חלודת הזמן
יש בית קברות למכוניות,,,,,,,,
יש גם בית קברות למטוסיםמשה
יש גם בית קברות לאנשים,,,,,,,,
אתה יודע..
כן. מסתובב שם הרבה לאחרונהמשה
כמה קרובים שהגיעו לשם
פעם הייתי ניקית
שונאת להגיע לשם
דווקא אני לא שונאת,,,,,,,,
יש לו ריח של התחלה וסוף ואנרגיות פסיכיות
..פעם הייתי ניקית
יש לו ריח של סוף, וסוף, וסוף.
וימבה כאב
אבל זה מקום טובחן,אחרונה
רגע להבין את האפסיות והארעיות של החיים כאן
כשאני שם
אני מסתכלת על אלפי המצבות
ןחושבת על כל האנשים שהיו כאן לפני שהם הגיעו לשם
כל אחד צחק בכה כאב אהב שנא
ובסוף הכל נגמר..
היו להם רגעים גדולים אני בטוחה של אושר בלתי נתפס ושל כאב מצמית
שכשהם קרו הם היו מסעירי עולם
והם עברו
ונגמרו
ואף אחד כבר לא זוכר על מה ולמה היה הרעש
כולם שם..
שקטים
דוממים
אף אחד כבר לא זוכר
ממה הוא התרגש
מה החריב עליו את עולמו
זה איכשהו מלמד אותי על יחסיות ועל פרספקטיבה
ומזכיר לי שכמה שקשה
בסוף זה סוג של חסר משמעות
וואי נשפכתי כאן
מתנצלת אם פלשתי
זה פשוט עלה בי..
כשאני שם
אני מסתכלת על אלפי המצבות
ןחושבת על כל האנשים שהיו כאן לפני שהם הגיעו לשם
כל אחד צחק בכה כאב אהב שנא
ובסוף הכל נגמר..
היו להם רגעים גדולים אני בטוחה של אושר בלתי נתפס ושל כאב מצמית
שכשהם קרו הם היו מסעירי עולם
והם עברו
ונגמרו
ואף אחד כבר לא זוכר על מה ולמה היה הרעש
כולם שם..
שקטים
דוממים
אף אחד כבר לא זוכר
ממה הוא התרגש
מה החריב עליו את עולמו
זה איכשהו מלמד אותי על יחסיות ועל פרספקטיבה
ומזכיר לי שכמה שקשה
בסוף זה סוג של חסר משמעות
וואי נשפכתי כאן
מתנצלת אם פלשתי
זה פשוט עלה בי..
זה הולך ומשתפרהר ומדבר
..גלים.
ריקה ומוסתרת.
אני תוההעלה שלכת
אם אני במצב טוב כמו שאני מרגישה או שזו השלמה עם בינוניות?
אפשר להרגיש טוב רק בבינוני?יהיה בסדר....
אולי זה לא משנהימ''ל
אולי את פשוט צריכה לשאול את עצמך אם את רוצה יותר - אם כן תשאפי לשם ואם לא אז תישארי איפה שטוב לך ולא משנה למה טוב לך שם או למה את רוצה יותר.
(ואולי זה עצמו יענה על השאלה...)
השלמה,,,,,,,,אחרונה
זה נהדר.
וגם אני.תולעת השני
פה.
ולא כל-כך נורא.
אפילו שהיום הסתיים ככה-ככה.
ולאחרונה הכמות יורדת בעקביות.
וצריך לשמור על כמות גדולה ועקבית.
ואני צריכה משהו.
ולא יודעת מה.
אולי מיץ תפוזים.
אולי אייס-קפה.
ואני בשרית.
אבל בסך-הכל.
הכל בסדר.
ולא כל-כך נורא.
אפילו שהיום הסתיים ככה-ככה.
ולאחרונה הכמות יורדת בעקביות.
וצריך לשמור על כמות גדולה ועקבית.
ואני צריכה משהו.
ולא יודעת מה.
אולי מיץ תפוזים.
אולי אייס-קפה.
ואני בשרית.
אבל בסך-הכל.
הכל בסדר.
בחדרי חדרים בכינו, בחוץ צחקנו עד השמיים.רצה לאש
שימחקו כל מה שקשור אליי.מדבר הלב.
הכל.
די.
..הר ומדבר
צריך לשמור על קור רוח
שלא מתבלבל מהקור
שאוהב את הרוח
לעשות את מה שאני רוצה
השאלה היא מה אני רוצה
ואיך אני רוצה
..הר ומדבר
אני כבר איבדתי את זה
ואת הכתיבה
בהייה בתקרה חסרת מעש.
קוראים לזה ללמוד.
קוראים לזה לעבוד על עצמי.
לחכות שהזמן יעבור, כי מה לעזאזל אני עושה פה.
אנשים נחמדים, אבל זה לא מספיק.
זה הכל שאלה של זהות. מיקום.
..הר ומדבר
מישהו נחמד שאני מכיר לשבר איתו?
יכול להיות גם מישהי.
..שוליינית
אני נחשבת?
כן.הר ומדבר
אבל אני כבר בדרך לישון...
..שוליינית
לילה טוב. מוזמן תמיד לדבר.
..הר ומדבר
כמה עידודים
ממקומות לא צפויים
זה קשה
ומשתלם
נקווה
מחר צריך לקום בשעה נורמאלית
ממקומות לא צפויים
זה קשה
ומשתלם
נקווה
מחר צריך לקום בשעה נורמאלית
..הר ומדבראחרונה
עבר עריכה על ידי הר ומדבר בתאריך י"א באלול תשע"ט 01:03
אווירה טובה לא אומר לימוד טוב.השאלה אם מתרגלים לזה מתישהו.
עידוד? מישהו?
ואז אני מתפלא שכואב לי הראש. לך לישון, ילד דפוק.
וכשהוא שואל אם אני לומד בכלל. לי קשה עם זה, רוצה שיהיה לי יותר קשה.
ואם יש מישו,,,,,,,,
שרוצה לתת לי חיבוק. אז טוב.
רק עכשיו ממש.
רק עכשיו ממש.
באיחור של שעה מותר?גיטרה אדומהאחרונה
מישהו פעם אהב אותי ככהאלפאחורס.
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
ואני הטיפשה
לא נכנעתי ללחץ
והיום אני רואה שזה לא אמיתי.
מישהו היום אוהב אותי ככה
וכשאני נותנת אותי
אז בסוף זה נגמר
וכואב לי לראות פנים
וברק
ועיניים שחורות
ורעד מריר
ורואים שם בקליפ
אנשים רגילים
אוזניים גדולות ושיער מבולגן
ואתיופית יפה
וזקן שיודע
אהבה שהיום כבר כמעט לא רואים
אם מישהו פעם יאהב אותי ככה
יכאב בגרון
להעלות תסולם
ואני אכנע
לזרועות ולפחד
שבסוף אהיה לבד מכולם
מישהו פעם
יאהב אותי ככה
עד שלאט
הכל יתמצה
ואני אגמר
כמו שברים של צלחת
אשאיר לו צלקת קטנטונת בלב.
ואני הטיפשה
לא נכנעתי ללחץ
והיום אני רואה שזה לא אמיתי.
מישהו היום אוהב אותי ככה
וכשאני נותנת אותי
אז בסוף זה נגמר
וכואב לי לראות פנים
וברק
ועיניים שחורות
ורעד מריר
ורואים שם בקליפ
אנשים רגילים
אוזניים גדולות ושיער מבולגן
ואתיופית יפה
וזקן שיודע
אהבה שהיום כבר כמעט לא רואים
אם מישהו פעם יאהב אותי ככה
יכאב בגרון
להעלות תסולם
ואני אכנע
לזרועות ולפחד
שבסוף אהיה לבד מכולם
מישהו פעם
יאהב אותי ככה
עד שלאט
הכל יתמצה
ואני אגמר
כמו שברים של צלחת
אשאיר לו צלקת קטנטונת בלב.
מישהו פעםאלפאחורס.
הביט בי בפחד
בעיניים יפות
בחיוך מבוייש
והלכתי. פישטתי.
והיינו ביחד
כי הייתי קטנה. ופשוטה בלי סתירות.
מישהו פעם
שמע אותי סחה
על כאב ששמרתי עד עכשיו רק בפנים
והלך
וברח
ונשארתי למטה
עם דם ועם זבל שפוכים לפנים
מישהו פעם
נעל אותי ככה
ורצה שנהיה אותו הדבר
ואני הטיפשה
קצת הרגשתי שייכת
עד שזלגתי
ושברתי כלים
בעיניים יפות
בחיוך מבוייש
והלכתי. פישטתי.
והיינו ביחד
כי הייתי קטנה. ופשוטה בלי סתירות.
מישהו פעם
שמע אותי סחה
על כאב ששמרתי עד עכשיו רק בפנים
והלך
וברח
ונשארתי למטה
עם דם ועם זבל שפוכים לפנים
מישהו פעם
נעל אותי ככה
ורצה שנהיה אותו הדבר
ואני הטיפשה
קצת הרגשתי שייכת
עד שזלגתי
ושברתי כלים
מישהו פעםאלפאחורס.
צעק עלי ככה
שהשפלתי מבט
ויצאו לי דמעות
וכולן הסתכלו
ושתקו . וכעסתי.
וניגבתי כתמים באצבעות
מישהו פעם אמר לי
בשקט
שהוא קצת מחבב
ואני חמודה
ואני לא שמעתי
כי זה רק העיניים
שדיברו מתוכו
ואמרו את זה ככה.
שהשפלתי מבט
ויצאו לי דמעות
וכולן הסתכלו
ושתקו . וכעסתי.
וניגבתי כתמים באצבעות
מישהו פעם אמר לי
בשקט
שהוא קצת מחבב
ואני חמודה
ואני לא שמעתי
כי זה רק העיניים
שדיברו מתוכו
ואמרו את זה ככה.
מישהו פעםאלפאחורס.אחרונה
יאהב אותי ככה
לעלות על ספינה של שלושה שבועות
באמצע הלילה
שיכור מרוב אושר
לא לקפוץ
לעלות על ספינה של שלושה שבועות
באמצע הלילה
שיכור מרוב אושר
לא לקפוץ
פריקהלקט
המון פריקה על המון דברים
כתוב בצורה לא כזה מרגשת אבל לפחות מובנת
מסקנה עמומה ועגומה
סופריקה
כתוב בצורה לא כזה מרגשת אבל לפחות מובנת
מסקנה עמומה ועגומה
סופריקה
אם את רוצה לדבר על זה אז בכיףיהיה בסדר....
אפשר גם באישי 
(תגובה שאומרת שאני כאן אם את צריכה)שכחה
תגובהופאה
המון מילים מחזקות בווריאציות שונות
כתובות בצורה נוגעת ללב
חיבוק יקירה
❤
כתובות בצורה נוגעת ללב
חיבוק יקירה
❤
תודה בצורה שמבינים ממנה שאני מעדיפה לא לדבר על זהלקט
אבל תודה
היי.פסידוניתאחרונה
/המקבילה הלא צינית לחיבוק יקירה/
^^אור נעים
תמיד אהבתי שקיעות
יש בהן משהו מאוד
מרגיע
אולי אפילו
ממלא
משב רוח נעים מלווה אותה
וגוונים נוגים.
תמיד אהבתי שקיעות
אבל לא את הרגע שאחרי.
כי למרות ששקיעה
היא למעשה רגע לפני
שהחושך ממלא את מקומה
כשאני מביטה בה
זה מרגיש לי כאילו
הזמן עוצר מלכת
ולרגע אני שוכחת
שעוד רגע
היא נעלמת.
יש בהן משהו מאוד
מרגיע
אולי אפילו
ממלא
משב רוח נעים מלווה אותה
וגוונים נוגים.
תמיד אהבתי שקיעות
אבל לא את הרגע שאחרי.
כי למרות ששקיעה
היא למעשה רגע לפני
שהחושך ממלא את מקומה
כשאני מביטה בה
זה מרגיש לי כאילו
הזמן עוצר מלכת
ולרגע אני שוכחת
שעוד רגע
היא נעלמת.
(הי זה יפה ממש)פרפר נחמד&אחרונה
שוב לעזאזל שוב.קתרינה.
איך זה תמיד, תמיד אני שוב כאן. פצלש פה פצלש שם, וכבר לא אכפת אם זה טוב או רע או אולי, אני רק חייבת לכתוב חייבת לכתוב חייבת לכתוב חייבת. ואיך זה לא קורה מעצמו, ואיך אני צריכה להכריח, וכל פעם מחדש, כמו בכל דבר. לא כותבת כמעט בכלל. ויש כישרון וזו הרפואה וזאת אולי הדרך היחידה, אבל לא. לא אני. מטומטמת. חולי רע. חסרת כל. חסרת כל שאני, חסרת לעזאזל. לא מצליחה לכתוב אף פעם. על דף? פחחח, בחלומות. יותר מידי לדעת את עצמי, יותר להיות חשופה, יותר. ובכלל, הדפים אחר כך, מה עושים איתם ואיך נפטרים ולמה כך הכאב ראש הזה. והודעות, לעצמי. זו בדיחה. זה קצר ולא לעניין, זה ראוי להקרא כתיבה. ועכשיו הרשימות, הפתקים. הם אחלה. הם לא מספיק. לא מספיק לא. אין שם להשתחרר באמת, אין. וכאן, שוב. מה אכפת, שיתפוצצו כולם, שישרפו לאבק דק.ואסור לחשוב ואסור לעצור ואסור לחזור לאחור. כי אם אחד מהם, זה נגמר זה, הכל. ואין יותר כתיבה, ואין ספק רפואה. ולכתוב, ככה, בלי לסנן, בלי לבקר. זה חייב להיות זה. וזהו. על זה נלחמים. השאא, כשיבואו, אם יבואו, יבואו. אולי שירים, אולי סיפורים, אולי קטעים קצרים. אם יבואו, יבואו.
ופה ושם ואני. כמה רחוק אפשר להגיע במחשבות. כמה עמוק. כמה תהומות אםשר ליצור. כמה מנהרות וחדרים אפלים. כמה. שיטפונות, מערבולות. כמה פעמים אפשר למות ולהמשיך לחיות. כמה אפשר לחלום ואז לנחות. שוב ושוב ושוב. פעם היו לי חלומות. מה זה חלומות? חלום. אני כל כולי הייתי חלום אחד גדול. one day. זאת הייתה אני. כמה חלומות כמה. הייתה אמונה. בכלום. בטוב רחוק ולא ידוע. בחלום. היתה אמונה בחלום. היתה אמונה בי. עוד לא התפכחתי. זה לפני שהקאתי את עצמי באסלה והורדתי אחרי את המים. רציתי, חלמתי, האמנתי. ומה, איך לא. לא הגשמתי. התחלתי, חשבתי, הנה זה עובד, הנה זה קורה. אמרתי, ימים טובים פה, אני עוד אהיה. ובלי לשים לב, אל תשאלו איך ומתי התחיל, באמת שלא שמתי לב. אני פה. היי כולם. שלום שלום ואל תבואו בחלום. אני פה, מה זה פה, מפחיד. ערפל, זה מה שפה. לא סופה, לא גשמים, לא שרפה גדולה ולוהטת. ערפל, אובך, עילפון. אני כלום. צל. צל של קיום, צללית בן אדם. ואין חלום, ואמונה לא מעניינת, וone day נקבר מזמן.וצללית הקיום. ממה היא מתקיימת? הא!! בינגו! שאלת המילניום! אז אני אגלה, כי כבר לא אכפת. פוביה, מכירים? יופי. אז הן מגיעות בחמולות, אם לא ידעתם. הפוביות. משפחות משפחות. חבורות. מתרבות במהירות. פרו ורבו ומלאו. אקסלנט, כמו שצריך. אז הם ככה, הפוביות. משכל, מלב, מגברים, מחלומות, מדיבור של אמת. מכתיבה, מדיבור שכזה, (יאפ, מהסוג הפשוט. דרך הוצאת המילים מהפה), ממנה וממנה וממנה וממנו בעיקר, וזהו, הכוח במוח נגמר, נרדמת לעצמי בפרצוף.
ואין צנזורה או בדיקה, מה שיוצא יוצא, סוף סוף הולף לי.
ופה ושם ואני. כמה רחוק אפשר להגיע במחשבות. כמה עמוק. כמה תהומות אםשר ליצור. כמה מנהרות וחדרים אפלים. כמה. שיטפונות, מערבולות. כמה פעמים אפשר למות ולהמשיך לחיות. כמה אפשר לחלום ואז לנחות. שוב ושוב ושוב. פעם היו לי חלומות. מה זה חלומות? חלום. אני כל כולי הייתי חלום אחד גדול. one day. זאת הייתה אני. כמה חלומות כמה. הייתה אמונה. בכלום. בטוב רחוק ולא ידוע. בחלום. היתה אמונה בחלום. היתה אמונה בי. עוד לא התפכחתי. זה לפני שהקאתי את עצמי באסלה והורדתי אחרי את המים. רציתי, חלמתי, האמנתי. ומה, איך לא. לא הגשמתי. התחלתי, חשבתי, הנה זה עובד, הנה זה קורה. אמרתי, ימים טובים פה, אני עוד אהיה. ובלי לשים לב, אל תשאלו איך ומתי התחיל, באמת שלא שמתי לב. אני פה. היי כולם. שלום שלום ואל תבואו בחלום. אני פה, מה זה פה, מפחיד. ערפל, זה מה שפה. לא סופה, לא גשמים, לא שרפה גדולה ולוהטת. ערפל, אובך, עילפון. אני כלום. צל. צל של קיום, צללית בן אדם. ואין חלום, ואמונה לא מעניינת, וone day נקבר מזמן.וצללית הקיום. ממה היא מתקיימת? הא!! בינגו! שאלת המילניום! אז אני אגלה, כי כבר לא אכפת. פוביה, מכירים? יופי. אז הן מגיעות בחמולות, אם לא ידעתם. הפוביות. משפחות משפחות. חבורות. מתרבות במהירות. פרו ורבו ומלאו. אקסלנט, כמו שצריך. אז הם ככה, הפוביות. משכל, מלב, מגברים, מחלומות, מדיבור של אמת. מכתיבה, מדיבור שכזה, (יאפ, מהסוג הפשוט. דרך הוצאת המילים מהפה), ממנה וממנה וממנה וממנו בעיקר, וזהו, הכוח במוח נגמר, נרדמת לעצמי בפרצוף.
ואין צנזורה או בדיקה, מה שיוצא יוצא, סוף סוף הולף לי.
כמה מילים. אני כתבתי, אניקתרינה.
זה פלא
ואוו,,,,,,,,אחרונה
לא יודעת מי את ועדיין רוצה לשלוח נחמה. אז תקבלי אותה. בהצלחה נשמה.
אפשר להיות רואה ולא נראית?הולכת לשומקום
אני חייבת.
...גיטרה אדומה
כואבת לי הבטן ממש.
אבל הבטחתי שדי.
"על קיר אחדמזמור לאל ידי
כתבה אחת
אני שקופה-
אבל תראו
אותי..."
קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם
אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים
ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף
הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה
הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים
את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.
השדים שלה
חוזרים בלילה
מיללים את צעקות
אש התשוקה
הכלבים שבה
נובחים בלילה
עד שלא נשאר דבר
מלבד הצעקה
החתכים שלה
מדממים שנית
מזכירים לה שוב
את אותו יום ארור
העיינים נעצמות
השפתיים מלחשות
כמו נושאות מזמור
כה נורא וברור
אך תחילתו של היום
וסופם של חייה
מי יכול, מי יהין למולל
מי יבין לליבה השחור
שנשאר לבדו
מרוסק ומסכן
בשלהבות של זעם
וסכין שחותכת
בדמעות של אש
קודחת
מבעד לצלקות
נפתחו השמיים
מבעד לכאב
היא צורחת
ויללות האימים
בתוך זעם כבוש
על כאב
לא נתפס
לא מובן
את אשר אבד
נמוג ואיננו
את אשר נלקח
בתוך נחל אכזב
וגופה מרוטשת
עוד תוסיף לקונן
להזכיר תחת כל
ניע ושיח
ארורים יהיו
ארורים לעד
אותם שהפכו
שלהבת
לפיח.
אני שקופה-
אבל תראו
אותי..."
קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם
אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים
ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף
הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה
הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים
את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.
השדים שלה
חוזרים בלילה
מיללים את צעקות
אש התשוקה
הכלבים שבה
נובחים בלילה
עד שלא נשאר דבר
מלבד הצעקה
החתכים שלה
מדממים שנית
מזכירים לה שוב
את אותו יום ארור
העיינים נעצמות
השפתיים מלחשות
כמו נושאות מזמור
כה נורא וברור
אך תחילתו של היום
וסופם של חייה
מי יכול, מי יהין למולל
מי יבין לליבה השחור
שנשאר לבדו
מרוסק ומסכן
בשלהבות של זעם
וסכין שחותכת
בדמעות של אש
קודחת
מבעד לצלקות
נפתחו השמיים
מבעד לכאב
היא צורחת
ויללות האימים
בתוך זעם כבוש
על כאב
לא נתפס
לא מובן
את אשר אבד
נמוג ואיננו
את אשר נלקח
בתוך נחל אכזב
וגופה מרוטשת
עוד תוסיף לקונן
להזכיר תחת כל
ניע ושיח
ארורים יהיו
ארורים לעד
אותם שהפכו
שלהבת
לפיח.
קראתיקתרינה.
ואני לא עושה את זה הרבה)
מזדהה מידי
מזדהה מידי
תודה.מזמור לאל ידי
חדשה פה?
אפשר לומרקתרינה.אחרונה
באה והולכת בפצלשים שונים,
אבל כבר המון זמן שלא הייתי
אבל כבר המון זמן שלא הייתי
17קתרינה.
זה בלתי אפשרי.
משהו פה שגוי ומוטעה
משהו פה שגוי ומוטעה
אתהקתרינה.
רק שתדע שזה לא פייר
מה שאתה עושה לאנשים פה בעולם הזה
לא פייר
אני שונאת אותך
מה שאתה עושה לאנשים פה בעולם הזה
לא פייר
אני שונאת אותך
...קתרינה.
וזה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי להמשיך ככה.
מה אני יעשה לעזאזל העולם,
לעזאזל אני
לעזאזל הוא
אני רוצה לברוח רחוק
אני רוצה בפשטות להיות ****
למה אי אפשר למה
ואיך, ככל הנראה, חוץ מהעניין ההוא, שרק מעבה את הכל,
השורש לכל הגועל נפש שאני נמצאת בו עכשיו הוא אי שם בהתחלה, בדברים האלה ממש, הפכים הקטנים והמגעילים
...
מה אני יעשה לעזאזל העולם,
לעזאזל אני
לעזאזל הוא
אני רוצה לברוח רחוק
אני רוצה בפשטות להיות ****
למה אי אפשר למה
ואיך, ככל הנראה, חוץ מהעניין ההוא, שרק מעבה את הכל,
השורש לכל הגועל נפש שאני נמצאת בו עכשיו הוא אי שם בהתחלה, בדברים האלה ממש, הפכים הקטנים והמגעילים
...
...קתרינה.
שקט בלב אני צריכה. שקט בפנים, שקט בחוץ, שקט
ואיך אפשר, כבר נמאס לי משקט, שבעתי ממנו לנצח.
מי אני בכלל, שתיקה אחת גדולה.
שתיקה מכסה על שתיקה מכסה על שתיקה.
ובעצם מה שאני צריכה, זאת לא שתיקה, זו צעקה.
לצרוח החוצה את כל השתיקות, להקיא אותן מתוכי
שיעלמו
שיאבדו
יתגלגלו אל תהום הנשיה.
ואיך אפשר, כבר נמאס לי משקט, שבעתי ממנו לנצח.
מי אני בכלל, שתיקה אחת גדולה.
שתיקה מכסה על שתיקה מכסה על שתיקה.
ובעצם מה שאני צריכה, זאת לא שתיקה, זו צעקה.
לצרוח החוצה את כל השתיקות, להקיא אותן מתוכי
שיעלמו
שיאבדו
יתגלגלו אל תהום הנשיה.
...קתרינה.
ואני רק, רק בת 17 וכבר בת 17 וזה לא אפשרי ומוטעה משני הכיוונים
רק בת 17
ומאיפה הגיע כל כך הרבה זבל ללב הזה, שהוא תינוק
מאיפה כמויות הכעס והמרמור והשנאה והשנאה העצמית
מאיפה הבדידות והכאב והאפלה הגדולה
רק בת 17
ומאיפה הגיע כל כך הרבה זבל ללב הזה, שהוא תינוק
מאיפה כמויות הכעס והמרמור והשנאה והשנאה העצמית
מאיפה הבדידות והכאב והאפלה הגדולה
...קתרינה.
כמה זמן כבר, כמה זמן לא הרגשתי את הלב ככה
חזק ובועט ורצוף
מה יהיה מה
מה יהיה איתי
קיבנימט
חזק ובועט ורצוף
מה יהיה מה
מה יהיה איתי
קיבנימט
...קתרינה.
צריכה לעשות ספורט
...קתרינה.אחרונה
פעם זה היה ככה כל הזמן, נכון?
והתמודדת.
אז, זה היה בדיוק דומה לעכשיו, והצלחת להחזיק שנה,
ועוד אחת,
טובה יותר דווקא
אולי אפילו טובה,
לא רק 'יותר'
אז את יכולה לעשות את זה
(או שלא)
(בכל זאת עברו מים בנהר,
בלב)
ובכלל, הכל בלבולי מוח.
זה לא העיקר
לא השורש
לא יעזור לפתור שום דבר
גם אם..
מטומטמת
ילדה מסכנה ומטומטמת
והתמודדת.
אז, זה היה בדיוק דומה לעכשיו, והצלחת להחזיק שנה,
ועוד אחת,
טובה יותר דווקא
אולי אפילו טובה,
לא רק 'יותר'
אז את יכולה לעשות את זה
(או שלא)
(בכל זאת עברו מים בנהר,
בלב)
ובכלל, הכל בלבולי מוח.
זה לא העיקר
לא השורש
לא יעזור לפתור שום דבר
גם אם..
מטומטמת
ילדה מסכנה ומטומטמת
אבל למה?אבישג השונמית
למה הכל?
מה התכלית?