פורום ריק ומוסתר (עמוד 745)

4 או 6

היא מכניסה מפתח,

עושה קוד ומסובבת.

מתניעה בקולניות חרישית.

היא לבושה בגדים פשוטים,

חיוורים.

השיער חצי אסוף.

היא לוהטת ופותחת בריצה אינסופית,

ריצה פיזית שמריצה כמו סרט נע-

שנתיים שלמות.

רצה, רצה,רצה.

לא מוותרת ולא נחה לרגע.

התפאורה סביבה נהפכת לאפרורית ומאיימת.

בום- פיגוע.

כמו סכין ללב.

אבל היא,

מעיפה הכל וממשיכה לרוץ.

נשימה, נשימה.

דמעה חוברת ל3 דמעות

שכבר מתגלשות על לחייה.

היא מנגבת ולא מפסיקה לרוץ.

תוך כדי ריצה היא מושיטה ידיים-

אוספת, מרימה,

דואגת ורואה איך לאט לאט-

ככל שהיא רצה ורצה,

הידיים נעזבות

והנאחזות עוקפות אותה

והיא נשארת מאחור

אבל עדין- 

רצה.

היא כבר בקושי נושמת,

מסוחררת.

האוויר נעשה כבד ומחניק.

היא רצה.

השיער שלה כבר מתפזר ברוח

וכל הפנים מלאות זיעה ואבק.

בשניה אחת פתאומית

התפאורה מתחלפת לשדה קוצים בוער

ומתלקח לאט לאט.

היא רצה בתוכו ונשרפת מבפנים.

האש לא מאיימת עליה-

רק החוסר שליטה

וההתפרצות הפתאומית-

המאיימים ומפחידים אותה.

היא רצה.

ושוב,

שולחת ידיים לעזרה

וידיים נאחזות בה

ולבסוף עוזבות ועוקפות אותה.

מצידי השביל אנשים צועקים לה לבוז.

יורקים עליה ומשפילים אותה.

היא מלאה באבק, זיעה, עשן וזבל שזרקו עליה.

היא מושפלת ועל סף יאוש אבל עדין,

רצה.

היא רצה ורצה וצורחת שדי

וכבר בקושי נושמת מבכי מחניק וחסר שליטה

שפרץ ממנה פתאום.

השיער שלה כבר לגמרי פרוע ברוח,

כולה מלאה כתמים ולכלוכים שלא יורדים

ונהפכו להיות חלק ממנה.

היא רצה,

עד שנופלת.

מתכווצת בתוך עצמה,

ונשרפת עם דמעות,

בשקט בשקט.

לבדה.

וגם תזכורות למי ששיתף אותי את השירים האלה במקור.

אני לא שם! איזה כיף!

(אבל יש עוד הרבה עבודה על דברים אחרים).

כבר לא מרגישה

אני חייה מסערה לסערה

וזה כזה 

לאן עכשיו

רוצה לומר משהו למישהו ולא יודעת מה ולמי.

ויש האלה שעצובים כי הם לא עצובים

אני איפשהו בסדר ג'. וזה עצוב לי, ועד תשעה באב זה ישתנה.

נערך.