תמיד יש אגדות מפורסמות על משברי חנוכה,

שרוצים לברוח

ולהתכסות מתחת לכל השמיכות שמסתירות את המציאות,

ככה כמו שהיא.

היה מיוחד ועצוב אתמול.

לשבת שם בשקט שכולן שרות, לנסות להיבלע כמה שיותר בתוך הכיסא

הוא אמר ששכינה לא יכולה לשרות כשאין אהבת ישראל,

כשיש שנאה כלפי מישהו. 

להשתדל לנקות ולרחוץ מבפנים את כל מה שמפריע לי

אוח כמה שאני שונאת מתחים עם אנשים.

של הגברים לא משתתפים באופן פעיל בהקפות, אלא מרוכזים בחבורות ומעבירים את הזמן, עד שהקומץ שמנהל את הריקודים ואת ההקפות ומושך ומותח את הזמן, יסיים.

אל תגזים.

רק הזקנים לא משתתפים בריקוד.

מה, אפילו ילדים קטנים רוקדים.

הילדים הקטנים על הכתפיים של אבא לחלק מההקפות.

אצלנו, קהילה דתית לאומית לא דוסים, בהקפה ראשונה משתתפים הרבה, בשניה פחות, ומהקפה להקפה הרוב נוטשים ומחכים שייגמר.

מי שמושכים ושרים עוד ועוד ועוד אלו הצעירים, הביינישים.

בבית הכנסת הסמוך אלינו, עדות המזרח, אין הקפות ביום אלא אחה"צ. וברור שבאים מעט, אלו שממש רוצים בזה.

בהרבה קהילות יש שני מניינים. מניין מוקדם, ללא הקפות, קריאת התורה לפי הסדר במחזור, כולל חתן תורה וחתן בראשית.

וב 8:00 המניין הרגיל. שנמשך עד הצהריים.

(אסף הרוש)

בלי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדול

(בוצר ז"ל)

בלי מאמץ, בלי להוסיף

האם מותר לי להיות יפה?

האם מותר לי לטעות? מותר לי לראות

האם שומרים עליי? האם אני מוגן?

(אביתר ואהוד)

שמצד אחד היא כלום

ומצד שני היא מכרסמת את כולך

והלב הזה שלא ידע מרגוע

עד שישקוט הים, עד שינוסו הצללים

העיניים האלה

הריקות

שהם מראה ללב שבור שהוא לא לב שלם

הוא פשוט שבור

אולי הוא פשוט מרוסק כבר

אלוהים יודע

ואתה לא יכול להיות איתם

אתה פשוט לא

אתה מחוייב

מממ

מי אמר?

אולי לא?

זה אתה בוחר

מפני שאתה אתה

ואתה הוא אתה

מפני שאני אני

אז אני לא אני

ואתה לא אתה

(הקוצקער רב'ה)

אני רוצה להיות אני

(אביתר ואהוד)