פורום ריק ומוסתר (עמוד 684)

ככה לא יהיה לי זמן לחשוב בכלל בכלל

לארוז
ולרצות לצרוח חזק חזק כי אני שונאת לעשות את זה

אה, וגם לאכול תפוח, לא את כולו, הוא ענק

לא מצליחה.

שונאת שאני לא יודעת איך מחזיקים עיפרון.

גיליתי אהבה לקימוט ציורים

 

אוך אוך אבא...

אני רוצה שקט.

 

עמוס לי עם הבית.

אז מה אם עוברים דירה,זה רק עוד חודש וחצי,

למה הם כבר לא מתייחסים פה לבית ושקועים בעצמם ולא מסדרים.

בבקשה תשמרו עליו נקי ומסודר ואל תזלזלו בו עד הרגע שאנחנו עוברים מימנו..

זה עושה לי בלאגן בנפש.

 

אני צריכה להיפרד מהחדר שלילעצב חדר חדש זה ממש נחמד אבל אני אוהבת את החדר שאני בו עכשיו.

 

 

 

אבא,אפשר חיבוק?

 

 

כואב לי הלב, זאת האמת.
גם על עצמי, לא אשקר.
אך יותר משכואב לי על עצמי
כואב לי עליהם.
על בני אדם כה רדודים
עד שאינם מסוגלים אף להתחיל להביט
מעבר למראו של אדם.

אנשים שלא יהינו להסתכל טיפה מעבר,
טיפה לעומק
יכירו את האדם לפי איך הוא שהוא באמת
על מכלול אישיותו, חוויתו, הגיגו, רגשותיו
המכלול השלם שהופך אדם למה שהוא.

ויותר משכואב לי על עצמי
כואב לי עליהם.
על אותם אנשים שבוקר בוקר
יקומו מהמיטה יסתכלו על עצמם במראה
ויגידו: אני אדם רדוד, אני אדם ששופט אנשים אך ורק על פי איך שהם נראים, אין בי טיפת עומק להתבונן קצת מעבר, לגלות יופי נסתר שמסתתר בפרטים הקטנים, בלראות את התמונה המלאה
ולא להתמקד רק בחתיכת פאזל אחת.

ויום אחרי יום הם ימשיכו לשאת את האשם,
את התחושה שבעומק הוויתם זה מי ומה שהם.
וזאת הדרך שלהם להביט על המציאות ועל בני האדם סביבם.

כואב לי.

זה הכי גרוע
עדיף כבר להיות לגמרי לבד
או שעדיף לי פשוט להתעלם מההרגשה הזאת
אולי זה יעזור
ורק שלא אחסל את כל השוקולד היום/עכשיו, זה יגמר עצוב

זאת השאלה
אולי פשוט לחזור לישון ואף אחד לא ישים לב עד הצהריים ואז יהיה שוב יום חצי מבוזבז ולא אכפת לי אפילו שזה המקום שהייתי אמורה להנות בו הכי הרבה ובסוף ההפך(אם כי יש עוד כמה ימים במקום אחר אז אין לדעת איפה יהיה יותר גרוע ואני מקווה שזה ישאר פה)

אז אני ממציאה תירוצים למה זה לא טוב
סטייל הקרחת בקונצרט.
זה סוג של הביצה והתרנגולת אולי
אנלא טיפוס כזה, אז אנלא טובה בזה, כי אני לא רואה בזה עניין, אני לא משקיעה בו מאמץ, אני לא טובה בו, אני מתייאשת ממנו, אני מוצאת עוד סיבות למה לא צריך אתזה, אנלא טובה בו.
יופי של מעגל קסמים
חשט!
בני אדם זה דבר מתסכל, בלתי צפוי, מוציא מהדעת ומעייף
בחבילה הזו יש גם דברים טובים?
מוטל בספק
ומה שכן, הסיכוי שהדברים הטובים מפצים על החסרונות קטן עד בלתי קיים.
אני יכולה לומר במצפון נקי שניסיתי, באמת ניסיתי
ולא הצלחתי.
זה לא אומר שאפסיק לנסות, לא כי אני כל כך רוצה אתזה, כמו כי זה פשוט טבוע בגנים שלי.
אנושיות זה פיכסה
אוף

והמח שלי ריק באופן מבהיל וגם מלא ומפוצץ יחד
תחושה מוזרה

אני היהודיה היחידה פה, הם ערבים ומסתכלים ואין לי בעיה עם זה
אני לא פוחדת אין לי ממה
לא פוחדת כבר מכלום

מעיל על תקן ריפוד ותיק בשביל השנור
מי מביא לי עיתון?
אני הולכת לישון
פה מחוץ לחנות על הרצפה

אמרת שאת רוצה, אבל..
מה? מה יש לך? בעצם, מה אין לך?
הכל יש לך. אז למה? למה את בוכה?
לאחרונה העיניים שלך רטובות תדיר, לחות כזאת, למרות היובש החורפי של האויר, וקר לך, את רועדת, קחי מעיל. למה קר לך? לבשת גרביון וגם סוודר, צעיף ושתי חולצות, וחצאית חמה כזאת שאת לובשת רק בחורף כי היא חמה בדרך כלל. אז למה קר לך?? מה קר(ה) לך? מה, קר לך בלב? זה יכול להקרין החוצה את יודעת, מי שקר לו בלב קר לו יותר, כמו עלה צהוב ברוח, רוצה שוקו חם אוליי? אפשר לקנות. זה יחמם אותך. לא? טוב, אני כבר לא יודע מה לעשות, תחליטי, את רוצה להתחמם בכלל? או שאת רוצה שיהיה לך קר? אני מבין שאת לא רגילה לקור של ירושלים, את גם לא רגילה לקור שלהם, לניכור שלהם, את שונה, זרה. את יודעת שאני אוהב אותך, נכון? אז למה את מרגישה בודדה? אוליי, את לא מצליחה להרגיש בכלל, כי קר לך. את מיוחדת, אמרו לך פעם? כל מי שרואה אותך אומר לי, אני ראיתי את זה אז, לא מייצרים כמוך יותר, את שומעת אותי בכלל? או ש..קר לך באוזניים והן קפאו, ערלות. יודעת למה אומרים "אוזניים ערלות"? אני לא יודע למה, אני יודע מה זה לב ערל, ומי שיש לו לב ערל גם האוזניים שלו ערלות, אין פתח פתוח, רק עור ורקמות מחוספסים שסוגרים על הלב האדום והחלק שלך, קיוויתי ש.. נכרות ברית. כמו ברית מילה ללב שלך, ותיפתחי אליי, בברית. אל תדאגי, זה לא יכאב, אני לא מוהל, אני לא אחתוך אותך, אני אמיס את העורלה הזאת שעל הלב שלך, ותשמעי אותי. את רואה אותי? או ששכחת לשים את עדשות המגע שלך? את שונה ממני, תהום פעורה בינינו, מה נעשה לאותה תהום? אני בעבר אחד ואת בשני, וקר לך. לזרוק לך זה המעיל? הוא נגד רוח. אפשך למלא את התהום באדמה, ולהשקות אותה, ויצמחו בה צמחים ועצים, והתהום תהיה לוואדי, ובוואדי כבר אפשר לגור, רוצה לרדת איתי? את יודעת שאיפה שיותר גבוהה יותר קר, שם, על ההר שלך, מעל הוואדי, שם, בלב שלך, ממעל הקרקע ומתחת השמים. תרדי, תשתחררי, תרפי, הקור ירפה ממך. את שומעת אותי? נראה לי שאפשר שנעשה ברית, ורציתי לומר לך ש.. זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, עבודת מידותייך, רדתך מההר שלך צופה ממעל לחומות ליבך, אל הוואדי שלנו.

להיות
המבוגר
האחראי

לעשות
הכל
בשביל
כולם
.
.
.

(למה דודה שלי קוראת מה שאני כותבת בטוויטר? שם אני כותבת כל מה שהם לא אמורים לדעת)

תפסיקו לשאול אותי מתי אני חוזרת! עד שכיף לי ממש.

(איכס ממתי אני כותבת?)
לרדת לחוף וללכת עם נעליים על החול
צריך להזהר לא להרטב
(כי נעליים רטובות זה הדבר הכי נורא בעולם)
ללכת עד הסוף עם השירים באוזניים והדמעות על הלחיים
געגוע זה נורא ואין לי כוח אליו יותר
טוב די
לשבת
לחלוץ נעליים
לפשוט גרביים
וזהו, ככה יותר קל
המים לא כל כך קרים אז זה בסדר
פוגשים מישהו שלא ברור מה הוא רוצה
ואומרים לו שאני עסוקה כשהוא מתחיל עם שאלות מוזרות
ממשיכים ללכת עד למקום מוכר ויושבים על המדרגות
אני לא רוצה לחזור
קשה לי מידי
וקפאו לי הרגליים
מה עושים איתי?

אני נורא אופטימית. ופסימית. נורא

וזה ממש גרוע שאפשר לראות מי קרא את ההודעות שלך בוואטסאפ זה נותן לי הרגשה נוראית

יש סיכוי שמהכנפיים שלכם נושרים חצים.

3/4 מכלל השירים של אלק בנג'מין, עגומים ומציאותיים כמוני....

שלא לדבר על אלה שהם 1 על 1 אני.

?

ואני לא מדברת על עבירות או דברים שאסור בקטע דתי או חוקתי.

אבל לשנינו יש לב חלש מידי אז אני מוותרת על זה כל פעם מחדש

והרבה דברים שחלמתי עליהם וחשבתי שהם בלתי מושגים,

 

בעצם,

קצת כן מושגים.

 

ולא רק זה שהם מושגים, אני מגלה שמאחורי הדלת שתמיד חלמתי לפתוח, יש עוד דלת, ועוד דלת, ועוד שאיפות ודברים שצריכים להתקדם.

 

למרות שתמיד יש זמן לחשבון, כל היממה.
הלחיצו אותי עם השעות עבודה והמרחק.
ונהיה לי מכווץ ולא מצליחה לחזור לישון.
ו..ו..ו.. מלא מילים שאינלי כח אפילו לכתוב,
לםעמיים הייתי רוצה להוולד מחדש,
ויש אנשים טיפשים, כנסיית התודעה הפתוחה, באמת???