דיברנו. והיא פתחה לי כיווני מחשבה. והיא העלתה נקודות. נתנה לי המון המון חומר למחשבה. אני כבר מבולבלת. ולא יודעת. ואיפה מתחילים בכלל. והתווכחנו על הדבר ההוא. אם זה הנאה, או לא הנאה. אמרתי שלא. זה ממש לא.
היא אמרה לי לדבר עם ***. שאני אסע אליה. שנדבר וזה יכול להיות טוב וזו התחלה. וואי. הצילו.
אני מפחדת. ואיך מתחילים בכלל. ומה ומו ומי.
הכל זה דמיונות. כח המדמה. אני מפחדת סתם. בלי סיבה.
אני חייבת לשנן את זה.
אני צריכה לשחרר טיפה. לחשוב על זה אבל לא בלחץ. אסור לי להילחץ. אבל היא אמרה שכמה שיותר מהר כי ככל שעובר הזמן זה נהיה יותר מפחיד. גם נכון. אני כבר לא יודעת מה עדיף.
וואו היה היום יום עמוס. בכיתי. פעמיים. וגם כמעט מול המורה. פאדיחות. לא נורא. מזל שהיא הבינה אותי ושהיא נתנה לי ללכת.
יאו. בעזרת ה'. ילדה תזכרי שהכל טוב והכל יהיה טוב. תמיד. ואת יכולה. ואת אדירה. ואת נשמה טהורה. תזכרי.
)
