פורום ריק ומוסתר (עמוד 888)

אין פה צודק ואשם
יש כאן סיבובים וזה רצון ה'
הייתי רוצה שתרפו. שתקבלו
שתפסיקו להיזכר בכח ופשוט תאמצו
את מה שקרה ואת איך שזה קרה
והנחמה האמיתית תגיע עם האמונה
האמונה התמימה שאנחנו לא מנהלים
וגם אם היו שגיאות אנחנו קצת שחקנים
יש בחירה בוודאי אבל בסוף בסוף
אי אפשר את העובדה לעקוף
הוא יודע מה נכון. הוא המלך
והוא גם אחראי על הכאב שבדרך
אז תפסיקו לחפש כיוונים אחרים
כי למרות הכל אצלו אתם ככ אהובים

ואם זה נראה שכתבתי קלישאות
אז יעזור אם אגיד שיש לי דמעות?

סתם היה לי קל עם החרוזים אבל עכשיו בפשטות.אהובים.. די להילחם בעצמכם. אני יודעת שקשה אבל תנו לזה לעבור פשוט. אל תפחדו לשכוח. זה בסדר. זה חלק מהתהליך. ואני מעריכה אותכם.. מאד.. חושבת ומתפללת..

שאף פעם לא מתגשמת.

 

 

ובכל זאת תמיד תהיה שם, 

 

מרחפת.

את הכנסת?

זה היה משותף(ואני מבחינתי,זה לא היה משהו רע שקרה...היה בו הרבה דברים גם טובים)

 

 

(עוד מעט)

סופית אנלא חוזרת לאולפנית. שההורים שלי יעזבו אותי כבר! אין לי חברות. ואני סתם לא יודעת מה לעשות עם עצמי אוף! ינעל הערבים! באלי ליסוע רחוק ולישון ולהנות קצת לישתות ולעשן.. ואני חייבת עוד מלא ג'ינסים ופלאפון נורמלי ולא נוקיה מעפן בקיצור אני צכה כסף..  הבעיה שלי שאני קטנה אוף 

טוב אז סליחה...

 

(עזבי פפף.אני יכתוב את זה מתישהו)
 

הגוף מאשר מה שהנפש צורחת
שיעור מתמטיקה, רעידות מטורפות בכל הגוף, אני מנסה להרגע ולהשאר ואז יוצאת ורצה לחדר ונופלת, פיזית נופלת באמצע הדרך, מתנשפת בהיסטריה והפה שלי יבש ואני רועדת ולא מצליחה להפסיק
הפחדים שלי הורגים אותי, הורגים אותי גם בגוף, אני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך כבר שבוע ואני הפסקתי להבין מה קורה
הצילו אני ככ צריכה טיפול ולא יכולה

זה יהיה נחמד אם היא תפסיק לקלל אותי.
זה לא מגניב לצחוק עלי.
זה לא מגניב לרדת עלי ולבעוט בי חזק ברגליים, ולדבר בזלזול ולגרום לי לדמעות ולפגוע בי פעם אחר פעם.
זה לא מגניב.
זה לא מגניב לצרוח עלי ולקלל בלי סוף
על כלום.
זה יפסק אי פעם?
אני לא לוקחת ללב כי חבל.
אבל זה שורף.

אנשים, אם משפילים בנאדם לידכם תגיבו! אל תשתקו! אל תצפו מהצד! קומו תעשו משהו, אפילו רק מילה קטנה!

יש אנשים שיודו לכם ככ על התגובה שלכם.

אתה מרגיש חצי מפורק

בגלל מה

אין סיבה

ימים קשים עוברים על כוחותינו

בכל יום יש קטעים קשים

כל יום יותר מאתגר מהשני

ובכי.

היום היא אמרה שהיא גם צריכה להספיק ללכת לנחם

ואתה מתכווץ.

איזה קשה זה

ואתמול היא שעות אומרת

כמה קשיים אנשים עוברים

וסבל

ואתה לא יודע

וייסורים

ואני בולעת את הרוק.

קשה לי.

מותר להגיד?

מותר שיהיה לי טוב?

יש לי זכות?

 

אתמול היא אמרה שזה שעשיתי

זה לא הופך אותי ללא בסדר ורשעה ומגעילה

ואני מנסה להאמין לה

ותכלס,

האמת,

לא כל כך מצליחה.

אני מבינה מה היא אומרת

מבינה למה היא אומרת את זה

יודעת שזו האמת

אבל לא מצליחה להאמין בזה.

 

כואב לי.

 

עייף לי.

 

אני מותשת כבר.

 

אני רוצה לקבל כח מאנשהו.

 

אני רוצה אותך אבא.

 

וזהו.

 

 

(ואת. @צמאה לך נפשי.

תדעי שהרבה מהרגעים הטובים שכן היו,

הם בזכותך.

תשמחי.)

זה כאילו רע או טוב?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(רציתי ליכתוב פה משהוא,אבל...)(משהוא טוב)

אני. בלחץ
עשתונות??
מישהו כאן?
לא, הבית ריק.
יש רחשים מוזרים
של כוחות רשע
כאלה ואחרים.

אולי זו טעות אחת
יותר מידי
דביליות לשמה
ולחסום,
נו שוין

או שכן תבכי. ותשחררי!

על ראש הגנב וכו.
עושה לי טוב לקרוא אותו.
מה. אז לנצח נישאר ככה?
למרות שזאת תקופה שעברה,
אבל משהו בתוכי לא משחרר.
טיניניניניניני.
אני מחכה למחר בשביל להגיד שהיום.
נמנמ
לא למדתי.
יופי גאון.
צריך לישון. זה יעשה לי טוב.
היה היום יום קשה.

די.

סיימת לנקות את הסופה שלקחה אותך רחוק?!

וזה תמיד ככה....

כשהאורות ידלקו אני עדיין אהיה מאוהב בשקיעה של יום האתמול.... 

 

כלום ושום דבר ועוד כלום ושום דבר. שווה משהו שהוא כלום ושום דבר.

פשוט כי אני לא צריך את זה,

לפחות בנתיים

כדי שאת תשבי שם בקהל ותדמעי מהשיר הזה כמו שדמעת היום כששמעת את הפזמון..במיוחד שבית שלם ממנו מוקדש לך..רק לך...דוס את כזה אור..וגם אם התרחקת את יכולה לחזור..תראי איפה היית ואיפה את עכשיו. וגם כשהעצב מציף אותך תזכרי...שאת אור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

@לומדת ללכת

היא אמרה שהם שמחו לראות אותי

שאני בורחת כי אני לא רוצה לתת להם להיכנס לי ללב

לא נותנת להם לאהוב אותי

 

...