פורום ריק ומוסתר (עמוד 661)

לפעמים, הבנאדם שהיה הכי קרוב אליך מחליף מנעול ללב.
העיניים אותן עיניים.
התנועות אותן תנועות.
החיוך אותו חיוך.
אבל אתה כבר לא יכול להיכנס פנימה.

ואתה הרי רגיל לטייל בלב שלו חופשי.
הוא מרשה לך להסתובב בין הגגות למרתפים, ואתה מכיר כל פינה מאובקת, כל צלקת, כל חלום.
ועכשיו... הדלת נעולה ואין לך יותר מפתח.
זה כבר לא משנה מה תעשה.
לא משנה מה תגיד.
לא משנה כמה תחכה בחוץ – הוא כנראה כבר לא יכניס אותך בחזרה אף פעם.
רק אז אתה יודע שבאמת איבדת אותו

 

(נועם חורב)

 

למה.

 

 

 

 

שתדעו לכן.

פעם היה אותה,
היום כבר אין.

היא הלכה עייפה
כפות רגליה מבוססות בבוץ
או שמא בדם?!
עירומה וערומה
הנחש רודף בעקבותיה
בורחת ונסוגה
כל עוד נפשה בכפה

היא צעדה הלוך שוב
מבלי משים
סובבה את המחוז
כמו הייתה כלב
הרודף אחר זנבו

הרצון להקיא
ולהתנתק מהגוף
בו זמנית
היא כמו רצון הנשמה לפרוח
ורצון הגוף לברוח

שתי כוחות מלוכדים נעים באחת
שתי כוחות נבדלים זעים בפחד
כל אחד ותירוצו עימו
כל אחד ורצונו שלו

אחת היא
אחת לעצמה
אחת לעולמה
אחת לנפשה
ואחת לחייה.

ולרקוד
ולהשתולל
אבל לא בא לי לצאת מתחת לשמיכה
אוף

היא עומדת למות

 

וזה אפילו לא מטאפורה

 

 

וזה הולך להשפיע עלי בכל מיני צורות

 

 

וזה נורא עצוב שהיא סובלת ככה, אוי זה מחלה נוראית

 

 

עכשיו אני כבר לא כ'כ מפחדת ממוות אלא יותר מההשלכות של זה

העולם מצחיק אז צוחקים.
נורא מצחיק העולם.
נורא.

אממ...

בו נקרא לזה "אמממ"...

כי לקרוא לך בשם אחר אני לא יכול,

לא כי אני לא יכול לכתוב, 

אלא כי פשוט אי אפשר,

המילה הזו לא תכיל כלום,

בעולם, פעם, לא היו מילים,

וגם היום אין,

יש אבל זו אשלייה מסויימת שיש,

כי יש רק אין, 

זה משהו הזוי לכתוב,

אבל לא משנה, 

ו......

בתוך כל האין הזה,

בתוך כל הריקות הזו,

בתוך הממשות הלא ממשית,

יש צעקה,

זו צעקה של נסיון לגעת,

והמנגינה סוערת,

התופים גדולים,

הגיטרה רוטטת,

החיים צורחים,

ועוד בכי של תינוק,

ומיתה של מבוגר,

ויש פה סיפור 

שעוד לא סופר,

איפה?

מה?

איך?

כמה?

למה?

מתי?

זה גדול מדאי?! 

"לפעמים גם בני אדם
נסגרים
מחוסר עניין לציבור..."

הכאב שבלאבד
מונע ממני להנות גם ממה שיש בינתיים,
עד האיבוד

אני ממש גאה בעצמי על היום
גם נסעתי מלא בשביל חברה שלי וגם הצלחתי להתגבר על עצמי בנושא שמאוד קשה לי איתו.

"When you love someone you tell them

כל צעד שאתה מתקדם לשם אתה נרתע שני צעדים אחורה,
וכשזה באמת נהיה באופק אתה משותק מפחד וכאב,
חשב אדבפט לעצמו, אז אולי כדאי... להפוך את זה לחלום רחוקמתוק שרק ישאיר פתח קטן של תקווה פתוח?
(***** נסתרים אבודים)

זה מעצבן שיש לי ראש של דוס.
זה שדיברנו קצת והיה נחמד לא אומר כלום.
תצא מהסרט הזה.
לפחות לא עכשיו.

חוזר לו הניגון
המזייף
ניגון שהולחן
והתרחק
ניגון לא מוכר
ניגון של עבר
חוזר ושב. וממלא.


אז נשכח לו הצליל
אז מה
צרם לו ולה
קרה
כאן. עכשיו.
נעשה את זה טוב

נתן אלתרמן

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מִנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן
וְאֵשׁ וָמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְתוֹךְ כַּף יָד?
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוּף וְרַעַד רָב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂה אֶשְׁנָב?

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מִנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
שְׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,
שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְיָדַיִךְ

בא לי קצת קלישאות.
קצת להאמין לקלישאות.
לרצות להיות מי שאני.
לעשות מה שמתאים לי.

אמן אמן אמן!
שאני מספיק צעירה ולא אהיה כמותה.

אנשים גם לא יתנו לך להקשיב
ואולי הרסתי מספיק את הבנאדם המדהים הזה
והיא שומרת על עצמה
אבל רואים
לפחות אני
רואים שרע
רואים שקורה משהו לא טוב שם בפנים
וגם לה
וגם לה
אבל איך לעזאזל עוזרים?
וזה כואב ככ כואב
למה אי אפשר לעזור לאנשים שאיכפת לנו מהם?

שאם בא לכם חיים קלים
תגידו על כל מיני דברים שהייתם עושים את זה בכיף
אבל אתם פשוט לא יודעים לעשות את זה...
תאמינו לי...
זה עובד
יהיה את המבוגר האחראי שייקח על עצמו את האחריות!!

יכול להיות שהוא יהיה יותר צעיר מכם..
אבל הבנתם את הרעיון...

.

ושוב לילה כזה, שבו אתה רק מקווה שהזמן יעצור, כדי שמחר לא יגיע.
והזמן לא עוצר, עד שהשעון אומר שאם לא תלך לישון עכשיו, מחר פשוט יגיע בלי שיהיה לילה בין היום למחר.
ואתה נכנע. כי בלי הלילה שביניהם, כבר מזמן היית משתגע. אז אתה עוצם את העיניים, ונותן לזמן לעוף (והוא עף.)