פורום ריק ומוסתר (עמוד 690)

אבא 

כמה צביעות

לבד. לבד. לבד. לבד. לבד

הקטע הוא. שאני לא חושב שמישהו אי פעם יבין אותי
זה תמיד אני מול אני

ואני די חרא בלעודד את עצמי

ורק אני מרוב אהבה שותק

רק אני מרוב אהבה שותק

ורק אני מרוב אהבה שותק

רק אני מרוב אהבה שותק

 

 

קשה לשתוק.

כואב לשתוק.

 

קשה וכואב לשתוק אהבה

לסכם את כל תסביכי חייך בתרשים זרימה מעגלי...⁦⁩

איך פורצים את העיגול/גלגל המעצבן הזה?!🤔🧐

אז הרגע הז שבוא את כותבת משהו ומפרסמת ואז עורכת כי לא באמת בא לך שכולם יראו? אז הרגע הזה ממש.

אף בן אדם לא צריך עזרה

 

אנשים צריכים שיעזרו להם לעזור לעצמם

 

והדרך היחידה של זה לקרות זה רק אם הבן אדם רוצה שינוי, אבל באמת רוצה

ואז..

 

ואז העזרה תהיה מועילה

אינני יותר
מאשר מפלצת

כלפי חוץ אני מלאך
אבל בתוכי גדלה לה מפלצת

כבר ממזמן ידעתי שאני כזאת
כזאת מן מפלצת
אף בתור ילדה בת 3
הייתי רעה.

וכשהוא פגע בי בפעם האחרונה
החלטתי
שלא יפגעו בי יותר
כי אני אהיה מפלצת.

בתוכי קיימת מפלצת
רעה, אלימה, מתוחכמת.
אגואיסטית חסרת תקנה
אוכלת כל

חשבתי להתחיל הכל
במקום חדש
אבל מה זה יעזור?
לנצח אשאר כמו שאני
מפלצת.

דמעות זולגות לי ללא הפוגה
שלא תטעו-
אלו לא סתם דמעות
זה דמעות של מפלצת.

קץ כל האדם

אי אפשר להתכונן למוות
הוא מפתיע גם כשהוא צפוי

ואשכרה בית קברות פעמיים באותו שבוע

איזה חודש מקולל

 

 

 

 

 

בראש מעטפה לבנה לבנה, מקומטת בצד שמאל,
(בכיתה א המורה היתה קוראת לזה חמור, היא לא מבינה שגם דפים אסור להעליב. היא לא מבינה.)
כתבתי נ נח נחמ נחמן בעזרת ה נעשה ונצליח
וירדתי למטה מהר מהר
למכונה המגניבה הזאת שמוציאה שטרות
(כשעוד היתה בנו תמימות, הלכנו עם אבא ורצינו נורא גלידה ואבא אמר אין כסף אז אמרנו לו אז בוא נבקש מהמכונה.
המכונה לא הקשיבה לנו,
מאז אנחנו לא אוהבים מכונות. בטח לא מכונות ברחוב שגורמות לאנשים לצעוק ממש חזק ולא לקבל.)
והוצאתי מלא שטרות של 100, בערך 10
סגרתי את המעטפה
ומלמלתי
בזכות כל הצדיקים, רפואה שלמה לעם ישראל רפואת הנפש והגוף. גאולה שלמה בתוכינו ולעולם.
תן לנו אור, תן לנו אהבה.
שכל החיילים יחזרו בשלום בגופם ובנפשם, שכל היולדות ילדו תינוקים חיים.
בעזרת ה נעשה ונצליח, ועוד כל מיני מלולי דוסיות שפרצו ממני.

אני חושבת שרבנו לא האמין שזאת אני
בטח כולם עמדו למעלה שם,
המומים

(הרבה מילים טובות אפשר לשפוך על אנשים שלא מכירים, או מכירים ולא ממש מכירים.
אני מחבקת את כולם, ושולחת להם חיוכים שיחשבו שאני אוהבת אותם,
מה לי ולהם.)

מעטפה נמסרת,

אנחנו אוהבים לעשות טוב, ועוד טוב טהור. גולמי.

אנחנו גם אוהבים לרסס, האש שלי.
נגיד.
(אם תשאלו מה שלום האש שלי, אז היא במצב לא טוב,
או שהיא דועכת או שמואר עכשיו ולא רואים אותה.)

אני מרססת, והאצבעות שלי שחורות, מחר יצחקו עלי,
נורא יפה.
בקול של ילדים מעצבנים.
(להבין מה זה להציק לילד, אחרי כל השנים האלה. נורא.)

לא אכפת לי.

אני בובה.
שפתיים יפות, חיוך מושלם.
בתוכי יש אש, שלא בוערת.
ומחשבות קפואות.

(בעזרת ה נעשה ונצליח)

אפשר לכתוב

 

כלום.

אין לי כוח.

לכלום.

 

אבל חבל להסביר כשתמונה אחת שווה אלף מילים

מי שאמר עלי‭ ‬שנשמתי‭ ‬קרועה
יפה‭ ‬אמר
בודאי‭ ‬שהיא‭ ‬קרועה
אי‭ ‬אפשר‭ ‬לנו‭ ‬לתאר‭ ‬בשכלנו‭ ‬
איש‭ ‬שאין‭ ‬נשמתו‭ ‬קרועה
רק‭ ‬הדומם‭ ‬שלם
אבל‭ ‬האדם‭ ‬הוא‭ ‬בעל‭ ‬שאיפות‭ ‬הפכיות
ומלחמה‭ ‬פנימית‭ ‬תמיד‭ ‬בקרבו
וכל‭ ‬עבודת‭ ‬האדם‭ ‬הוא‭ ‬לאחד‭ ‬את‭ ‬הניגודים‭ ‬שבנפשו
על‭ ‬ידי‭ ‬רעיון‭ ‬כללי
שבגדולתו‭ ‬ורוממותו‭ ‬
הכול‭ ‬נכלל‭ ‬ובא‭ ‬לידי‭ ‬הרמוניה‭ ‬גמורה

(הרב קוק)

מילים מדויקות. לאחד הניגודים.