פורום ריק ומוסתר (עמוד 600)

וזה קשור לפורום הזה כי...?
|מרים עיינים למעלה|

וכל מה שלא קשור לאופי הזה- 

מקומו פשוט לא כאן.

 

יש את נסיו"פ ועוד כלמיני.

 

כשפולשים לכאן אנשים חיצוניים

שמחרבים את הלך הרוח של הפורום

זה מרגיש כמו חילול של משהו פרטי

שלקח לכולנו הרבה זמן להקים.

 

 

 

 

 

 

כך אני רואה את הדברים בכו"מ.

 

 

 

חילול של משו פרטי?

זה פורום ציבורי לגמרי, פתוח

(רק אומרת שאתה לא חייב להגיב)

 

והפורום הזה הוא לפרסם את מה שאני רוצה. 

באיזה הקשר שבאלי, כל עוד זה לא שיווקי וכו'

 

פתחו יוזמה לניקיות, רוצים שהבנות ישתתפו

אין ענייין לפרסם את הערוץ במקום שהוא לא.

 

 

תשמע, הייתי ממליצה לך, לטובת הכיף של כולנו, במקום סתם לנסות להרוס דברים כי.. נראלך שזה לא כך.

 

 

פשוט צא מהפורום כי הכל כאן אתה יכול להגיד מה קשור.

או פשוט תתעלם. זה יהיה יופי.

 

תודה (סתם אחת שמתעצבנת למה אתה חושב שאתה מבין מה אמור להיות כתוב ואיפה)

טוב אולי קצת
כי אני צריכה לענות לכל מי ששואל אותי שאלות כמו
מה קרה לך
או
למה את עייפה

תעשו לי טובה
פשוט
אל

כואב לי
ובאלי לבכות קצת לאיזו מישו

ולמה אני מתייחסת לזה בכלל, ולמה אמרת לה שזה מעודד אפילו שזה סתם תסכל אותך יותר ולמה את מתנהגת כמו ילדה בת 6 פתאום
באמת למה אני מתנהגת כמו ילדה בת 6 ולמה אני ככ הורמונלית לעזאזל
אני אמורה להיות עצבנית או משהו לא?
והנה באו החיים

עוד חמש דקות
אופ
למה שכחתי
למה נזכרתי
למה נזכרתי רק עכשיו
למה יש לי ככ הרבה שאלות

מה נסגר איתי

You'll be fine
Right?


you've got it
And you have this shitty zoom
And they love you there
Right?


.Right

Im fine
Realy?
Nope


אבל אני עובדת על זה
הליכה
קצת מוזיקה (שש, תסתמו)
ואני יוצאת מזה



מתפוצץ לי המוח

שכחתי את המסיכה אבל לפחות נשמתי קצת אויר וזה טוב
קניתי גלידת מנגו
ופשוט התיישבתי באיזה ספסל בגינה פינתית

בערך מהאדם ה17 התחלתי לספור את המבטים שדפקו לי
היו בערך עוד 14 עד שנמאס לי וזרקתי את הגלידה
בחייאת איפה בחרתי לגור מכל המקומות

מעולם לא ראיתם בחורה אוכלת גלידה?
מעולם לא ראיתם בחורה?
נבלות
היה את ההוא עם הזקן שממש התיישב בספסל מולי והסתכל
האמת הוא לא נראה כמו אחד שיטריד אותי אבל הוא בהחלט נראה כמו אחד שעובר לשבת לידי אחרי דקה
ולא, אין לי כוח להכיל את עצמי אפילו אז ברור שלא את האיש הזה
והנה הוא בא לידי
כאן הלכתי
התקשרתי לאוראל, דיברנו איזה רבע שעה עד שהתנתק
וחזרתי הביתה
האמת דופק לי הלב מהמאמץ הפיזי של ההליכה וחוץ מה כואב לי כל החלק הימני העליון של הראש
כאב עמום ומחרפן
לא יצאתי מהבית שלושה חודשים אז למרות הכל נהניתי לנשום קצת
לא ברור מה מטרת הפריקה
ולא ברור איל אני מרגישה עכשיו
אבל נראלי שזה היה טוב

בעצם
זה לא משנה מה אני חושבת

אני צריכה ללכת מכאן

ביי

איך כותבים תסכול?
איך כותבים פחד?
איך כותבים בדידות?
איך כותבים כאב?
איך כותבים אותי?

וניסיתי מלא מבטיחה
ועזבו חסם כתיבה (זה מזמן התיאשתי)
אני לא מצליחה לכתוב את עצמי אפילו
מקלידה ומוחקת ומקלידה ושוב מוחקת ויודעת שזה לא מעביר עשירית ממה שאני מרגישה
הדבר הכי קרוב היה:
אעעעעהההה
אבל זה לא מדויק
וגם אני לא יכולה לבכות כי זה שורף לי בפרצוף ובעין
עזבו את זה שאני לא מצליחה
זה מרגיז, כי ניסיתי
ואם נראלכם שבזמן האחרון אני מציפה פה
אתם צודקים
אני בימים שפתאום נמאס עלי הלבד האהוב שלי
פתאום הפסקתי לאהוב אותו ויש לי קטע אני מצליחה לפרוק את התסכולים רק לאנשים שאני לא מכירה
אולי כי אני לא מרגישה נודניקית
אולי כי אין לי את הבושה אחכ
אולי כי אני סומכת עליכם שתשכחו
שיקרתי
יורדות לי מלא דמעות כבר שעה
אבל זה לא קשור לבכי
זה סתם האזור שנחבלתי בו
אני מסתכלת במראה וצוחקת
אני נראית קצת ילדה מוכה
אבל תכלס היחידה שמכה בי היא אני בעצמי
והחיים קצת נותנים לי כאפות בטוב ליבם אבל במקום להבין את הרמז הגס אני שוקעת יותר באנוכיות שלי ומחפשת דרך נוספת לבטא את עצמי למישהו

איך מבטאים תסכול?
ופחד? ובדידות? (לגבי הבדידות אני לא סגורה)
וכאב? (פיזי ונפשי)

איך כותבים אותי?

לאט לאט
והתכתבתי איתה קצת היום
אין לה מושג מזה אבל היא סידרה לי קצת תמוח
טוב נו ברור שזאת אני
אני לא גונבת קרדיט אבל הי
אני מתחילה לצאת מזה נראלי, היה לי שבוע גרוע והנה הוא נגמר
והוא חוזר היום ( (: )
וטוב עדיין קצת כואב לי על# אבל אני בטוחה שהוא יחזור עוד כמה ימים ויהיה לו סיפור מוצלח לספר לי
וכמובן למרות שתכננתי להתעצבן או להיות אדישה יברח לי איזה חיוך קטן מהלב (ואם הוא לא, זה בסדר, החיים דופקים בדלת)
ומ& לא אכפת לי.

ובכלל
מרשמלו על האש הולך להעביר את כל הימים האחרונים לטיול בעזאזל

אז ביי בנתיים
מקוה שלמלא מלא זמן

Faouzia גם עזרה לי קצת

איזו זמרת אלוקים

I walk into a crowded room
Everybody staring
What did I, what did I do wrong?

Oh, you see what you wanna see
But you don't even know me
What did I, what did I do now?

He said, she said, over it
You're acting like you're brilliant
But you don't know
Yeah, you don't know

You don't know a thing at all
You don't know about the way I am when I am all alone
You don't even know
The way I care, the way I've grown
You don't know about the way I love so deeply to my bones

You don't even know me

Mama always told me
That I was too naive
Gave away my trust for pennies
I said don't you worry
Didn't think that I'd be
Broken down and crying
"Help me"

The worst part is, I know it's never gonna end
I keep coming right back like a maniac
I keep coming right back like

Wrecked? Check
Heart? In debt
All you do is come around
Just came here to collect

No, I wasn't born without a heart
I wasn't always like this, no
Watched you break me, no
Now you blame me
No, I wasn't born with all these flaws
And that's what made me like this, no
Can you blame me, no?

Maybe I've been in my head too much
Wish that I could shut it off
Lately I've been feeling out of touch
I'm feeling just as lost


I know that I'm acting so stupid
My heart is bigger than my head
Not a lot of ways of getting through this
I'm overthinking what you said

How 'bout we play a game?
I know you'll like it, ooh
You stay as far as you can
Before they get to you
I may seem crazy but
It's only 'cause I am
Before they capture your mind
Run, run, run, run

I fell by the wayside like everyone else
I hate you, I hate you, I hate you, but I was just kidding myself
Our every moment, I start to replace
'Cause now that they're gone, all I hear are the words that I needed to say

You tell me that I'm complicated
And that might be an understatement
(Anything else? (Ha-ha-ha-ha-ha
You tell me that I'm indecisive
Fickle, but I try to hide it
(Anything else? (Ha-ha-ha-ha-ha
You tell me that I overthink
'Til I ruin a good thing
(Anything else? (Ha-ha-ha-ha-ha
You tell me that you'd rather fight
Than spend a single peaceful night
(With somebody else (ha-ha-ha-ha

לא יאמן כמה שהיא עצובה



עצוב לראות שהיא הפכה להיות
כמו ההורים שלה.
(אמא שלה ליתר דיוק.)

ויש חלאס.

היא תפסיק.

מעניין כמה מקום יש בשרתים של הערוץ
ובמקומות ענק כמו גוגל
איפה מאוכסן כל המידה הזה?

היא אמרה לי
שהיא איבדה את החשק לחיות
הם מחקו אותה
והם עושים את זה
שוב ושוב
כל יום מחדש
מזכירים להם שהיא מפלצת
שהיא חיללה אותם
והם יחללו אותה
והיא דיברה עכשיו עם אחותה
רצתה לראות אותם
היא נשמעת כמו אמא
היא לא מבינה
שבשבילה זה חיים
כל כך הרבה רגישות
ואפס הבנה
והיא עדיין לא יודעת
אם הכל בגללו
אבל היא כבר מזמן תוהה
אם הוא טוב לה
או שהיא מזייפת חיוך

אין לה כוח
אין לה כוח
אין לה כוח.
😔

אבל עדיף שלא ייאמרו.
אין מקום נכון לומר אותם.
אין אדם נכון שישמע אותם.

לא ברור.

(כאן תמיד)

(נזכרת שלא שלחתי, שולחת עכשיו)

(לפעמים מותר לוותר לכאב.)

כואב לי.

זאת ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.

יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן, מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך ומושכת בכל הכוח.

ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.

אחרי דיאלוג פנימי נחרץ החלטתי שלא אתן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באישה אחת בתוכנית הבוקר, שטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ שהצטבר בתוכי במהלך הלילה, שמתי שיר שאני אוהב בפּול ווליום ופתחתי חלון, נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת - להנדס לי בוקר שמח - לא ממש עזרה.

החלטתי ללכת לחדר כושר.
מישהו אמר לי פעם שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר, כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שהרמתי בחדר הכושר הניאוני המתיש.

אלך לים, חשבתי לעצמי.
אטייל קצת על החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים.
אבל אחרי עשרים דקות של הליכה אפילו הים הסתכל עליי בחוסר אונים.

אז קבעתי עם חבר לצהריים.
לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי.
שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים כבויות, משחק במזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו נעו, אבל הוא היה על מְיּוט.
שילמתי את החשבון וברחתי הביתה.

אולי אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי לראות?
אולי אכתוב שיר?

בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי -
כיביתי את האור, התפשטתי, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא."
"מה?!" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא, אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת," המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."

הכאב הסתכל ימינה,
הסתכל שמאלה,
נשען אחורה כדי לקחת תנופה,
ושנייה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת-אחת ולחש לי בייאוש:
"הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל.

מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים.
ברגע שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין.
הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק.
פתאום הבנתי שיהיו ימים כאלה, ושגם אלוהים לא יעזור,
צריך פשוט להוריד את הראש ולעבור אותם.
לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב,
נקיים וקלים ומשוחררים יותר.

הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט.
הוא אורח עקשן.
לפעמים אני עוד נלחם בו.
לפעמים אני מדבר אליו.
ולפעמים אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו.
אנחנו יושבים לנו, הכאב ואני, ופתאום הוא כבר לא נראה כל כך מאיים.

(״הכאב ואני״, מתוך ׳טיוטה של אושר׳)

אתה כתבת?

הוא היה
צריך להפשיר הכל
באסה אבל יש עוד סיכוי להציל
נראה מה הבעל יגיד...🤨

צריך למכור גם בשר?😑😬

שאישה לוויתן
זה דבר לא שביר?



"ויש לה הסכם
עם עצמה
תמיד כשהיא נשברת
עולה לקחת אוויר
ומי זה אמר..."









(הייתי אמור היום לחגוג עם חברים,
אז הייתי.)

אתה יודע?

יש סוג של אנשים שמביאים אותו איתם לאיפה שהם מגיעים.

אז מה, התחלת עכשיו להיטפל אליי?
חן חן, זה גורם לי להרגיש בחברה טובה

לא חושב שהיא נכונה, אבל היא עדיין מענינת.

ידעת שבסוף הגיהנום יש שער לגן עדן?












(וכפרה, אני מגיב לכל מה שמעניין אותי,
למה אתה רגשני היום...?)

למה אתה אדום?🤔

אני אתן לך מנגינה
שתרפא לך את הכל
משהו, משהו, משהו


אני נזכר פתאום שהלכנו ביחד לגשר
אז עוד עבדת שם
היה כיף
למרות שאינלי מושג למה נזכרתי בזה
היום אתה לא אוהב אותו יותר,
משומה... והוא לא יודע למה.

והיא שם מפגש, לאיודע אם להגיד חברים
אולי מכרים... אולי הוציאו אותו כבר אז
זה מה שהוא אומר, הוא לא זוכר
נו, שוין.

אי גיזעכאן גייזאן זוך

הוא גם כותב שירים
פויה! איזה פה מלוכלך...

מצחיק ש"הזמיר" נקלע לאמצע
חבל שלא הדר...

אינלי כוח אליו😑

אולי תלך?

מעולה ממש!
וואוו... איזה צילומים!
מאיזה סרט השחקן הגאשי מוכר לי?🤔
הוויקנגים? לא...
מממ🙄

בחור חביב, היינו מד"שים.

הוא לא התאים לזה כמובן
זה היה גדול עליו.

אבל עדיין- בחור חביב
עד היום אני תוהה
למה הוא לא סיפר
לי כשהתאשפז...

רדפתי אחריו עד לישיבה
לא בגללו,
בגלל החניכים.

הם לא ממש חיבבו אותו,
הם רצו אותי.
אבל לא הייתה ברירה.

(אני מתגעגע לתקופה הזאת.)

שדווקא מה שאת עשית-
עזר לי יותר מכל דבר אחר.

אז, תודה עלזה🙏





ו... תתפלאי
אבל אין לי דבר נגדך.
אפילו עכשיו.

וגם נגדו אין לי,
אבל אני יודע שלא תאמיני
ככה זה ששומעים רק חצי סיפור
שמועצם דרמטית בשביל האווירה...

נו שוין,
הכי טוב שכל אחד מאיתנו
ינהל את חייו
בלי להתערב בחייו של האחר.

מה את אומרת?

עוד שתי הערות - ריק ומוסתר

 

אז עכשיו זו אזהרה שנייה ואחרונה - שרשור נוסף כזה ואתה תיחסם.

ואל תחשוב שיש לך מושג על מה אני מדבר.


אתה קצת התאהבת בתסמין "הסופרמן" ידידי.

אני הזהרתי, תעשה עם זה מה שאתה רוצה.