פורום ריק ומוסתר (עמוד 677)

בעוצמה רבה חווה אותך מוכרת
באותה עוצמה חושש מזרותך
ולבי בערבוביה המפוארת
מתרגש עוד פעם לקראתך

 

אולי השיר הזה מתאים לאיך צריך להתמודד עם שבת. שוב ושוב ושוב ושוב.

יש דברים שלא אומרים כי זה מעליב.....

וקר לי ולא נח עם הסוודר.וכייפלי להתלונן,
אינלי תחושה באצבעות
ישלה יומודת היום וחלמתי חלומות מוזרים
נוסעת אליה שבת
לםחות מקוה שיומשישי יצדיק את הנסיעה
רוצה חופש!
אבל חופש שיש אחריו עבודה ברורה ומסודרת.
אני עדין לא יודעת לדבר עם המנהלת
מה שיוצר מצב נורא כי אני צכה לדבר איתה.
ובכלל רוצה קפוצון עוגת גבינה שווה ומיטה

מה אני מחפש שם?!

עבודת שורשים
עבודת מחקר באנגלית
מאמר טיעוני בעברית
מבחן בתורה
מבחן במחשבת
מבחן בירמיהו
מבחן בשמואל
בגרות באנגלית
שאני ימשיך??????
רוצים להרוג אותנו
פשוט ככה
חד וחלק.

(אירוני איך שזה מושך אתכם כמו עש אל להבה...)

קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם

אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים

ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף

הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה

הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים

את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.

אבל כמה כבר אפשר לכפר...?!

הוא בא לבקר אחת לעיתים
למחרת היא פונתה לבית חולים
צירוף מקרים


האוויר פתאום כל כך דליל
לא רואה את קצה השביל
כמה עוד
אפשר להכיל


אני לא נושמת

(באמת בלגן. לא מצפה שתבינו משהו)

 

פשוט תפסיקו לשאול, טוב? די לשאול איך היה היום, כי כלום לא משתנה, ודי לשאול על כל שאר השטויות שלהם. זה לא שאני לא מספרת כי אני לא רוצה, פשוט גם לי אין מושג. אני באמת לא יודעת מה קורה או למה זה ככה. 

התבטל השיעור של מחר, מצד אחד זה אומר שעה וחצי יותר לישון, מצד שני זה אומר שלקום בבוקר יהיה הרבה יותר קשה, כי אין שום סיבה אמיתית לא להישאר עוד כמה דקות, ועוד כמה. נמאס לי מהקטע הזה של להתעורר עם כאב ראש ובלי כוח לקום, ואל תגידו לי שככה זה חורף ואף אחד לא אוהב לצאת מהפוך. כי אני יודעת שזה לא הענין. (הענין די ברור, כן? זה שלא בא לי להיות *שם*, ורק לחכות שהזמן יעבור. מצחיק איך אני מבטיחה לעצמי כל פעם מחדש שאני לא רק אחכה שיגמר, ומתיאשת יותר מהר מכל מה שיכלתי לדמיין) 

ופשוט מיאש הדבר הזה. יום אחד זה יגמר. ועד אז? ננסה לשרוד איכשהו, למצוא דרך יותר יעילה לשרוף את הזמן,ובעיקר לחכות.

אני חושבת שוויתרתי סופית על לנסות לעבור כרגע, מצד אחד זה מבאס, מצד שני, ממש אין לי כוח לחקירות ולחפירות שלהם שוב

אז בלגן וזהו. 

פעם סיפרתי לעצמי
באיזה רגע קטן
שאני אמן
ולכן אני שבורה
ולכן אני מרגישה נודדת
כמעט כל הזמן
זה נכון?br />

זה מביך ופוגע לידע אתכם בזה בעצמי.

🙄

מי ביקש אותו בכלל

אמון הוא כמו באבלס.פגיעה אחת והוא מתפוצץ.

וואלה הנוקיה הזה גרם לי לאיבוד אמון כל כך הרבה פעמים..אני מפחדת אפילו מהפון של עצמי.

.

לבאבלס כנראה יש נשמה אחת,לכן פגיעה אחת בו והוא מתפוצץ.

לנוקיה כולם אומרים שיש תשע נשמות.

מאוד.

(למה אנשים מתרחקים ממני. לא אחת ולא שתיים.
אני באמת מנסה להבין. באמת באמת.
זה פוגע.
אנשים נעלמים לי ואני לבד וריק לי וחסר)

אבל השיר החדש של יובל דיין- ואוו!!




פעם אמרתי ש"אם יש דבר אחד טהור בעולם הזה- זאת יובל דיין.

היה לי את הכבוד, את הזכות ואת העונג
לשבת בשורה הראשונה בהופעה ביום חמישי.
הופעה שהרטיטה לי בלב מיתרים שלא ידעתי על קיומם.
הופעה שיותר מהיותה הופעה
הייתה עבורי תפילה.
תפילה של אלפי פיות שהתאחדו בעוצמה,
באהבה, בחיבור אמיתי טהור ותמים
כאיש אחד בלב אחד
שיר אחר שיר
לב אחר לב
ניגון אחר ניגון
תפילה שבוקעת את כל חדרי הלב
חודרת את כל המחיצות
ומגיעה הישר אל הדבר האדמדם הזה
שנמצא בפנים.
מתחבא מאחורי מירוץ החיים והשחיקה האינסופית.
מתחבא מאחורי מסיכת צללים מזוייפת
וחיוך ערטילאי.
וברגע אחד- התחברו הלבבות, נמוגו הספקות, נעלמו הלבטים.
לרגע אחד היינו כולנו כאחד
יובל, המנגינה, הקהל
הכל התרכז לתפילה חרישית אחת
שנשאה בקול אחד מפיות אלפי אנשים.

תודה על הזכות
תודה על העונג
תודה על מה שאת
ומי שאת
תודה על שירים שנחרטו לי בלב
והגיעו הישר לנשמה.
תודה על מילים ומנגינות
ששרים עבורי את מנגינת הנפש
במילים שאני לא מצליח להביע
בקול שאין שני לו.

מילה אחת שאוגרת בתוכה
עולם ומלואו:
תודה.