פורום ריק ומוסתר (עמוד 678)

-

אבל אולי תעשה קצת פוס על המכות?!

שאם יש משהו שהוא מעולם לא הבין
זה רוע.

עד שהוא פגש אותו...

עכשיו זה כבר מתחיל לעצבן.

תוהה לעצמי אם ומה זה אומר. אולי אשן על זה 🤔

לילה טוב לכם.

*וזו גם קצת אשמתי, כי אני לא מסבירה כלום לאף אחד

חזקה מאי פעם

אני לא מתנהג באותה טבעיות כנה

התיישבתי בדוידקה
ליד מקבץ נדבות
אחד שישן ברחוב
הוא התקרב אלי
ושאל
מה את רואה?

הרמתי את הראש
ראיתי אמא עם ילד,
ראיתי זקן וזקנה,
ראיתי חבורת נערים ,
ראיתי תייר,
ראיתי בחורה
ועוד אחת.
עניתי לו
אני רואה אנשים.

הוא חייך
חיוך רחב עם שם עקומה
והתקרב עוד יותר

זה מה שאת רואה?
נו באמת
את יודעת מה אני רואה?
אני רואה עולמות
עולמות מהלכים על שניים.
הוא הצביע על קודקודו
את רואה את זה?
בפנים יש עולם שלם
וגם אצלך שם בפנים.
עולם שכל אחד יוצר לעצמו
וכולו סב סביב אותו
בן אנוש.
יקום אינסופי
שנמצא בתוך כל אחד.
נו באמת, ילדה,
איך אפשר לפספס כזה דבר?!

רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת,
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות.
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך,
עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף.

תהום בימין תהום בשמאל
ואין כלום
זה חבל דק באמצע
תהום בקודש תהום בחול
ואין כלום
אני רק בן אדם שאני
רק בן אדם

שיבוא טוב, שיבוא
אני מאמין אני בטוח

זהו

למען סביבה ירוקה יותר

העדשה שלי נראלי מלוכלכת, זו הבעיה בעדשות.
כשהן מלוכלכות זה ממש מרגיז לא כמו משקפיים שישר מנקים.
אני רוצה עדשים שוקולד.
הכנתי את הבצק על הבוקר וזה ממש חרוץ מצידי

איזה מתסכל שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי

הוא מפריע לי לישון.

איך תמיד חוזרים לכאן זה משהו. מרוקנים. חולים. שבורים. חוזרים לכאן. אלוהים כמה קשה לנו בחיים, וזה עוד כלום.
מה כבר ראית, ואני עומדת להתפרק. ולהבנות. ולהתפרק.
כמה כאב שבוי ברגעים האלו שיש יותר מדי שקט. קצת יותר מדי קור, ויותר מדי אנשים לרצות ורק לזכור.
כמה בזיונות. כמה רצונות. כמה חפרנו בידיים כדי להשיג. מי שנותנים לו תמיד ישאר מהמקבלים. ואני רוצה להשיג בעצמי. ולקבוע יעדים.

טיף
טף
טיף
טף

Fucked silence

I'm supposed to be sleeping now. But God has other plans.
Please someone stop these damn drips.
Or I'll freak out
.
.
.
.
די לי מלאהוב אותך,
די לי מלאהוב אותך
די לי מלהחזיק בך
לעזאזל די לי מלכאוב

עבר על כוחותינו בסואץ

 

לילות שקטים לא יעברו על כוחותינו באשר הם שם

 

הכל נגמר בסוף, גם טוב

ולאלה שלא מאמינים בטוב, גם הרע נגמר בסוף.

 

 

אם הוא ככה אז מה אני

מה

 

מאיר הכי אריאל

מלחמת העולם הכי שנייה

אשתו הכי ראשונה

 

האהבה הכי גולמית

שהיא הההתחלה של הקצה של ההתחלה של הכלום

ואם מתעמקים זה מתפורר

בין האצבעות

זה לקבל לפעמים את מה שהוא רוצה.

"היי שמחה בחייך שלך, ידידתי, וחיי אותם היטב. הניחי לאחרים
להחליט בעצמם על הדרך בה ילכו."
היא קימטה את מצחה לעברו. "אפילו כשאתה רואה, בבהירות מוחלטת, שזאת הדרך הלא נכונה בשבילם? שיפגעו בעצמם?"
"אולי לאנשים יש זכות לכאב שלהם," הוא הסתכן ואמר. ללא רצון הוא הוסיף, "אולי הם אפילו זקוקים לו..."

אחרי שבכיתי שבועיים בכמויות