לעצמך ליפול זה חלק מלגדול

למטה, למטה יש אדמה.

תמיד יש אדמה.

 

אךך כמה טוב.

 

(והלוואי שהוא יצא לי מהראש.. איאיאי)

את זה

באלי להקיא

מתערבב לי הכול בבטן

איי ריבונו

מה יהיה איתי

I wish he had done something terrible. I wish I could really hate him without feeling guilty.
I hate him
I feel sorry for him and love him
And I hate myself for it
I wish everything was black and white.

וזה יבוא
אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר
לא להפגע
יפעם בקצב רגיל
זה יבוא.





זה יבוא.

להרפות
לפנות מקום
לדברים חדשים


תעזור לי
השם

ועבר בשלום! ואפילו בסיום השיחה הוא אמר לי תודה על הטלפון.
כזה בלגנוש
כי חששתי מזה והחלטתי שעכשיו אני מתקשרת. בלי לשלוח סמס קודם.
הוא אמר שעדיין לא עובדים |נס|
אבל אני צריכה להגיד לו שבכל מקרה דרכינו נפרדות...
פפפפ
לחץ #1 ירד לי מהלב.
עכשיו אנחנו הולכים ללחץ #2
לספר לו שדרכינו נפרדות..
והעזתי להוציא מהפה משפטים שלא העזתי לחשוב עליהם. חיובית שאני היום🤗
וואהה
קופצת
#בינתיים נשארנו חברים
#סוג של

מחר יום חדש

 

מחר חיים

אכזבה,

להיות אכזבה,

לשבור ציפיות,

לשרוף אותן,

לאבד אותן,

להתאבל עליהן,

להתערבל איתן,

להקיא אותן,

לבכות עליהן,

להיות אכזבה,

כי אם אתה לא,

אתה מת,

ואם אתה מת,

אתה נאבד,

ואם אתה נאבד,

אתה אכזבה.

אלוהים,

יום אחד אני ואתה נדבר צפוף,

ואני אשאל אותך,

למה בראת אותה,

את האכזבה.

ואתה לא תענה.

אתה תחייך.

תאהב,

תחבק,

ותלך.

אכזבה. 

כשדרכתי באותו מקום ארור
רגלי היחפות הטביעו דיוקנם
בין רגבי האדמה
ואני רק ייחלתי ליום בו מקום זה יהרס
ישרף בשלהבות הדממה
של אותן נשמות מעונות
ילדות שדמם הכתים את האדמה המקוללת
שהדי הצרחות האילמות
נושאות את קולם עד עתה
מנסרות את כל הנקרה בדרכם
מלבד לבבות האבנים אשר להם נועדו
אני זוכר איך גנחתי חרש
בעת דמי רתח
ודמעותיי התערבו בדמעותם
אני זוכר
את שהן ניסו להדחיק
בכל יום שאין לו התחלה ואין לו סוף
אני זוכר
את אשר צלקות נשמתם מזכירות להם שוב ושוב
מחול כשדים
שטן ומוות חגים יחדיו
במעגל מושלם
ריקוד של חיים
ריקוד של מוות
ימים שהופכים ללילות
ולילות שהופכים לרסיסי חיים
הזיות שמתמשכות כמו הנצח
דקה שנידמת לחיים שלמים
מחריבה עולמות מלאכים
פרח זהב
שנקמל ברגע
אני זוכר
זוכר ולא שוכח.

אני זוכר את הד פסיעותיי...

הם כתבו למטה:
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן

ואולי הם מדברים על עצמם
שהם קלקלו. והם מבקשים שאני אאמין שהם יכולים לתקן
שהיום הם יכולים לשאת אותי. יכולים לראות אותי.



ואני יודעת שנניח מחר זה עוד הזדמנות אחת קטנה לתת פתח לתיקון
אבל אין לי כוח, מותר?

אז הן באות לאסוף אותי והולכים לשם
כדי ל

רבאק
לא ראיתי אותן שנים

ואותה.
(עם מטפחת. בעע)


אפשר שלא?

גאד כמה כוחות אני צריכה

באיזשהו מובן כולנו קצת נחשיים,
משילים את הארס שממנו טויינו את חיינו
ועוברים אל היעד הבא.

באמת?

אז שלב ההדחקה
ככה זה

-ניסיתי. לא הצלחתי.
-את פיל שקשור ליתד.