אני יכולה לעזור איכשהוא?
מדבר הלב.
בשבילך
משתדלת יותרהרבה אפילו.
אבל לא יודע לגבי לאהוב... כאילו אני מעריך דברים שהוא עושה אבל לא יכול איתו!
)סביוןאחרונהאם תמיד היא רואה עליי הכל
ואני שקופה לידה
וכשקרה משהו אפילו קטן,
ויצאתי שניה לדבר עם אבא וחזרתי עם פרצוף קצת יותר רציני
היא ישר שואלת- הכל בסדר?
אז איך,
איך,
היא לא ראתה אז
כשהדמעות כמעט יצאו
כשהגוף מכווץ
ואני שותקת.
אבל שתיקה שאפשר להבין ממנה.
והיא שעות מנסה להסביר לי
ואני אומרת לה-
אני יודעת.
היא אומרת אה אוקיי
ואני אומרת
לעצמי יותר מלה
תירגעי.
איך
איך היא לא ראתה את הדמעות
לא ברור.
תכלס,
ישתבח שמו לעד.
לא היה לי מה להגיד לה אם היא הייתה שואלת
אולי חוץ מ
שתדע שיש לי סיבה
זה לא סתם
ואני צריכה חיבוק.
וזהו.
(כאילו שהיה לי אומץ.)
די כבר אבא
אני צריכה חיבוק.
(אבל מרחוק אני שומר נגיעה...)
מהראש...
ובפתאום באמצע השיעור מצאתי בכיס של הגוזף את הטיוטה של ההספד..התחלתי לבכות כמו תינוקת...
נושבת באוויר!אחרונהזה מוזר.
כאילו אינלי מה לכתוב.
יאללה מבחן במדעים
הנורמלית האחרונהאחרונהשקיעה של בוקר,
עלטה ואושר,
צבעים בלבן,
יין וקנקן.
שלושים שניות של מחשבה,
עשרים דקות של מציאות,
לוחם בחושך הרע,
מתעורר לבוקר שחרות.
זרזיף המים הדל,
עוד מנגן ניגון ישן,
הלחם חמאה והחרדל,
מספרים סיפור נושן.
והם שונאים, בוכים, עובדים,
לוקחים חיים על הכתפיים,
רוטנים, לוחצים, רופפים,
בסוף נופלים על הברכיים.
לא אדע מה ילד היום,
לא אדע צפונות גורל,
אך אספר לכם חלום,
וגאווה תמלא חלל.
