פורום ריק ומוסתר (עמוד 890)

הם אומרים לי לדבר
לפרוק
ואפילו קצת הקשבתי
דיברתי
אני של פעם
לא סומך על אנשים
אפילו לא קצת
אני של היום
מעז רק קצת
אני של פעם
היה חזק חזק
אני של היום
אבוד וחלש
ובכל זאת הם אומרים
הם עדיין לא מרוצים
תדבר תדבר
בעיקר עם מבוגרים
ואני מוסיף
כדי שהם יצליחו לסבך לי ת'חיים?

הם ידרשו תשובות לשאלות שעוד לא שאלתי
הם ישאלו דברים שאין לי עליהם תשובה
הם ירצו לראות את האני האמיתי
בלי המסכה
רק שהוא לא קיים
תוריד את המסכה
ומה נשאר?
ילד קטן
מפוחד
שלא רוצה להישאר לבד

אז תן לי יד הושט לי יד

כי אני לא יכול עם זה יותר לבד.

אנא אלי שמע קולי.

 

ותן לי את הדעת להבין הכל

כי רק אתה יכול לתת לי את הדעת לשנות ולשפר ולתקן.

 

 

אימלה.

אתה הולך ועולה ועולה ומגיע לאמצע ופתאום... הופ
הנדנדה נוטה למטה
עכשיו תרד, ילד
זה המשקל שלך

ככה זורקים סודות באמצע השוק, מרחפים אותם בינות לחבלי הכביסה 

ומתפללים לגשם שיבוא וישתיק הכול.

התפללנו לאלוהים שיביא גשם והשחלנו כמה חרוזי בקשות על חבלי הכביסה,

שיתגלגלו על האבנים ויינשאו עם הסודות אל שמיים של מעלה,

שמיים שאינם בציורים.

כל כך קיווינו שישמע אלוהים את התפילה ויעשה איתה משהו.

שיוריד גשם ונהיה בו לבד,

שנדע מה לומר ואיך.

כל כך קיווינו שהסודות יגיעו לבתים הנכונים, אל קערת מרק או ערימת כביסה,

שיסתננו בין האנשים העולים לרכבת ויגיעו עד פתח בית וגן,

ושם ימצאו את הדרך בעצמם.

יעקבו קצת אחרי קו 39 ויחלפו על פני האקווריום,

ירחרחו באוויר וירגישו טעמו של בית.

יביטו על התינוקות בעגלות ועל המדרכות המרופטות

וימצאו מקומם בלבבות פועמים.

כל כך קיווינו לשבת בשוק לא-לבד בפעם הראשונה,

לקלף תפוז או לשתות אייס קפה, תלוי בעונה.

לצחוק על הסודות, הרמזים, הניחושים.

לקוות שלנצח נוכל לדבר.

הלבבות פרפרו בלילה ולא מכאב, רק התרגשות וציפייה.

כל כך קיווינו שנוכל יום אחד.

ואולי לא התפללנו מספיק.

אולי לא נשאנו עיניים.

ועכשיו כשכבר שוב חורף, ואנשים אחרים שולחים סודות לאוויר,

אנחנו נמצאים במקומות אחרים, וחולמים אנשים אחרים (אולי).

קו 39 אולי כבר התבטל, או שרק החליף תחנות,

וציורים כבר לא מקסימים אותי.

אני עדיין דומעת כשרואה אנשים מרמזים סודות,

אבל לא מכאב.

לא מצחוק.

רק מהתרגשות וציפייה,

שאולי להם זה כן יקרה.

הכל איזונים הכל.

ואז לא פלא שהכל נופל עליה

איך לא ראיתי ה

איזה מזל שזה נפתח יאו

והלוואי שזה יסתדר ונלך לשם נלך לשם

וכשזה פעם שלישית, ובאשמתך כנראה,

זה לא ממש מעודד בזמנים קשים

לפעמים הפתיחות

היא מן מראה

איפה אתה

ולאן אתה הולך

או לא הולך

 

אם זה טוב

למה בכלל

 

פשוט לחשוב

ואני יעמוד בו.

כי מילה שלי היא מילה.

מזמור לדוד, ה', מי יגור באהוליך? מי ישכון בהר קדשך?
הולך תמים ופועל צדק
ודובר אמת בלבבו.
לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה
וחרפה לא נשא על קרובו,
נבזה בעיניו- נמאס, ואת יראי ה' יכבד,
נשבע להרע- ולא ימיר,
כספו- לא נתן בנשך, ושוחד על נקי- לא לקח,
עושה אלה- לא ימוט לעולם...



יוסיף דעת יוסיף מכאוב.

כי בלילות שנתך נודדת
וכל חלום הוא למורא
הטי אז את אוזנך לשקט
כל חסד רחמים
עוד יעלה הנה הוא בא

כי בשבילו נפשך נשמרת
הרי קרבה היא השעה
עד ששדוד בזרועותייך
יפול בסוף הדרך
כשישובו לגבולם

רק מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם

עד אל נחלי המים
דרך שארית כוחך
אם ישיבנו אז נשובה
מנעי קולך מבכי
יש תקווה לאחריתך

רק מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם

מנעי קולך מבכי/עידן רייכל

הצלחתי 60%.
לא רע.

והיה לי הכי כיף בעולם נהנתי מכל רגע. הרגשתי טוב כלכך!
אבל אז נזכרתי. . לפני כשנתיים היא רמסה לי את הלב
הכאיבה לי כלכך. חשבתי על כך..'מעניין איך פתאום היא כן מסןגלת ליזום .. ואם כבר היא כאן בעיר למה בחרה לבוא אלי'.
שאלתי אותה. היא הסבירה שכבר לא טוב לה אצל החברה השניה.
אני שמחה שבאה אלי. אך אני חןשבת שאשמור על הלב שלי הפעם.. אהנה מנוכחותה אבל לעולם לא אתן לה להיכנס כוד ללב שלי

הבנתי הרבה השבת.

-שאני מוקפת באנשים מדהימים, שבא לי פשוט לחבק חזק ולאמר שאני אוהבת אותם ותודה. תודה. תודה.

-שחייב להיות חלק ממשהו, כדי שנוכל להתקדם ולא לאבד מהות בחיים חלילה.

-בדידות זה מפחיד.

-העולם הוא לא שחור לבן. כל סיטואציה ובחירה מושפעת מהמון גורמים.

-מדרשה הופכת אנשים לעמוקים ומדהימים יותר ממה שהם.

-צריך לשנות את היחס שלנו כלפי עצמנו, למקום של חמלה ואהבה.

-וה' אוהב אותי, פשוט ככה. גם כשאני לא יודעת ולא שמה לב.

אחר כך יגידו שהכתובת הייתה על הקיר
יגידו שמשהו במבט שלך הסגיר
מה איתך היום, אין מי שיודע
הם יגידו ידענו שבסוף היא תשתגע

הם יגידו שהיית מוזרה
ולא יסבירו אם זה טוב או אם זה רע
שהטירוף בך דלק, וכל השאר נשאר כבוי
הם יגידו ידענו שאף פעם לא היה לך סיכוי

מי יודע איפה את עכשיו?
זוחלת על הבטן, שוכבת על הגב
מסתגרת, משתכרת, נשברת ברחוב,
ואולי עוד תינצלי, אולי יהיה לך טוב

אחר-כך יגידו שהיית כמו אוויר
שאף אחד לא ראה, אף אחד לא הכיר
שהלכת על גחלים ברגליים יחפות
ושחבל על הילדה עם העיניים היפות

(נועם חורב)
(שאלהים יעזור לנו)
(לנשום. יהיה בסדר)

עכשיו זה בא לטובה. מכאן הכי קל לצמוח ולראות טוב.

 

תחושת עלפון. בלבול. כאבים בלב. מילים שעוטפות. דמעות שמסרבות לצאת. רעד לא רצוני. פחד.

 

בהלה. חוסר ודאות. לא נודע. דאגה שהכל יהיה טוב. מספיק לכל אחד במקום שלו.

 

שלא יהיה חסר כלום.

 

לאהוב בלי גבול. לחבק. לדבר מהלב. להכיל את כולם. ולתת ולתת ולתת.

 

לנסות להיות שקטה כשהכל כל כך רגיש ופגיע.

 

להאמין שבחרתי בדבר הנכון שהכי טוב בשבילי.

 

יהיה בסדר! אני סומכת עליו.

 

אני רק מבקשת ביטחון.

 

תן לי שלוה. אסיים את כל זה בנחת.

 

תן לי להתפלל מתוך כוונה אמיתית ליום שיגיע.

 

שיהיה הכי טוב שרק אפשר.

 

תודה.

 

לא יכולתי לבקש יותר טוב מיזה.

יותר מידיי מתדרדרת במצב לאחרונה

יום אחד  
אולי אצליח.
אולי אוכל לתת אמון במישהו אחד,

מיוחד. אולי לא אצטרך

לפרוס את עצמי לפרוסות כאן.
אולי בצילומי הרנטגן האלה

אככב רק אני

ולא אלחץ על השלח לידם.
ואין.

 

ותכל'ס אפילו לפסק,

לא הייתי מפסקת רק בשבילי.

 

אז שוב אני כאן
שולחת פיסות ממני
התחרטתי מספיק,
הלוואי וזה יבוא על חשבון
הרגע הבא.

 

הפתקים נדבקים במסך שלי מלאים בהגיגים,

אחד מהם בטוח יופיע כאן.

ברירה.

מחדל

 

ילדים שמסתובבים סביב עצמם בגן ואומרים 'צבע אדום' זה פוליטי

ילדות שבשבילן חאקי זה מדים זה פוליטי

בני נוער ששרים תקוף תעשה ביגועים וצוחקים זה פוליטי

שומר שבודק בכניסה לבית חולים אישה עם רעלה עשר פעמים זה פוליטי

המילים 'זה לא נורמלי שזה נראה לנו נורמלי' הפכו בעצמן לנורמה, חלק מהנוף.

אני רוצה להקיא מהפוליטיקה הזאת.

אני
מת

אמר
והיה

עולם

צריך שגם החצאים יהיו שלמים








זאת העבודה עכשיו