אוקיי שאני חולה על אחותי הקטנה.
פשוט נשמה טהורה הילדה הזאת.
החלטתי לא ללכת לשם,
אולי זה היה מוריד אותי קצת.
אז לא.
זה לא שווה את זה.
בכלל.
עד שהצלחתי קצת,
טיפה,
לעלות
להירגע מהמלחמה המטורפת הזאת
ואפילו טיפה לשמוח.
כן,
זה קרה איכשהו.
ועכשיו סתם שורפות לי העיניים מבכי וחוסר שינה
ואני עייפה נורא
אז סתם איכ כזה
אבל לא כואב לי.
זה וואו.
זה ממש ממש וואו.
ובאלי לצרוח אליך אבא,
תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ישבתי מול הנרות.
ביקשתי.
בכיתי.
תעזור.
אני רוצה אור
אני רוצה לעלות
אני רוצה לשמוח.
כל כך רוצה.
חנוכה זה חג של הודיה והלל
הלוואי שתמיד אני אצליח להודות.
כן, גם על הכאב.
אמרתי הלל
והפסוקים האלו
מדוייקים לי.
וקראתי שוב את מה שכתבתי פעם
וזה כל כך נכון
תמיד.
יש דברים שכבר ברוך השם לא.
אבל הרוב שם
מדוייק מדי.
מחר נוסעים
יש מפגש משפחתי.
הלוואי הלוואי שיהיה לי טוב בו.
שאני ארגיש טוב.
לא באלי עכשיו לרדת
כשאני מתחילה קצת לחזור לעצמי.
אני צריכה המוני כוחות בשביל זה.
בבקשה ממך אבא.
איך אמרנו?
לא ניתן לעצמנו ליפול.
יהיה טוב.
אנחנו ננצח.
