פורום ריק ומוסתר (עמוד 599)

רוצהרוצה.

55 ק"מ מהבית שלי,

לא כזה רחוק.

166 דק' חזור, כולל הליכה של 10 דק' לתחנה מרכזית ת''א בלילה.

פחות שייך.

להתאזרח אצל אנשים, לא נעים.

כמה שהתגעגעתי לפורום פריקות קונקרטי כמו זה

השיר ישן. מזכיר לי דברים טובים. מקלידה באנגלית. יאלה.

Say something, I'm giving up on you
I'll be the one, if you want me to
Anywhere, I would've followed you
Say something, I'm giving up on you

And I am feeling so small
It was over my head
I know nothing at all

And I will stumble and fall
I'm still learning to love
Just starting to crawl

Say something, I'm giving up on you
I'm sorry that I couldn't get to you
Anywhere, I would've followed you
Say something, I'm giving up on you

And I will swallow my pride
You're the one that I love

And I'm saying goodbye

האמת שלא רציתי לכתוב תשורה האחרונה. אני מידי כזאת.

אני פחות נמצא פה לאחרונה ואני לא ממש יודע מה גרם לסערה הנוכחית, אבל נתקלתי פה ושם בכמה ריקושטים אז הנה הבהרה קצרה:

א. מי שיש לו תלונות על ניק מסוים, כל ניק, מוזמן להתלונן באישי לחברי הצוות למניעת הטרדות (אפשר גם אליי) - רמיזות ועקיצות פומביות לא מקובלות כאן. לכן כל מי שיש לו סיבה לשנוא אותו - מוצדקת או שלא - זה עניין שלו, אבל הפורום הוא לא מקום להתנגחות אישית. וכאמור - אם למישהו יש תלונה על פגיעה כלשהי הוא מוזמן לדווח באישי, מבטיח לטפל.

ב. לגבי התלונות שהיו בעבר - אני לא ממש מכיר את הסיפור (או ממש לא, לפעמים חצי אמת גרועה משקר) וגם לא חשוב לי להכיר, מה שמשנה זה מה שקורה עכשיו ונכון לעכשיו לא קיבלתי אף תלונה.

לגבי אופי הפורום:

מטרת הפורום הוא להיות מקום לביטוי לדברים שלאנשים פחות נוח לפרוק במקומות פתוחים יותר (הן מבחינת כמות האנשים והן מבחינת האווירה המשוחררת יותר), עם זאת אין כאן סינון ומותר לכתוב כאן הכל - פריקות חיוביות (יש גם כאלה ), קטעי שירה ופרוזה או בדיחות. ובכל זאת - כשאתם באים להעלות תוכן שפחות מתאים לכאן תזכרו שיש אנשים שהפינה הזו חשובה להם והם ישמחו שהיא תישאר כמו שהיא.

ישבתי על החול בחוף הזה שאהבתי

והתגעגעתי כל כך, רק עכשיו אני מרגישה עד כמה

היה שם איזה חתיכת כף של איזה ילד ששיחק שם בעבר, פעם אנשים היו הולכים לים. עם הילדים שלהם.

לקחתי אותה אליי, היא הייתה שבורה, כמוני

העברתי חול עם הכף ליד שלי, ככה בשביל להרגיש אותו

אני אוהבת

באתי לפה כי רציתי לנקות את הראש קצת

והאויר הזה והריח עושים את שלהם

אני נושמת את הריח לתוכי, הוא ממכר

סימנתי סביבי גדר, עם הכף השבורה

טוב, זה לא באמת גדר, רק סימן סביבי, רק בכאילו

אני עוצמת עיניים וצוללת עמוק לתוכי

בין רגע נבנתה לה חומה. גבוהה. מרשימה כזו

ישבתי בתוך המצר שבניתי לעצמי והיה לי טוב לחשוב שאני לבד

סקרתי את המבצר שלי, אין דלת.

הכי טוב ככה. אף אחד לא ייכנס לתוכי.

המשכתי להריח את הגלים, הרגשתי אותם מתקרבים כמעט אליי. ונעצרים.

המבצר שלי לא מאפשר להם לגשת, אפילו לא להם.

שמעתי את צעדיו מרחוק. 

הוא הגיע עד אליי, אהוב שלי. 

ואני כ"כ רוצה לתת לו להיכנס למבצר שלי ולא מסוגלת

קשה לי לשמוע אותו מדבר אליי מעבר למבצר, כי אני רוצה אותו קרוב אליי

אבל אין דלת.

אני שמה את אוזני על החומה הגבוהה הזו, לשמוע אותו הכי קרוב

הקול שלו רועד. הוא מתחנן.

ואני נשברת.

לוקחת את הכף השבורה ההיא, אני אפרוץ את המבצר

וככה לאט לאט, נבנית לה 

דלת

ועכשיו נשאר לי רק, לפתוח אותה

לתת לו הזדמנות להיכנס

להרשות

אני מרגישה את הלב שלי דופק חזק, 

והדמעות שלי מאיימות לזלוג

אני כל כך רוצה וכל כך לא מסוגלת

תסכול.

ברגע הבא אני פשוט אומרת לו שיפתח

והוא פותח

החיוך שלו גורם לכל המעצורים שלי להיפתח

והדמעות זולגות

כל כך מוזר לי

וכל כך טוב.

רק אני והוא במבצר עכשיו.

אני והוא.

הדלת סגורה, אבל קיימת.

נתתי לך להיכנס למבצר שלי, רק לך. אני לוחשת לו, הוא מעריך.

ואחרי רגע או שניים אני בטוחה,

עשיתי צעד נכון.

מתוחה שתיקתי

@#$%^&

רעע

כואב

כעס

ורק החיוך הטיפשי הזה עושה לי טוב.

כשכולם משקרים

הוא פשוט משקר טוב יותר

שאני כבר מתחילה להאמין.