פורום ריק ומוסתר (עמוד 625)

ואת אומרת
רק קצת,
רק לשניה.
אציץ ואלך
אציץ ואסגור,
והוא צוחק שם
צחוק קטן
עצוב,
מיואש...
מזכיר לך
ששניה
נהפכת לאינספור
כאבי לב
וחושך קר.
אבל את מתעקשת,
רק לשניה
נשבעת.
מבטיחה.
תעשי מה שאת רוצה
הוא משתנק,
תזכרי מה אמרתי
תזכרי מה היה
תזכרי שהבטחת
שזה רק
לשניה.

אהובי המסודר
נסע ולא השאיר דבר
אך מה שלי הכי נורא
הסוודר לא במגירה
הלב שלי בפנים נשבר
עכשיו תמיד יהיה לי קר

הסוודר היקר שלי
שנים שהוא שוכב אצלי
רקום עם צבי על החזה
מעט גדול
מאוד מרזה
גוונים של חום
סריגה צפופה
עשה לי להרגיש יפה

ואהובי המחושב
חישב מה שהכי יכאב
הלב שלי בפנים נשבר
עכשיו תמיד יהיה לי קר

אהובי כבר לר ישוב
לקחת את כל מה שחשוב
אהובי כבר לא ישוב
לקח את כל מה שחשוב

(כאילו אם אלך יחפה על קוצים ואבנים אהיה יותר מחוספסת)


(את מספיק מחוספסת, לא?)

(אולי)

כמו פעם
רק ביותר חזק, ביותר עוצמתי

יצאה השבת, יצאתי גם
ופשוט הלכתי
לא מעניין אותי כמעט כלום
לא הקורונה
ולא הקטע הדפוק הזה שאסור לצאת יותר 100 מטר מהבית
לעזזאל, אם היה לי...**%,*^) הוא היה נשבר מעצבים

הלכתי כאילו השתלט עלי שד, אנשים הסתכלו עלי בסקרנות, בחורה צעירה יוצאת מתוך שדה חשוך וריק
אבל לא היה אכפת לי, אף פעם לכ אכפת לי מזוטות כאלה כמו שדה ריק, לילה, אזור של ערבים, אני לא יודעת מה הקטע הזה, אני באמת חסרת פחד ואני לא מנסה להראות פה שום דבר לאף אחד או להשוויץ, רק לציין עובדה
בכל מקרה, היה משטרה בדרך אז עברתי בין הבתים
הגעתי לשם, הכל שיפוצים, גדר ברזל מסביב המקום שהייתי אוהבת לטייל
פתאום אני רואה פרצה קטנה, קטנה כמוני, ללא היסוס השתחלתי לשם, הייתי מאושרת ולו לרגע קט, מסביב משטרות, אנשים מפוחדים עם מסכות ואני יושבת לי על פיסת הדשא שנותרה, שרה שירים ואף אחד לא שומע, זה היה די אדיר
כשיצאתי משם, משתחלת לאיטי מתוך שטח מיועד לבנייה היה שם איש שראה אותי, זה היה גי מביך אז נמלטתי משם מהר, מיד אחרי שקטפתי פרח צהוב יפיפה ותקעתי בשערי הארוך, חזרתי משם בריצה ובדילוגים, ככה אני נוהגת ללכת כשאני שמחה, אז מה אם אני בת 20?


בבקשה תגיבו אם קראתם

אתה ילד טוב
היא אמרה
העבירה יד
על שיער דביק
ליטפה לחי
אתה ילד טוב.
כלים שבורים
חריקת צמיגים
שיערות נתלשות
אף נוזל
דם בברך
של ילד טוב.
גדר פרוצה
כיסא ריק
דפים נקרעו
לאן הלך
הילד הטוב.
זכוכיות מתנפצות
צבע על קירות
מכנסיים קרועים
מזרק מתרוקן
אל תשכח
אתה בעצם
ילד טוב.

אדע לחיות
לאהוב את עצמי
בלי לנסות
כל הזמן לרצות
פשוט לחיות
בפשיטות
לזרוק את המשא של הגב
שכבר שנים סוחב
בלי לשים לב
להזדקף לנשום ולרוץ חופשי
לנשום לאהוב לנוח להקשיב
לדלג לשיר לדבר עם אנשים
להסתובב שבוע בלי שעון ופלאפון
בלי כלום עליי
לשוב אל עצמי שזרקתי
להרים אותו ולחבק
לשבת לאכול
להקשיב לדבר
להתחבר
לאהוב

ולשוב
לאסוף את הכל בחזרה
ולהמשיך לסחוב
מבחירה וחופש
ביחד עם עצמי
עם אויר ב-ריאות
ורצון
חופשי

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח
ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא

אני שמחה.


אבל המוח שלי דופק
והאוזן כואבת לי

עצוב עצוב לי.

אווף.

כ"כ מתגעגעת.
כ"כ רוצה לחבק כבר את כולם.

מתי תגמר הקורונההזאת??

אני נהנת כשמתעלמים ממני
נחמד לי מאד


הם:

א. לראשונה בחיי אני שבת לבד בבית, בלי שיזמינו אותי
לפחות לארוחות. אני מבין- הם כולם מפחדים.
אבל זה די באסה להיות לבד שבת שלמה, שלא לדבר על כל פסח
וגם אין עבודה...
ב. איבדתי את הארנק, כיף
אין כרטיסי אשראי, אין כסף מזומן
אי אפשר לקנות אוכל או כל דבר אחר
ולא ברור איך בדיוק אני אשלם למובילים...
ג. מעבר דירה, בעלת הבית לוחצת לעשות זאת בהקדם,
למרות המצב- קבענו לשלישי... אין לי טיפת כוח לזה.
ד. העיינים שלי אדומות ומגרדות- ואני לא ישן מספיק
או טוב... כיף.
ה. אבל היי... יש את אביתר "שישרף הכל בלחש" וזה
ואת סיה כמובן. אפילו שאין לי כוח לשמוע מוזיקה
זה עושה לי טוב, כמעט בעל כורחי...
ו. ויש אותה, לאיודע למה אני חושב או מתעסק בזה בכלל
אבל אולי יום יבוא ואני אהיה חייב לה התנצלות
היא לא רעה, סתם סקרנית... נראה

אני לא יכול להאיר עוד
את החשיכה שלך
כל התמונות שלי
נראות דוהות לשחור לבן
אני נהיה עייף
והזמן קופא לפניי
קפוא כאן
בסולם של חיי

😖😖😖😖

כאילו... פשוט תגיד וזהו
אני סתם נדקרת מהמשפטים האלו
לאידעת אם הם יודעים או לא
אבל בחייאת טיפונת רגישות
מה הוא ילד בן 3?
אוף מחרפן

זה לא אמור להיות ככה
זה לא בסדר
הכל לא בסדר
אצלי

ואני אפילו לא יכולה להגיב
כי זה ישר מסגיר אותי



לא בא לי שידעו מה אני
מי אני
מאיפה אני באה

אוף.

מותר ומומלץ לנסות בבית

כשכבר לא תצפה - אז זה יקרה.

🥺

מקסים

באמת

פחח

אני שונא אנשים

אנשים שונאים אותי

נתנהג כמו כולם,
נרגיש כמו כולם,
גם נמות כמו כולם.

נמשיך להיות מיותרים