פורום ריק ומוסתר (עמוד 826)

שמחה
פתיחות
זרימה
ענווה

ילדת פרח שלי, ספרי לי את ליבך, שיפכי לי את עינייך
ידיי מוכנות להכיל את עולמך.פרח שלי כמה זמן שחסרונך בולט יותר מאי פעם.כמה אחפש אחרייך.מרחקים שלמים ואת אינך.הנה אני מלוכלכת.מולך.

ילדה שלי רחוק הלכת ממני. ברחת על נפשך.

לא
מצליח
לשמוח

זה שימח אותי ממש.

ביום חמישי אני יפגש איתו ומקווה שהכל יסתדר 

וסופסוף יצא משו מזה שאני בהדרכה ה&^@#$*% הזאת

וכל אחד עם השאלה התמימה שלו, אתה לא בישיבה?

ומחליט לתת לי מוסר על מה התפקיד שלי עכשיו

מה הם חושבים שאני לא יודע? שלא מפריע להיות כל הזמן בבית?

אני צריך חופש, שקט, לגמרי להקשיב פנימה

בלי שכולם יסבירו לי כמה הם נותנים לי שקט,

אני צריך עזרה אבל לא כזו שכל הזמן חופרת במה אפשר לעזור

פשוט תקראו את המציאות ותנסו להנעים אותה

תכינו ארוחת בוקר טובה,

תבינו שאם אני בבית זה לאו דווקא בשביל לסדר את הבית ולשמרטף על הילדים

אני צריך את המרחב שלי

וכן זה לפעמים לא לעשות כלום,

זה שתפנימו שאני לפעמים לא רוצה עזרה,

זה שתפרגנו עם רכב לנסיעה.

זה שתקראו את כל האותות מצוקה.

איפה הייתם כל הזמן זה לא רק בתקופה האחרונה, זה בשנים באחרונות?

אני לא יכול לשתף אדם שלא היה לי חיבור אליו כל כך הרבה זמן.

ואם תהיו חכמים תשכילו לתקן את המצב בדברים האחרים.

 

מוקדש באהבה ובכאב לאוהבים.

 

זה קצת
יותר מידי
גדול עלי

אני לא
מצליחה
לשרוד

סופית.

אני צריכה לשתוק
אני צריכה להתכנס בתוך הגוף הריק הזה ולשתוק
כמה שפחות נזק, כמה שפחות זיוף, כמה שיותר עצמי
לשתוק, להקשיב, לספוג
לשתוק

לא להיות
אל תהיי
באלוהים, אל תהיי.

מים זורמים סביבה והכל רועש ועליז ומגניב וזה, ואז נעצר השטף רגע ורואים - יש שם בור, ממש עמוק.

לְגַלּוֹת מָה רַב הַסּוֹד
וְכַמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים פִּתְאוֹם

בְּלֵּילוֹת הַצְּעָקָה בִּקַּשְׁנוּ
מָקוֹם לְהוֹדוֹת עַל כָּל חֲרִיקוֹת הַלֵּב
לִהְיוֹת אֲוִיר
תְּרִיס בִּפְנֵי הַגַּעֲגוּעַ

ועוד פעם עייפה.
ואין לי כוח לכלום.
וכל מה שאני עושה סתם מייאש יותר.
ואין לי למי לבכות.
כי אני לא רוצה שירחמו עלי.
וגם מרגישה שזה לא מספיק מוצדק.
ומחפשת עניין ומגיעה לכאן.
ואני לא רוצה ולא אוהבת את זה.
אבל.. אני באמת באמת לא רוצה להיות פה.
ונמאס לי שהשמחה שלי והשביעות רצון תלויים באחרים.
פשוט נמאס.
והכל מבפנים מלא בריק, אחד גדול.
וכשחברה מתארסת אני לא מצליחה לשמוח.
רק מקנאה מקנאה.
איך נפלתי לתחתית המדרגה?
ואני כל כך כפוית טובה כלפיו, שזה לא מגיע לו בכלל.
החיים שלי כל כך יפים וטובים.
וכל בוקר הוא נותן לי חיים בריאים.
והמשפחה מדהימה.
ואח שלי עכשיו מצא כלה.
וגם במשפחה יש עוד כמה חתונות קרובות.
ורק אני בנכעס האין סופי.
כבר איזה חודש וחצי.
והגעתי למצב שאני כמעט מתקשרת לברר על עצמי לפני שאני יוצאת לדייט, כי אני מרגישה כל כך כלום. שאין לי מה לתת ומה להביא מעצמי. ולמה שמישהו ירצה לצאת איתי..
לפחות הכתיבה הזאת גורמת לי לבכות.
כבר משהו.
וחוץ מזה אם כבר אני כאן, פורקת.
אז -
אבל, בעצם.. אני צריכה את זה עוד לברר..
ואני באמת לא אוהבת שאני כאן..
אז אולי בהזדמנות.
ומחר יש לי דייט. ואני צריכה כח.
ואני יודעת שהוא יגיע כשאני יהיה שם,
אבל עכשיו הוא רחוק רחוק.
ואני לא באמת יתקשר לברר על עצמי..
רק חלום.

סוף פריקה. תודה שאתם כאן בשבילי!

(אשמח לתגובות מעודדות)

וד''א איך מגיעים לפורום הזה?
אני לא מצליחה למצוא אותו בראשי..
הגעתי עליו דרך שרשור אחר..

הצילני הצילני נא, מיד אני,
אם רק, זה היה אמיתי
לא היינו נושמים חלומות בחטף
לא היינו נשרפים בלחישה של עלטת לילה,
לא היינו זעים למשמע לחישת אקומה נא.

אסובבה בעיר, את קולך שמעתי בגן?
ועירום אני מכל חית השדה.
וחיתה נפשי, הן העיר הזאת תשרף באש,
וערגה לה את ראות שלהבות כהות מחשיכות את אור השמש.

ותהום העיר עת ישמע קול הצפון
מנגן, שוב,
על המצפון.

"אי אפשר להיות נופל תמיד בפח החולשה הנפשית. הכרח הוא להתרומם מעל כל הרפיונות, המסבבים את החיים, בין חיי הכלל בין חיי הפרט, ולינוק את היניקה החיונית מתוך הטהרה אשר לגבורה העליונה"
(שוב הרב זצל)

רק כדי שיאהבו אותו?!



שימו על כולם פס. לא אוהבים אותך? למה זה מעניין אותך מה התחושה ההורמונלית של כמה קופי אדם עם מנת משכל של כפית?!


מחילה מציבור הכפיות אם הוא נפגע.

כמה תוכניות היו לי לכשאני לא יהיה בישיבה אבל חודש לא עשיתי איתם כלום 

 

לא בא לי טוב..

ושוב
זה עולה

כשאני מחליפה בעיה
בבעיה אחרת

רע לי