פורום ריק ומוסתר (עמוד 605)

איזה צחוקים איתך

מי זאת הילדה הלא ממושמעת הזאת?

אני

נכון

אני

אבל לעין אחת כן

פחח

לא

אבל ברצינות, עין אחת?

מה יש לנכים ממני?

פחחח

לא

אומייגד

עושה רושם שאני אושייה ריקה מתוכן עם בדיחות גרועות שאפילו לא כותבת בתבנית המקודשת לפורום הזה

סיקלוני!

בעזרת ה'

להכניס לכם אצבעות לעיניים

פחחח

לאלא זה נשמע יותר מידי פואי

באמת הפורום נהיה עליז

מעניין, משום מה זה לא מפריע לי

איפה הימים של פעם??

יש מספיק פורומים עליזים

וצריך מקום אחד שבאים אליו רק כשרע

ולמה אתה דופק לי עם פטיש על הראש?

זה כואב!

הכאב יתכן שזה נגרם מהשעה

הדברים הכי טובים יוצאים כשכותבים המון המון ואז מוחקים ומתמצתים את זה למשפט אחד

(סבתל'ה שלי לא זוכרת אותי, והיא אפילו לא תוכל לבוא לחתונה שלה)

תמיד נזכר בone direction

אבל נתייג אדם שמבין @בוגרת קטנה

אני עוד יוכיח שמוזיקה יכולה לקדם אנשים ממלא בחינות

אבל סבבה

מצב רוח זה חשוב!

בחייאת בחייאת

וואו

למה נתתי לאנשים כאלה לזמזם סביבי ולגרום לי להרגיש טיפשה כלכך?

משום מה נזכרתי

אני אוהבת סוף טוב

יאייי

תודה על זה

כמעט ולא שמעתי מוזיקה כזאת אבל האמת זה די מדהים

(I have to improve my english)

בטח ראית לאחרונה ביוטיוב פרסומות לשפר את האנגלית

דווקא לא

אם כבר אני חייבת דחוף ספרי פסיכולוגיה על גברים (וכן, גם עיוניים מחקריים כאלה)

וגם את גברים ממאדים ונשים מנוגה

(ומה נעשה כשתיתפח הספרייה??

ולא, אין לי סבלנות לקרוא ספר שלם באנגלית

מעדיפה לראות את אלה

(מן הסתם שאני אבין יותר על מה הם מדברים למרות שאני לא כ'כ מבינה אנגלית ואתה כן)

לא אשכח, אפשר אפילו לארגן מחר אם באלך.

השאלה אם עדיף כבר החלפת שבויים?

תודה

סליחה

טוב לדעת שכל האנשים הנחמדים האלה (אתם) פותחים וקוראים למרות שאני שמה שתי נקודות מעצבנות בכותרת

סוגריים מראה על עומק?

נממ

מתלבט אם ללמוד לבד או עם קטאן, צריך להכין חומר

חמור

אחרת אפשר להגיב.  כמובן שחשוב להגיב ברגישות.

בעיקר התכוונתי להדגיש שצריך לחשוב יותר מפעם אחת לפני שמגיבים פה.

יפה אמרת בת קול המצח.

היטב ידוע לי באיזו מהירות קמלים העלומים, 

והפריחה נובלת כאשר גביע האושר המוצע נמהל אפילו בשמץ כלימה או בטעם קל של חרטה.

קורבן, ייסורים ומוות אינם רצויים,

הם לא חביבים עלי.

שאיפתי היא לטפח ולא להצמית,

לזכות בהכרת טובה ולא להנביע דמעות דם,

ואף לא דמעות מלח.

היבול הרצוי לי הוא חיוכים, מילות חיבה, ומתיקות..

אבל די בזה.

(קסם אתה קסםםם

להבא שים דברים כאלה באיכותי, בבקשה.)

אם כך,

אוכל להסכים לדרישתו,

להוציא פרט אחד, פרט אחד נורא:

העובדה שביקש ממני להיות אשתו אף על פי שאין בו לב בעל הרוחש עלי אהבה,

ממש כפי שלב כזה אינו פועם בסלע הענקי והקודר הזה-

שעל פניו קוצף הנחל אל תוך הערוץ.

הוא מוקיר אותי כמו חייל המוקיר כלי נשק מועיל,

לא יותר מזה, אבל

כל עוד לא אנשא לו, עובדה זו לא תצער אותי.

איך אוכל להניח לו לממש את רצונותיו, ליישם בקור רוח את תוכניותיו

ולקיים את טקס הנישואים?

איך אוכל לקבל ממנו את טבעת הכלולות,

לשאת את כל טקסי האהבה (שלא היה לי ספק כי יקיים אותם בקפידה),

כשאני יודעת שלבו אינו נתון לכך?

איך אוכל לשאת את הידיעה שכל גילוי של חיבה שירעיף עלי, הוא הקרבה מתוך עיקרון?

לא. זהו סבל נורא,

ולעולם לא אשא אותו.

אוכל להתלוות אליו כאחותו, אך לא כאשתו.

וכך גם אומר לו.

הבטתי לעבר גבעת העשב. הוא שכב שם, 

דומם כמו עמוד שיש שנפל.

פניו היו מופנים אלי ועיניו בהקו, 

דרוכות ונקובות.

הוא קם על רגליו והתקרב אלי.

אני מוכנה לנסוע להודו, אם אוכל לנסוע כאישה חופשייה.

(גזרתי עלי בדידות.

ואין בכוונתי חלילה בדידות אישית, אלא בדידות חברתית.

איני כשאר כל אדם, לא מחשבותי מחשבותיכם, ובעיקר רגשותי,

שפעמים שהיא מקבלת את צורתה מאופיין של המחשבות.

על כן התרחקתי מאותם אנשים, מי התיר בי לפגוע בהם?

חזרתי אליהם בזמן, בזמן שהם היו פחות מפותחים, כשרק היו ילדים)

לא אוכל להמשיך בשיחה, כי היא נבצרת מבינתי.

דבר אחד בלבד אני יודעת:

אמרת שאתה לא אדם טוב כפי שהיית רוצה להיות, ושאתה מצטער על הליקוי שבך.

רמזת שזיכרון מזוהם הוא קללה תמידית.

נדמה לי שאילו היית מתאמץ מאוד,

היית מגלה במשך הזמן שאתה מסוגל להיהפך לאדם ראוי בעיני עצמך,

ואם תתחיל מהיום והלאה לתקן בנחישות את מחשבותיך ומעשיך, 

תצבור במשך שנים ספורות מלאי זיכרונות חדש ונקי מרבב,

שעליהם תוכל להתרפק בעונג.