פורום ריק ומוסתר (עמוד 744)

(די פרפר, תשתקי כבר וזהו
מי בכלל רוצה לשמוע)

רק לברוח מעצמי
לברוח לברוח לברוח.
איך אפשר לשנוא ולאהוב ביחד,
זה מסובך. טוב, כי אני יצורה נורא מסובכת.
פפף אין לי מילים.
אני רק רוצה שירים עכשיו.
אני צריכה אותה.
מבולגן ליייי

אני קצת מופתעת שהיא התקשרה

למה אני חייבת להישאר במקום כזה?

לקחתי את עצמי בידיים.
ונפלתי.
וקמתי שוב.
איזה 4 פעמים.
כמה הספקתי.

לאותם תחושות שהיו פעם (קצת פחות אבל עדיין)
מוזר שעדיין אני מרגישה ככה כלפיה וכלפי זה

שמחה זה מעבר להכל!

שמחה על עצם זה שאתה קיים.

 

כמות הקשיים ממש לא צריכה להשפיע ל השמחה שלנו.

מרוקן.

אני רוצה להרגיש, לחוות, להבין.

לא רוצה להרגיש לבד.

אז אחרי שסגרת את כל החלונות בבית ונעלת את הדלת פעמיים
את מורידה נעליים ומדליקה שירים. את יודעת שאסור, אבל יש עניין של פיקוח נפש והנפש שלך כבר לא מסוגלת.
באמת שהיא ניסתה.
אז את מגבירה עד הסוף ועוצמת עיניים. את עומדת כמו נר ולא זזה, לאט לאט את מתחילה להזיז את הגוף שלך, לאט לאט, פסיעה פסיעה. על קצות האצבעות.
את נמשכת עם המוזיקה, בחושך שלך. עם העיינים העצומות והשיער שאסוף לך למעלה למעלה
את זזה יותר מהר, את נופלת ואת קמה. את נשאבת ובורחת. בגוף שלך יש אש. את נותנת לה לבעור.
את מטלטלת את הראש והרגליים והידיים ואת קופצת גבוה ונושרת לך לעצמך. עד שהשיר נגמר.
את נוטפת מים ומאמץ. מול מזגן, הרוח מעיפה עליך חזרה טיפות של היגיון. את פותחת את העיניים ולא מזהה את עצמך.
רקדת. את רקדת!
הרגליים שלך רועדות והלב בפרפיטציות. את לא יודעת איפה להניח את עצמך. כולך הפוכה בבוקה מבלוקה.
אז את מדליקה עוד שיר ונותנת לך לבעור. רק ככה לא תרגישי את הבערה.

אחר כך,
אולי תקיאי
אולי תעשני
אולי תעשי ריצה

מאחורי החלונות המוגפים
תשאירי את הבחורה הלא שפויה.

שאני הכי אוהבת בעולם.

לא חשבתי ששוב היד תרתח, לעזאזל, לא חשבתי אז ששנה וחצי ייקח לזה לחלוף
ועדיין לא, אלוהים

קול אחר דופק, אחר לחלוטין

לא להגיב פה בבקשה

ילדונת,

אבד לי המטען והפון נגמר.

אני דואגת לך ואוהבת ככ.

 

@מדבר הלב.)

מוזר.

 

 

 

 

 

 

 

 

(את לא יכולה לגעת פה בכלום.את לא הבת שלי יותר.)

סליחה שהעזתי לפתוח את הפה.)

שככה זה כרגע,
לא כיף ברוב הדברים שעושים. וגם כשכיף אז אח''כ מגיעים הביתה וזה מתפוצץ.
וככה זה כרגע, בתקווה שישתנה בעתיד.
ככה זה וצריך לקבל את זה)