פורום ריק ומוסתר (עמוד 722)

הכל מתערבל לי בבטן כמו איזה מיקסר

לא קלטתי כלום עד עכשיו

ופתאום זה הכה בי- תתעוררי.

זה קורה. זה פה.

עוד רגל ואני שם.

לא יודעת איך אני מתחילה את השנה הזאת בלי ***

ובלעדיה ובלעדיהן.

ובלעדי כל החיים שלי שנשארים במקום רחוק

ונכתבים בתוך מחברת, ונקברים עמוק מתחת לזיכרון

ומה שישאר זה רק געגוע עמוק לכל מה שלא יהיה יותר.

דמעות מתערבבות לי עם פחד עומס והתחלה

מה לי ולהתחלות, ממתי אני מתחילה דברים.

כבר התחלתי יותר מידי.

המצחיק שאף אחד כמעט לא יודע על זה כלום.

הכל מעורבב לי.

אימלה.

היום הלכתי יחפה על החולות בחוף

סתם כי רציתי לתת לגוף שלי להרגיש מה שהלב מרגיש

החול הציק לו כ"כ 

והלב רקד שם. הרגיש מנצח

סופסוף מישהו מבין אותו

או שלא.

כי אפחד לא באמת מבין

אני כולי יחפה אחת גדולה

יחפה מאהבה

יחפה משמחה

יחפה מ-

כן. ממצוות.

ואני כבר לא מתביישת לומר את זה

כי אני יחפה גם מבושה.

ומחר ארגיש יחפה מהעולם

והרגליים שלי ידרכו במקומות כ"כ לא נעימים

כ"כ כואבים

יש שם עוד יבלות שלא הספיקו להגליד

ויכאב לי נורא

כבר עכשיו כואב

הלב בוכה

העיניים דומעות

בחיי שאני פורחת  (פריחה)

סוג של תופעת לוואי 

אבאאאא

תוציא אותי משם.

בבקשה!

מתוך בריאות ושמחה, כן?

ואני זבל של בת.

איך אני מעזה לבקש עוד אחרי הכל?

ניצול.

טוב נו, כבר אמרתי שאני יחפה מבושה...

אל תהיו חברים שלי.

אני חברה נוראית.

לב שבור זה כל מה שנשאר,

אני עדיין מתקן את כל השברים,

איבדתי כמה חלקים כאשר

סחבתי את זה הביתה.

אני מפחד מכל מה שאני,

המחשבות שלי מרגישות כמו ארץ זרה,

שקט מצלצל בתוך ראשי,

בבקשה נשאו אותי הביתה.

בזבזתי את כל האהבה שחסכתי,

תמיד היינו משחק אבוד מראש.

ילד מעיר קטנה מול שדרת משחקים,

התמכרתי למשחק אבוד מראש.

כל מה שאני יודע הוא

שלאהוב אותך זה משחק אבוד מראש.

כמה מטבעות בחריץ?

לוותר עלינו לא ייקח הרבה.

ראיתי את הסוף עוד לפני שזה התחיל,

בכל זאת סחבתי וסחבתי וסחבתי את זה עוד.

כל מה שאני יודע הוא

שלאהוב אותך זה משחק אבוד מראש.

אני לא צריך את המשחקים שלך, המשחק נגמר.

תני לי לרדת מרכבת ההרים הזו.

כל מה שאני יודע הוא

שלאהוב אותך זה משחק אבוד מראש.

(מתורגם. "שירה היא מה שאובד בתרגום")

@יש ויש...

אוהבת.

תודה מותק.)

זה כשעייפים מאד

או כשעסוקים מאד

או כששתויים

או מסוממים

ובכללי כשאין לשכל אפשרות לחשוב

שילכו לעזאזל.

מסקנה מהשבת:

*שונאת גברים, לא משנה הגיל.

אידיוטים. תשתלטו על התאוות שלכם כבר

חבורת טיפשים.

*וגם נשים.

"ומאז התפילה ההיא אתה מתפלל?" התעניינה.
"רחוק מזה," הפתיע אותה, "אחרי התפילה ההיא ברחתי מאלוהים כמו אדם שבורח מפני נחש נחוש שבא להכיש. פחדתי שייכנסו בי איזה ארס, איזה שיגעון, שברגע שאכניס את אלוהים אל תוכי הוא יכבה בי כל פיסת חיים. הרי גדלתי על זה מגיל קטן, והכניסו לנו לתוך הוורידים שהאויב הכי גדול של החיים הוא אלוהים. מרוב פחד חזרתי אל חיקה המוכר של החילוניות."
"מה זה אומר?" שאלה אותו.
"מה זה אומר? זה אומר שפתחתי בריצת אמוק לפני שהאמונה תשיג אותי."
...
"למה? למה עשיתי את זה?! אם היית פוגשת משהו שעלול להפוך עלייך את כל עולמך, לא היית עושה הכל כדי לברוח?"
(קשורה בנפשו)

אני עוד שניה מתחיל שיעור א', אז לפני זה אני מתבטל קצת. בכל זאת ישיבה רצינית, צולרים כבדים שלא רואים עולם (לא באמת). קצת לברוח מההבנה שעוד שניה אני עושה את אחד השינויים הכי גדולים בחיים שלי. אני לגמרי לא מאופס בקטע הזה, ואפילו לא התחלתי לחשוב מה אני צריך לקחת.
לקום כל יום בעשר (לא כל יום, בארבעת הימים הפנויים שהיה לי בחופש הזה) כי אין לי כח לכלום. אבל רגע, עוד שניה אני צריך לקום בשבע, ובאלול גם לסליחות. אבל למרות זאת אני אקום בעשר ואהיה בפלאפון כי אני לי כח לכלום. לברוח ולא לנצל את הזמן כמה שיותר, לפני שניצול הזמן יתפוס אותי. לפני שאני אהיה בייניש רשמית. לא בדיוק כמו מיקי, אבל דומה.

זה מלחיץ הדבר הזה, אשכרה אני שיעור א'.

@רגע שלם את תאהבי את הקטע מקשורה בנפשו

על טעויות שנעשו.

על כך שבגללן אני צריכה לפחד...

אנשים- צאו מחיי.

פליז תמחקו אותי מאנשי הקשר שלכם. ומהלב. 

טוב?

תשכחו שהייתי אי פעם,

כי זאת לא הייתה אני.

פחות אחד יותר----

נחמד. לא?

אז יאללה,

באלי לנתק.

להתנתק.

ולא, 

אני לא יודעת להתחמק.

"לא מדברת עם בנים באישי"

עאלקק.

העיקר שולחת להם...

לו.

רק לו.

הוא זה לא נחשב, נכון?

אני קובעת.

וזהו.

א-ל-ו-ל.

אבאאאא, 

אתה צריך להיות סופר רחמן בשביל להשאיר אותי עוד שנה בחיים.

לא מגיע לי. 

לא

מגיע

לי!

ובאלי.

ואין לי למה.

רק טעויות אני עושה בחיים,

רק טעויות.