יש כ"כ הרבה מחשבות
על דברים משמעותיים באמת
והמחשבה המטופשת הזו עוד נמצאת לי בראש.
ומכאיבה לי
..מבולבלת מאדדדד
זה מחר.
ואין לאן לברוח מזה.
בכלל.
זה פשוט יגיע.
ויגמור אותי.
ולא יודעת מה יהיה אחרי זה.
ואיך אצא מזה.
ככל שזה מתקרב נהיה לי רק רע יותר.
והם בכלל לא יודעים.
מחר.
מחר!!!!
מ-ח-ר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבאאאאאאאאאאאאאאאאאא
לא רוצה לא רוצה לא רוצה!!!!!!
..מבולבלת מאדדדד
Helppppppppppp
..מבולבלת מאדדדד
אעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
..מבולבלת מאדדדד
אני לחוצה.
מאד.
בשבת רציתי כ"כ לצעוק עליו.
רציתי לצרוח
רציתי לחתוך
רציתי לשבור דברים
במקום זה רק שוקעת במחשבות
לא משתחררת מזה.
ותיכף זה מגיע.
..מבולבלת מאדדדד
מה יהיה?
..מבולבלת מאדדדד
מחר.
..דף תלוש
Some dreams are so realistic
Realistic and painful
Those staying with me all day
To the next night
.Maybe even more
That's just made me understand how sick I am
How much I want the sickness
How much I into this disorder
I don't even know if I want the recovery
.Ahahahaaa haven't power anymore
May it's could be a little bit easier please
../אנונימי/-
קטע כזה
של כישלון,
אם את לא טובה מאה אחוז
אם לא עברת טסט ראשון
(ולא, לא עברתי, ובאלי לשמוח בזה שלא עברתי כדי להגיד לעצמי וללמד אותי שהשמיים לא נופלים אם אני טועה ואני לא מלאך, אני לא צריכה להיות פרפקט.
יש לי מבוכה מיזה, פחד, הרגשה לא נעימה שלא הצלחתי, פאדיחה מהטסטר ומהמורה
ואנשים מאוד ספציפיים שידעו על זה, מנחמים
ובאלי להגיד כזה הי תנשמו, טסט ראשון אתם אמרתם שבקושי עוברים והכל בסדר! למה כל כך קשה לנו עם טעויות?, למה כל כך רע לנו כשנכשלנו, למה זה כזאת רמה שדורשת נחמה?
כישלון זה לא רע
(דמעות)
כישלון זה מתנה
(איזה משפט מעצבן
אבל
תכלס, כישלון זה מדהים, זה מביא לתהליכים, לטיפול, לדיוק למרות שלא באלי דיוק. מותר גם להיות לא מדוייקים.מותר.)
אני חושבת שהשינוי הגדול בעיקר שעברתי מאנונימית של פעם למי שהיום, זו הכרה קצת יותר בטעויות, להסכים לעצמי לטעות, לחמול
וואו חמלה.
לחמול.
חברה כתבה לי לאחרונה-
זה מרגיש שאת בתהליך של ריפוי עצמך וחיבור כל כך אליך.
הגבתי לה שאני באפ דאון בקטע של חיבור וריפוי,
משתדלת לא להיות צינית כלפי עצמי ולחמול עם עצמי.
כמה זה קשה החמלה, כשיש את הציניות הכל כך
שורשית הזאת שנולדנו איתה, שטבועה עמוק בתוכנו.
להיות בשלום
בשלום עם עצמי
לחמול.
בעלי לשיים אט הפריקה הזהת אם שגיהות, להשטחרר.אנונימי/-
לב גדולדף תלושאחרונה
..מבולבלת מאדדדד
עד עכשיו, לא משנה כמה היה קשה, המשכתי. בחריקת שיניים.
עכשיו התייאשתי. כשלכאורה פשוט יותר.
מרפה.
..מבולבלת מאדדדד
כואב לי
..מבולבלת מאדדדד
עוד יומיים
עוד.יומיים.
עוד יומיים!!!!!!!!!!
אני לא אעמוד בזה
אני.לא.אעמוד.בזה.
אני לא אעמוד בזה!!!!!!!
אני שונאת את עצמי כל כך
אני.שונאת.את.עצמי.כל.כך.
אני שונאת את עצמי כל כך!!!!
כמה דברים ביחד.
אבאלה ואמאלה.
זה תיכף יקרה.
אין סיכוי!
אני לא אעמוד בזה!!!!!
..מבולבלת מאדדדד
איך עוברים את שבת????????
לפעמים יש לי הרגשהמבולבלת מאדדדד
שרצון קיים בשביל שיירמסו אותו
שאמון קיים בשביל שישברו אותו
שנפש קיימת בשביל שיפצעו אותה
שגוף קיים בשביל שיפגעו בו.
ולא משנה כמה מנסים לשקם אותם, הצלקות נשארות.
ויישארו לנצח.
בא לי לשמוע את זה עכשיוטיטו
אני רוקד לבד
שט בין עננים ואין כאן אף אחד
עוצם את העיניים מדמיין אותך
מדמיין אותך פתאום..
איך החיוך שלך
ממיס לי את הלב וזה מאיר אותך
בכל מיני גוונים
אני חולם אותך
רוצה רק שתתני לי עוד
תתני לי עוד
🥺🥺🥺 שיבוא כבר המשיח ואני אוכל לשמוע שירים עכשיו
..מבולבלת מאדדדד
אני כ"כ גאה באח שלי🥺
..מבולבלת מאדדדד
הבכי הזה
שאפילו לא מנקה.
לא שוטף.
רק גורם ליותר כאב.
..מבולבלת מאדדדד
ואם אני לא רוצה, זה משנה?
לא.
הרי בשביל מה יש רצון אם לא בשביל שאחרים ירמסו אותו??
..מבולבלת מאדדדדאחרונה
ויש אנשים שמוכיחים לי אחרת.
יש אנשים שמכבדים את הרצון שלי.
שגורמים לי לבטא אותו. ומקשיבים לו.
אבל הצלקת עמוקה מדי...
...הרמוניה
את הרבה יותר מכל מה שקורה לך.
ואת לא סתם, את מיוחדת
עוד יהיה לך טוב.
...הרמוניה
את יכולה להתמודד עם הכל
כופפי את הראש
תני לגל לחלוף
תעצמי את העיניים ותשאבי כוחות מהאור
כי יש מקום
ויש זמן לכל דבר
..הרמוניה
שתדע שהלב שלי שבור
ושהוא ככ מצטער על זה שהוא לא מצליח לבטוח בך
וכלמה שאני רואה זה את הבית מפרק לי מול העיניים
כשאני לא יכולה לעזור
רק להסתכל בעיניים כלות ולתת ללב להשרף ולבעור
ולראות את הכאב בעיניים של אמא
ואת חוסר האמון בעיניים של _
ואת הכאב שאני עושה לאבא היקר והאהוב
ואולי זה קשור שכשאני לא מצליחה לדבר איתך אז גם איתו
כי אי אפשר להגיע אליי קרוב איפה שהכאב מתחבא
הוא יכול לקפוץ על מישהו
כשמתקרבים הוא נהיה אלים וקשה לי לשלוט בו
וגם עליך אני כועסת
למרות שתקופה ארוכה התקרבנו למרות הכל
אבל זה לא יעזור
כמה שיגידו לי שאתה אוהב אותי מאוד ואני באמת מנסה להפנים
זה הדבר הכי טבעי בעיקרון
אלא אם כן קרה משהו שמכחיש אותו
ומאז לא משנה כמה אני אחשוב, כבר הרגשתי שנטשת אותי וזה בפנים צרוב
אתה אוהב אותי ומחבק אותי ורק עושה לי טוב
וכמו החיבוקים של אבא, גם את החיבוקים שלך אני מפחדת לקנות
אתה מנסה להסתכל לי בעיניים
להגיד לי שאתה ככ מאמין בי ושיש לי אחריות
להגיד לי תתעוררי, אני פה, אני מחכה
שתתני לי בחזרה חיבוק
אבל העיניים שלי לא רואות
ואני לא מצליחה לזוז
כלום כבר לא אומר לי כלום
חיבוק כבר לא מתאפשר כחיבוק
אני מפחדת להיחנק
מפחדת לא להיות
ואתה יודע שאתה היחיד שעליו אני אסמוך
ולמרות שאני זוכרת קצת
כמה שאתה טוב
זה כבר לא משהו שיש לי קרוב
נהיו ביננו חומות
אולי
פשוט תחזור
או תלמד אותי איך להמיס את החומות
ותגרום לי להתנחם
ולהיות יכולה לבחור
..אנונימית~
כואב..💔
חיבוק גדול אהובה
...הרמוניה
❤
..הרמוניה
🙂
מרגישה הרבה יותר משוחררת
לא מספיק עדיין
אבל סתם למה לפרוק רק כשדיכאון
..אנונימית~אחרונה
ינשמהה איזה כיף
..מבולבלת מאדדדד
מותר.
מותר הכל.
הרי מה זה משנה?
והרצון של האחרים. למה הוא משנה?
גם לכלום.
...טיטו
וכמו ירח מתמלא ומתרוקן
את קרבה ומתרחקת
אבל הלב שלי יוצא אלייך
ושוב בורח שוב חוזר
ואין יום שיעבור
בלי שאחשוב עלייך
(שיניתי בכוונה ללשון זכר...)