סתם כי באלי לכתוב איזשהו חיבור
ואין לי על מה
ומתי.
פפפפ
...דשא סינטטי
אני עובדת על כולםפסידונית
אני לא מרגישה כלום.
וכל התנאים מוכנים ומזומנים המנגינה מרגשת והילדים מקסימים והמבנה נהדר וכלום.
היי אתה אמור להיות פה. אתה פה ואני לא מרגישה.
..בזמני החופשי
אני לא יכולה
לא יכולה לשאת סביבי
אנשים שעדיין מתנהגים כמו ילדים קטנים
שמחכים שיישאו אותם על כפיים
שברור להם שכולם חייבים להם
שלא נשאו מימיהם בעול האחריות
ולא מתכוונים להתחיל עם זה עכשיו
זה מפוצץ אותי
צריכה פשוט להתרחק
למען שלמותי הנפשית
ואז עולים בי
הכעס
הפחד
הבדידות
האימה
הצער
העצב
הדיכאון
האשמה
המיאוס
הריקנות
הריקנות היא סיבת הכל
ותחילת הכל
יהיה? לא יהיה?
תמיד נראה שכן בסוף לא
צריכה להתרגל
לא יכולה לשאת סביבי
אנשים שעדיין מתנהגים כמו ילדים קטנים
שמחכים שיישאו אותם על כפיים
שברור להם שכולם חייבים להם
שלא נשאו מימיהם בעול האחריות
ולא מתכוונים להתחיל עם זה עכשיו
זה מפוצץ אותי
צריכה פשוט להתרחק
למען שלמותי הנפשית
ואז עולים בי
הכעס
הפחד
הבדידות
האימה
הצער
העצב
הדיכאון
האשמה
המיאוס
הריקנות
הריקנות היא סיבת הכל
ותחילת הכל
יהיה? לא יהיה?
תמיד נראה שכן בסוף לא
צריכה להתרגל
..בזמני החופשי
והייאוש
והנואשות
הייאוש רק מזדחל
הנואשות כבר בנתה בית
וקנתה אחיזה
והנואשות
הייאוש רק מזדחל
הנואשות כבר בנתה בית
וקנתה אחיזה
..בזמני החופשי
ומבחוץ?
מסכה של שלמות
מבפנים?
ריקנות
מסכה של שלמות
מבפנים?
ריקנות
..בזמני החופשי
הרעל מבעבע בי
הרסני
מאכל
משבית
מרעיל
מחלחל
צינור ניקוז אני צריכה
שישאב החוצה
ארס
והרס
הרסני
מאכל
משבית
מרעיל
מחלחל
צינור ניקוז אני צריכה
שישאב החוצה
ארס
והרס
..בזמני החופשיאחרונה
והים יגיע עד גגות תבל,
ואין אוויר אין אש אין חול,
ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
קץ לכל.
ואין אוויר אין אש אין חול,
ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
קץ לכל.
__סתרי המדרגה
איןליכח איןליכח איןליכח
(תןליכח תןליכח תןליכח)
**
אני כבר לא ארטי שאני מכירה. מה עובר עליי. שבת שעברה לא הלכתי לביכנס, לאף תפילה. שבת לפני כן, לא הייתי בבית. בחגים את כל התפילות התפללתי או בותיקין או בישיבה, לא פוגשת אנשים כמעט בכלל. אין לי כח לאנשים. אין לי כח לעצמי. אין לי כח לעצמי ולכן אין לי כח לאנשים. אני חייבת להצליח לצאת מהבית השבת, לפחות לקבלת שבת. הייתי אולי צריכה להשאר איתה שם, אוף.
פעמיים לא נסעתי, פעמיים ויתרתי וברחתי לשם. כי זה המקום האהוב שמקבל אותי תמיד ויש לי שם שקט ולבד וזה עוטף ואפשר לנשום סופסוף ולנסות לעשות סדר בתוך הכאוס הזה. אבל זו חולשה כי זה היה אמור לקרות אחרת.
(יש לי מקום, אבל צריך גם להתמודד ולא רק לברוח כל היום)
אני לא יודעת אם זה מה שמערבב אותי עד כדי ריסוק, או אולי יש עניינים אחרים שצריך לתת עליהם את הדעת.
מרגיש לי שאני פותרת בעיות חיצוניות ולא מעיזה לגעת בשורש.
(תבררי)
פתאום הבנתי את המושג 'מוחין דקטנות'. ממש כאילו מישהו הצר לי את מרחבי הנפש והשכל והכל רדוד. אין ללימוד ולתפילה לא טעם ולא ריח, רק בתפילות בישיבה משהו נפתח ואי אפשר לחיות ימים נוראים כל השנה, אי אפשר לחיות משיא לשיא, זה לא עובד ככה.
(והעניין הוא שזה גורם לי לא ללמוד ולא להתפלל וזה רע, רע מאוד.)
אני צריכה להתמסר, ללמוד ללכת את השגרה הזו, לטעום, להעיז ליפול. ליפול באמת. איך היא אמרה לי בלילה ההוא שהתקשרתי אליה בוכה וכבר לא היה לי אכפת מכלום. היא אמרה לי לפסוע אל תוך הערפל כי שם האלוקים, להיות מוכנה להתבלבל.
אני צריכה את פנקס הציטוטים שלי.
וגם חיבוק.
עוד מעט חורף.
ויהיה טוב.
אני מתגעגעת אליהן, ויש סוכות אז בעז"ה ניפגש. לפחות חלקנו.
אוף.
עוד שניה שבת.
הלוואי שיהיה לי כוחות לצאת מהבית.
הלוואי שיהיה לי כח.
הלוואי שאחזור לעצמי.
אני מרגישה דפוקה ומעוכה ככ.
(נמאס לי)
[מותר להגיב, בטאקט ועדינות.]
(תןליכח תןליכח תןליכח)
**
אני כבר לא ארטי שאני מכירה. מה עובר עליי. שבת שעברה לא הלכתי לביכנס, לאף תפילה. שבת לפני כן, לא הייתי בבית. בחגים את כל התפילות התפללתי או בותיקין או בישיבה, לא פוגשת אנשים כמעט בכלל. אין לי כח לאנשים. אין לי כח לעצמי. אין לי כח לעצמי ולכן אין לי כח לאנשים. אני חייבת להצליח לצאת מהבית השבת, לפחות לקבלת שבת. הייתי אולי צריכה להשאר איתה שם, אוף.
פעמיים לא נסעתי, פעמיים ויתרתי וברחתי לשם. כי זה המקום האהוב שמקבל אותי תמיד ויש לי שם שקט ולבד וזה עוטף ואפשר לנשום סופסוף ולנסות לעשות סדר בתוך הכאוס הזה. אבל זו חולשה כי זה היה אמור לקרות אחרת.
(יש לי מקום, אבל צריך גם להתמודד ולא רק לברוח כל היום)
אני לא יודעת אם זה מה שמערבב אותי עד כדי ריסוק, או אולי יש עניינים אחרים שצריך לתת עליהם את הדעת.
מרגיש לי שאני פותרת בעיות חיצוניות ולא מעיזה לגעת בשורש.
(תבררי)
פתאום הבנתי את המושג 'מוחין דקטנות'. ממש כאילו מישהו הצר לי את מרחבי הנפש והשכל והכל רדוד. אין ללימוד ולתפילה לא טעם ולא ריח, רק בתפילות בישיבה משהו נפתח ואי אפשר לחיות ימים נוראים כל השנה, אי אפשר לחיות משיא לשיא, זה לא עובד ככה.
(והעניין הוא שזה גורם לי לא ללמוד ולא להתפלל וזה רע, רע מאוד.)
אני צריכה להתמסר, ללמוד ללכת את השגרה הזו, לטעום, להעיז ליפול. ליפול באמת. איך היא אמרה לי בלילה ההוא שהתקשרתי אליה בוכה וכבר לא היה לי אכפת מכלום. היא אמרה לי לפסוע אל תוך הערפל כי שם האלוקים, להיות מוכנה להתבלבל.
אני צריכה את פנקס הציטוטים שלי.
וגם חיבוק.
עוד מעט חורף.
ויהיה טוב.
אני מתגעגעת אליהן, ויש סוכות אז בעז"ה ניפגש. לפחות חלקנו.
אוף.
עוד שניה שבת.
הלוואי שיהיה לי כוחות לצאת מהבית.
הלוואי שיהיה לי כח.
הלוואי שאחזור לעצמי.
אני מרגישה דפוקה ומעוכה ככ.
(נמאס לי)
[מותר להגיב, בטאקט ועדינות.]
רק תדעי שקראתי.סביון
תודה.סתרי המדרגה
__סתרי המדרגה
הצלחתי לצאת לקבלת שבת וערבית, וביה"ז אז אין ישיבה ואין לאן לברוח ככה שהלכתי לביכנס וראיתי את כולן והשתדלתי לחייך ולהיות סבלנית ונחמדה.
אשכרה היא באה משם עד לביכנס שלנו כדי לומר שלום וזה היה ממש נחמד מצידה. דיברנו מלא זמן במעגל הקטן שלנו, (כמובן שהסתכלתי קצת על המעגל העצום שהיה ממש ליד). היא אמרה שהיא חלמה שהיא מפספסת אותנו. אמאלה.
זה לא הוגן שאסור לבכות בשבת. עד שאני בבית ומרגיש לי בנוח ואפשר לפרוק ולשחרר את כל מה שיושב שם וחונק בין הלב לגרון. כאילו שזה נשלט, ברור שבכיתי.
אחהצ היא באה אליי ממש קצת אחרי שנרדמתי על הספה בסלון והעירה אותי כדי שנלך אליה. היה ממש כיף איתן, כמה שהן עושות לי טוב. אין על המשפחה שלה, ממש תחושה של בית. הייתה שיחה מעולה ומעניינת, קצת עלתה לי המוטיבציה בזכות זה. פתאום קלטנו שעוד רגע שקיעה אז הלכנו מהר כל אחת לבית שלה.
מחר סוכות.
אני חייבת להפסיק לוותר לי.
אהמ הוא מתנהג מאוד מוזר והיא לא מרשה לי להגיד לו כלום וזה די אוף אפילו שאני מבינה, למרות שתכל'ס אני אומרת.
שתפסיק להלחיץ.
בסוף יהיה טוב, אני בטוחה.
(ההודעה שלה במוצש. נוסטלגיה משהו.)
אשכרה היא באה משם עד לביכנס שלנו כדי לומר שלום וזה היה ממש נחמד מצידה. דיברנו מלא זמן במעגל הקטן שלנו, (כמובן שהסתכלתי קצת על המעגל העצום שהיה ממש ליד). היא אמרה שהיא חלמה שהיא מפספסת אותנו. אמאלה.
זה לא הוגן שאסור לבכות בשבת. עד שאני בבית ומרגיש לי בנוח ואפשר לפרוק ולשחרר את כל מה שיושב שם וחונק בין הלב לגרון. כאילו שזה נשלט, ברור שבכיתי.
אחהצ היא באה אליי ממש קצת אחרי שנרדמתי על הספה בסלון והעירה אותי כדי שנלך אליה. היה ממש כיף איתן, כמה שהן עושות לי טוב. אין על המשפחה שלה, ממש תחושה של בית. הייתה שיחה מעולה ומעניינת, קצת עלתה לי המוטיבציה בזכות זה. פתאום קלטנו שעוד רגע שקיעה אז הלכנו מהר כל אחת לבית שלה.
מחר סוכות.
אני חייבת להפסיק לוותר לי.
אהמ הוא מתנהג מאוד מוזר והיא לא מרשה לי להגיד לו כלום וזה די אוף אפילו שאני מבינה, למרות שתכל'ס אני אומרת.
שתפסיק להלחיץ.
בסוף יהיה טוב, אני בטוחה.
(ההודעה שלה במוצש. נוסטלגיה משהו.)
קראתי.הר ומדבר
שבת בבית לפעמים זה מעצבן, אם אין ככ חברים.
כתבת מוחין דקטנות ולפסוע אל תוך הערפל, אז עוד שיר של שולי.
תודה.סתרי המדרגה
העניין הוא שיש חברות, אבל אין כוחות נפש לכלום, אפילו לא לראות אותן כי זה יצריך ממני לספר מה נשמע 
ומגניב שיצא ככה, לא התכוונתי 😅
ומגניב שיצא ככה, לא התכוונתי 😅
__סתרי המדרגה
(סביון והר ומדבר, מוזמנים לעשות 'אל תעקוב', אין לי חשק לחפור לכם חלילה.)
***
לקרוא על מה התמרמרתי ביום שישי ולהסתכל על עצמי בבוז.
איזה צרות קטנות מסתבר.
זה כבר קרה ביום שישי, ורק עכשיו היא אמרה לי.
אני שונאת דברים שאסור להגיד לאף אחד ונשאר רק לדאוג אותם לבד עד שיש גוש ענק ושחור בבטן ששואב הכל הכל ובא לך לבכות אבל אפילו את זה אתה לא מצליח.
אני מרגישה את זה בכתפיים, והן לא שמוטות, הן מוחזקות חזק מדיי. דרוכות. כאילו שזה יעזור.
זה דבר כל כך ענק ואני כל כך פיצפונת מול זה. המצב נוראי ואין לי מה לעשות והחוסר אונים מטריף את הדעת.
וגם הדאגה.
העולם הזה כלכך לא הוגן.
החיים שלהם דפוקים בלאו הכי, אז למה. עד שהתחיל להשתקם קצת משהו
זה עולם אכזרי.
כמה אנשים שקועים בתוך עצמם והאינטרסים דופקים להם את המוח לגמרי, וגם את הלב. לעזאזל. אתם אמורים שיהיה לכם אכפת ורצון לטוב ואיכשהו הגעתם למצב כה מעוות.
אתם בכלל לא יודעים מה טוב ומה רע. שימו לב איך למטרות כאלו מסריחות אתם מצליחים לשתף פעולה
אני מזועזעת וכואב לי ואני דואגת נורא.
למה.
איך אנשים נהיים עוורים מרוב שאכפת להם מעצמם.
(עולם-שרוט-סדוק-שבור-מדמם-כי-הוא-פוצע-את-עצמו-לדעת)
יש לכם אחריות. תתביישו.
אני בסוף קצת מבינה שגם הלב שלכם נחמץ, אבל ההסתכלות שלכם ממש ממש מעוותת
והמערכת הגדולה. חה.
לא רוצה לומר יותר נזק מתועלת, כי יש לי קצת אמון (או אולי אני מעדיפה שיהיה לי כדי לישון בנחת בלילה ולא להשתגע מדאגות מיותרות).
הסיפורים שלה בתוספת זה עכשיו.
וואי גם היא, לא דיברנו המון זמן |נבוך| בנוסף לכל, אני גם חברה גרועה
למה הם חושבים שהם יודעים יותר מהם.
סמכות זה לפעמים פוזה אחת גדולה.
יש להם את הידע המקצועי, אבל הוא כמעט ולא רלוונטי, צריך כאן הרבה יותר לב.
תנכחו.
בא לי לומר מילים לא יפות ודי מאוד מיואש לי.
נשאר רק להתפלל.
***
לקרוא על מה התמרמרתי ביום שישי ולהסתכל על עצמי בבוז.
איזה צרות קטנות מסתבר.
זה כבר קרה ביום שישי, ורק עכשיו היא אמרה לי.
אני שונאת דברים שאסור להגיד לאף אחד ונשאר רק לדאוג אותם לבד עד שיש גוש ענק ושחור בבטן ששואב הכל הכל ובא לך לבכות אבל אפילו את זה אתה לא מצליח.
אני מרגישה את זה בכתפיים, והן לא שמוטות, הן מוחזקות חזק מדיי. דרוכות. כאילו שזה יעזור.
זה דבר כל כך ענק ואני כל כך פיצפונת מול זה. המצב נוראי ואין לי מה לעשות והחוסר אונים מטריף את הדעת.
וגם הדאגה.
העולם הזה כלכך לא הוגן.
החיים שלהם דפוקים בלאו הכי, אז למה. עד שהתחיל להשתקם קצת משהו
זה עולם אכזרי.
כמה אנשים שקועים בתוך עצמם והאינטרסים דופקים להם את המוח לגמרי, וגם את הלב. לעזאזל. אתם אמורים שיהיה לכם אכפת ורצון לטוב ואיכשהו הגעתם למצב כה מעוות.
אתם בכלל לא יודעים מה טוב ומה רע. שימו לב איך למטרות כאלו מסריחות אתם מצליחים לשתף פעולה
אני מזועזעת וכואב לי ואני דואגת נורא.
למה.
איך אנשים נהיים עוורים מרוב שאכפת להם מעצמם.
(עולם-שרוט-סדוק-שבור-מדמם-כי-הוא-פוצע-את-עצמו-לדעת)
יש לכם אחריות. תתביישו.
אני בסוף קצת מבינה שגם הלב שלכם נחמץ, אבל ההסתכלות שלכם ממש ממש מעוותת
והמערכת הגדולה. חה.
לא רוצה לומר יותר נזק מתועלת, כי יש לי קצת אמון (או אולי אני מעדיפה שיהיה לי כדי לישון בנחת בלילה ולא להשתגע מדאגות מיותרות).
הסיפורים שלה בתוספת זה עכשיו.
וואי גם היא, לא דיברנו המון זמן |נבוך| בנוסף לכל, אני גם חברה גרועה
למה הם חושבים שהם יודעים יותר מהם.
סמכות זה לפעמים פוזה אחת גדולה.
יש להם את הידע המקצועי, אבל הוא כמעט ולא רלוונטי, צריך כאן הרבה יותר לב.
תנכחו.
בא לי לומר מילים לא יפות ודי מאוד מיואש לי.
נשאר רק להתפלל.
__סתרי המדרגה
כל פריט מידע הופך את זה ליותר ויותר נורא 
והיא אמרה לנו איך היא תספר להם.
למה הם צריכים להחשף ולדעת שיש כזה רוע בעולם, וכזו מורכבות.
ברור שהיא תפשט את זה, ותגיד את המינימום שבמינימום. אבל עדיין 😶
רועד לי כל הגוף. אני לא יכולה לחשוב על זה ולא יכולה לא לחשוב על זה.
אני יודעת יותר מדיי ופחות מדיי.
לעזאזלים.
וזה גם מזכיר לי אותה 😶
(הזדמנות טובה לומר תודה על החיים שלי, שבגדול הי די נהדרים. תודה.)
(אמורים ללמד זכות שם? אני מבינה את המניעים, אבל זה נורא מדיי)
והיא אמרה לנו איך היא תספר להם.
למה הם צריכים להחשף ולדעת שיש כזה רוע בעולם, וכזו מורכבות.
ברור שהיא תפשט את זה, ותגיד את המינימום שבמינימום. אבל עדיין 😶
רועד לי כל הגוף. אני לא יכולה לחשוב על זה ולא יכולה לא לחשוב על זה.
אני יודעת יותר מדיי ופחות מדיי.
לעזאזלים.
וזה גם מזכיר לי אותה 😶
(הזדמנות טובה לומר תודה על החיים שלי, שבגדול הי די נהדרים. תודה.)
(אמורים ללמד זכות שם? אני מבינה את המניעים, אבל זה נורא מדיי
)טאטע.סתרי המדרגהאחרונה
דבר לא השתנה רק פה ושם דוהה הצבע
אולי זה רק הלב שמתרגל
(הוא אמר השבוע שלכל דבר מתרגלים בסוף, גם לרע ביותר. והיא דיברה על מלחמות של כל בוקר. לא רציתי להוסיף שזה כמה פעמים ביום, הלוואי רק כל בוקר |לוחש|)
אולי זה רק הלב שמתרגל
(הוא אמר השבוע שלכל דבר מתרגלים בסוף, גם לרע ביותר. והיא דיברה על מלחמות של כל בוקר. לא רציתי להוסיף שזה כמה פעמים ביום, הלוואי רק כל בוקר |לוחש|)
קראתי. השתתפות בכאבמשה
תודה.סתרי המדרגה
אני אוהבת אותך, מותר?לעבדך באמת!
אם את באמת מתכוונת לזה מבלי להכיר אותי אז נראלי שכן.סתרי המדרגה
באמת מתכוונת, אפילו בלי להכיר.לעבדך באמת!
אבל קראתי וזה הרגיש לי בלב מוכר.
ואם תרצי שנכיר.
אני אשמח.
ואם תרצי שנכיר.
אני אשמח.
נשמה. את מהממת.מדבר הלב.
מוסרת לך חיבוק ענק אם את מוכנה לקבל..
תודה.סתרי המדרגה
ויש לי מה להגיב וכו' אבל מתישהוא באישי אם תרצי ואוכל..מדבר הלב.
מוזמנת.סתרי המדרגה
כשיהיה לי דיי זמן להתחבר.מדבר הלב.
חיבוק בנתיים!!
חג שמח!!
חג שמח!!
..שעות של אמת.
רק אומרת קראתי. וחיבוק.
ובסף הכל יסתדר ויהיה טוב.
הי את,סתרי המדרגה
תודה לך.
הלוואי הלוואי.
הלוואי הלוואי.
__סתרי המדרגה
(מי שהגיב כאן, מוזמנים לעשות אל תעקוב. לא רוצה להעיק 
)
הידד, מלא זמן לא היה חג או שבת. נפלא.
אני לא הולכת לביכנס. אין מצב לזייף חיוכים לכולן.
גם ככה ישנתי ארבע שעות בלילה, אז נעשה שנת ערב.
מצד שני, הן בטוח יבואו לאסוף אותי וישאלו איפה הייתי. אוף. ממתי תפילה הפכה למפגש חברתי לעזאזל, חוצמזה שמתוקף היותי בת אני זכאית ורשאית להתפלל יחיד היכן שליבי יחפוץ.
נמאס לי.
ישבנו עד 4 לנתח את המצב ולדאוג ביחד, כי לבד זה מדאיג יותר. ב8 כבר קמתי לנקות ולבשל ולקשט ולאפות ולסדר ולטאטא ולשטוף.
ועוד טיילנו היום |קורס|
יהיה לנו טוב, טוב מטוב טוב מאוד וזה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
תודה שיש מוזיקה בעולם.
)הידד, מלא זמן לא היה חג או שבת. נפלא.
אני לא הולכת לביכנס. אין מצב לזייף חיוכים לכולן.
גם ככה ישנתי ארבע שעות בלילה, אז נעשה שנת ערב.
מצד שני, הן בטוח יבואו לאסוף אותי וישאלו איפה הייתי. אוף. ממתי תפילה הפכה למפגש חברתי לעזאזל, חוצמזה שמתוקף היותי בת אני זכאית ורשאית להתפלל יחיד היכן שליבי יחפוץ.
נמאס לי.
ישבנו עד 4 לנתח את המצב ולדאוג ביחד, כי לבד זה מדאיג יותר. ב8 כבר קמתי לנקות ולבשל ולקשט ולאפות ולסדר ולטאטא ולשטוף.
ועוד טיילנו היום |קורס|
יהיה לנו טוב, טוב מטוב טוב מאוד וזה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
תודה שיש מוזיקה בעולם.
__סתרי המדרגה
יותר מדיי ביחד
זה די חובה בגלל המצב
אבל קשה לי שכל חוה"מ מוצף בדיחות שחורות
וכמה מידע לעכל בשבת אחת.
הם ממש פסימיים או שלא הפנמתי שהמצב עד כדי כך גרוע
אין לי אפילו כח להתפלל על זה.
(היא הייתה פה בחמישי, וזה היה נהדר. רק הכל ככ טעון עכשיו. פף.)
זה די חובה בגלל המצב
אבל קשה לי שכל חוה"מ מוצף בדיחות שחורות
וכמה מידע לעכל בשבת אחת.
הם ממש פסימיים או שלא הפנמתי שהמצב עד כדי כך גרוע
אין לי אפילו כח להתפלל על זה.
(היא הייתה פה בחמישי, וזה היה נהדר. רק הכל ככ טעון עכשיו. פף.)
אני עדיין מסרבת להפנים.סתרי המדרגה
זה קורע רק לחשוב על זה.
ואם לא הספיק שיש לי אותה אז עכשיו יש לי עוד אחת שקופצת לי חוץ ממנה, צובט
זה פשוט נורא ואין לאן לקחת את הכאב הזה. אני מפחדת מעוד שבוע וחצי, פתאום תהיה לזה ממשות.
בסוכות עוד יכולתי לדמיין שזה יגמר אחרת, אבל עכשיו.
זו גזירה סופית?
(איך פתאום מפגשים של המשפחה המורחבת הפכו להיות כאובים כלכך)
[אסור שזה יהרוס לה. אסור]
ואם לא הספיק שיש לי אותה אז עכשיו יש לי עוד אחת שקופצת לי חוץ ממנה, צובט
זה פשוט נורא ואין לאן לקחת את הכאב הזה. אני מפחדת מעוד שבוע וחצי, פתאום תהיה לזה ממשות.
בסוכות עוד יכולתי לדמיין שזה יגמר אחרת, אבל עכשיו.
זו גזירה סופית?
(איך פתאום מפגשים של המשפחה המורחבת הפכו להיות כאובים כלכך)
[אסור שזה יהרוס לה. אסור]
רגשות מעורביםאור עולם
החיים מבלבלים וסבוכים
..הר ומדבר
כששמח אני מנסה להכריח את עצמי לכתוב. ויש הרבה מה.
ודווקא כשעצוב אני ישר כותב. ימות העולם, אני כותב.
והולך לבכות בחדר, אם יש ולא לקחו אותו.
ואחרי שהשקעתי מהר בכלל לא משתמשים בזה.
ואין מרפסת להיעלם, אלא אם כן אני רוצה לשבת עם פליז וכובע צמר.
עזאזל קרוב?
🎇הר ומדבר
מה אני עושה פה בכלל.
שבוע עמוס, ואני בלי מילים.
הלילה הלילה הלילה, שמחה גדולה הלילה!הר ומדבר
כשיהיה אנשים, ולא יהיה לי משעמם.
ונקווה שהראש לא יכאב.
ושאני אתאפס על עצמי.
..הר ומדבראחרונה
כשאני ממיין את התמונות, אולי יש לי עתיד בחיים.
איזה חמודה הילדה הזאת.
כל שבוע יש שבתמחפשת^
השבוע נראה לי שיש כמה.
חייב
ואני הולכת לעשות אותה במקום
שפחות מתחשק לי
וכבר הלכתי משם מזמן
אז למה הם חוזרים
ואני איתם?
ובלי קשר,
החובה הזו
לנסות.
אני אכתוב אנציקלופדיה
לנסות
גם את זה
חייב
ואני הולכת לעשות אותה במקום
שפחות מתחשק לי
וכבר הלכתי משם מזמן
אז למה הם חוזרים
ואני איתם?
ובלי קשר,
החובה הזו
לנסות.
אני אכתוב אנציקלופדיה
לנסות
גם את זה
אום אני חומהחסידות
כתבתי ומחקתי ובסוף כתבתי בכל זאת.
הבטן כואבת.
נתתי לו עוד חומר שיוכל לצחוק עלי.
שיהנה. שיהיה לו בכיף.
הבטן כואבת.
נתתי לו עוד חומר שיוכל לצחוק עלי.
שיהנה. שיהיה לו בכיף.
<<פרדס רימונים
אופ אני יודעת למה זה קורה
ואין ככ איך להתמודד עמזה
וזה ככ קטן אבל ככ משפיע
איך אני לא רוצה להיות ככה איך
כמה רחוק הפה מהלב
איך אנשים לא יודעים מה הם מסוגלים לעשות או לא
ובכלל אני כבר גדולה למה זה מעיק לי על החיים
הכל בראש. הכל בראש
די כבר לברוח
או שזה בעצם החיים האמיתיים?
לא יודעת
..פרדס רימוניםאחרונה
(ולמה יש אנשים שזה בא להם בטבעי כזה בקלות)
צריך לדעתפרדס רימונים
מה טוב לך באמת
ולא להבהל מזה שדברים אחרים טובים לאנשים אחרים
גם אם הם חכמים וצדיקים ומקסימים
ולהיות שלם עם עצמך על ההחלטות
אה וגם לא לפחד מהחיים, כולם עוברים אותם
אה וגם עם איזונים.
לא גאווה ולא ענווה פסולה
ואיזה כיף שאני בבית שבת
וכולם יהיו ויהיה כיף
ואני מתחילה בע"ה לעמוד במטרות
וגם קיצר יופי
לא. ממש לא באלי אורחים השבת.פיצוחית
בעיקרון יותר סביר משבת שעברה ומשבת הבאה אבל אין לי כוח לעוד 4 צוציקים דורשי צומי.
ואליו. ואליה.
ופאף בכלל לא עוזר לי לדבר כי אין לי שליטה על זה.
למה אני כל כך בלחץ.שחר.
אפשר לחשוב מה קרה.
צריך לעבוד גם על זה.
צריך לעבוד גם על זה.
בואי נרוץ מפהחולמת.
מהר מפה
מהר..
מהר..
איזה כיףףף אני לומדת שפץ הסימנים זה סופר מענייןנושבת באוויר!
ברוכה הבאה לשפה הזאת
מתנחלת גאה!
חזק!! התחלתי ללמוד גם, בגלל שבמחלקה מדבריםארצ'יבלד
בשפת הסימנים.
והתייאשתי באמצע
והתייאשתי באמצע
למה ?! תמשיך זה עניין של תרגולנושבת באוויר!אחרונה
אני אמורה לישון.בתוך בני ישראל
אבל הדמעות.
..פסידונית
פסוק א:
לכל מי שאני מכירה רע
פסוק ב:
כל מי שאני מכירה חי בעולם הזה
מסקנה:
בעולם הזה רע
מ.ש.ל
ארצ'יבלד
(אגב, המסקנה לא מחייבת |קוף|)
נכון :/פסידונית
מוזר, לי טוב, לחברים שלי טובחוני המעגל פינות
ואפילו סבתא שלי בעולם שכולו טוב
מענין אם אנחנו חיים באותו עולם
מענין אם אנחנו חיים באותו עולם
אולי לא 🤷פסידונית
לי לא רע!בוז
מוכנה לתת לי חומר מהשקית שלך? נו.. לא מנג'ז! אבל-ארצ'יבלד
/לוחש/ יש לי בייגלאך...בוז
אני מריח פה מרד על השימוש במקדבים קלאסיים?ארצ'יבלד
תעביר לנסיופ...בוזאחרונה
אני מתגעגעת אליו 😢נושבת באוויר!
אני אף פעם לא חשבתי שהוא יחסר לי כלכך. ובכל הלחץ והאטרף של הלימודים הוא נשכח. ופתאום שיחה, ריח,דבר תורה. מזכיר לי אותו והגעגע מציף ומכה בי.
מי היה מאמין אני מילדי הגעגוע
מי היה מאמין אני מילדי הגעגוע
כבתחילהאחרונה
אני הולך ומתנווןסביון
העדינות אובדת ממני
החן שבקריאות הקטנות נעלם
אההה
החן שבקריאות הקטנות נעלם
אההה
אני כלכך כועסת!!נושבת באוויר!
איזה חצופה ומעצבנת היא! ההבדל בנינו הוא עצום היא רואה את הדברים אחרת מימני.
מבחינתה תמיד טובתה מגיעה לפני כולם גם אם יש לה מחויבויות אחרות. אי אפשר לעשות אתיה "עסקים" אין לה מילה!! תמיד כשמגיע תורה זה מתעקב או לא מתבצע כלל. ואצלי זה הפוך אני אחראית ועומדת מאחורי המילים שלי. אצלי מילה זה דבר קדוש אם התחייבתי אחשוב "אני התחייבתי זו בעיה שלי, לא אמורות לעניין את הצד השני הבעיות שלי והקשיים שלי" וגם אם יחסר לי באותו שבוע אממש את המחויבות שלי.
לכן, אני צריכה להחביא מימנה להסתיר להיות מניפולטיבית כדי שהיא תהיה חייבת בשלב מסוים להשלים את החלק שלה אחרת גם היא תסבול מחוסר. ואני כועסת עליה על כך !! למה למה אני צריכה לשחק איתה. למה היא לא עומדת בחלק שלה ?? למה היא דואגת לבצע את החלק שלי רק שהיא מרגישה חוסר?? למה היא לא חושבת על החוסר שלי!! ולא ! אין עם מי לדבר זה ראש בקיר