פורום ריק ומוסתר (עמוד 624)

היא מסתירה צלקות
ופחדים של סופשבוע
הילדות שלה כבר נגמרה מזמן
והלילה שוב מגיע ומכה הגעגוע
געגועים אל עצמה, געגועים לבני אדם

היו ימים, כן היא עוד זוכרת
בהם הוא ליטף ברוך את שערה
והרוח אז לחשה מיני ניגונים
על אושר ושמחה יפים כמו אגדה

שני ילדים, ארבע זוגות עיינים
ואין מי שירפא את שריפת נשמתה
האושר כמו חומק נעלם בבין ערביים
אבודה כמו קרן שמש המכה במיטתה

עוד בוקר חיור ללא מנוח
ואין אותו ואין אותה
עוד חיוך נבוך המנסה בכוח
להסתיר דמעה של שתיקה

ולוואי יום יבוא ותדעי אהבה
ואהוב יקר את ליבך יפריח
לוואי עוד תדעי מנוחה נכונה
ובין זרועתיו תשכני לבטח

לוואי תתעוררי במיטה חרישה
תנצרי את מבטו המביט אלייך
לוואי לא תהיי לעולם בוכיה
רק תחווי שנית את חייך

כבר שיר שלישי עליה, מה זה אומר לעזאזל...





("היא לא תדע, היא לא תדע...")

תמיד תמיד שונה.
רוצה להיות בכל אופן.



(בשביל מה אני עושה את זה לעצמי?)

 

זה עשה לי טוב לראות אותה

 

שאהיה בשבילה מישהו...

כמו תמיד. מתלבטת אם לציין את העובדה שלי *יש* תעודת בגרות

היא עושה לי חחח
אני בוהה במסך
ומכבה.
מה קרה לך
נשמה?
לאן הלכה השמחה?
---------------------
השמחה?
היא מעולם לא הייתה פה
יפה שלי.

מה לך


למה לך

אני שונאת אותך
תתרחקי ממני



למה.

אני אלך לראות לי סרט וזהו




אוף הכל מסובך
החיים האלו
המוח הזה

How in the fuck will you feel
If you couldn't get me back
?

אין יותר את הפורום ההוא

 

 

(בינתיים)

לא יודע מה יהיה
לא אדע איך יהיה
לא מבין באיזה רגע
לא תופס במה זה יתבטא
אבל מה שבטוח.
זו
גאולה.

ווייק אפ. סטנד אפ. מוב.

אלו הרגעים
רצון ה' חוזר להופיע בגלוי.
זה קורה.
בניסן. בניסים. ברבים. בריבים. באחדים. באיחודים.

רוצה לחיות את זה.

עכשיו וגם מחר.

כשזה קורה
זה קורה!
לא צריך להתבלבל.

לך-לך.

כי קשה לי עם שינויים
וטוב לי להיות תקועה בחרא של עצמי.


וזה גרוע נורא