לפעמים מתנהלים בתום לב
ואין לנו מושג איפה וכמה אנחנו מכאיבים
מבלי משים

המוח יודע מה הכי טוב.
המוח מבין למה.
אבל הלב.
הלב נקשר.. וללב כואב.
הלב בוכה.
לא מחובר למציאות.
לא מבין וגם לא מנסה להבין את המוח.
הוא בוכה על משהו טוב.
אבל הוא לא יודע שהוא כזה.

ככה זה בגיל הזה.
אין קשר בין המוח ללב.
כשהלב עושה החלטות נמהרות,
המוח מתפחלץ.
וכשהמוח עושה החלטות קשות,
הלב תמיד בוחר להתעלם ממה שעומד מאחוריהן,
ממה שהם יתנו לו בעתיד.
הלב פשוט מכאיב.
מנותק מהמציאות.
הלב בוכה.
ללב אין עיניים.
הבכי עובר דרכי.

הוא בוכה.
והמוח גוער בו, *דיי!*
תתעורר!!
זה טוב לך!
זה יביא לך רק טוב
אבל הלב לא מקשיב
כמו עושה חרם על מי שפגע בו.

ואני.. מה אני?
אני קרועה בין המוח ללב
יודעת שעכשיו
ממש עכשיו
אני צריכה לתת מקום רק למוח
והלב ימשיך לבכות.
הוא מנסה שאקשיב לו.
ואני רוצה.
אבל בתוך תוכי אני יודעת,
הוא בוכה ומשגע אותי
אבל ביום מן הימים הוא יודה לי.
כי ביום מן בימים הוא יבין את המוח.
ביום מן הימים..
לא עכשיו..
מתישהו
הם יעשהו שלום.

המוח והלב.

רטוב לי. שוב.
מתישהו אני אתגבר על זה, נכון?

למה כשצריך אתכן אתן לא באות?

יום ועוד יום

אחרי מה את רודפת כל הזמן?

סתם מנסה להיות כזאתי. תשלימי עם זה כבר

זה משתלט כבר ביומיום

הופה הינה זה מתחיל

התסריט ידוע מראש

הכאב החוסר המרדף האהבה היופי ההתרסקות הבכי האמת השקט.

מוכר. שוב ושוב ושוב.

רק חיפשתי מקום

להרגיש בו קצת חום

הלב הזה רוצה לדעת

בשביל מה שווה לפעום

וזה כמו מים קרים

לנפש עייפה

זה להרגיש באמת

מהי אהבה.

על מי את עובדת? לה לא יקרה כלום. היא חיה גם בלי זה.

לא נכון! היא גם צריכה..

תפסיקי תוציאי תישארי

הפעם זה אמיתי. היא טובה מידי.

כאב בתוך קושי בתוך טוב.

הם שונים מאוד, מפילים את עצמם אחד בתוך השני

ובשקט בשקט שלא ישמעו- אותה אני אוהבת יותר..

היא אמיתית לא כמו פעם. אוי זה טוב כל כך

מתישהו כשכבר לא נפחד אולי נעשה אתזה

היא תאכל אותי בשקט בשקט ותנגב את הדם שלא ישאר זכר

הוו זה יהיה מצחיק מידי

והכל הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו

שנצליח לחיות אתזה יום אחד מתחת להכל.

ולמה לך מותר ולי לא? מה זה שונה? לפני רגע את עשית ופתאום זה אסור.

גם היא אומרת ככה אני לא משקרת.

הלב כבר כואב

מבול של דמעות

ואתה לא יודע כלום כלום כלום

עולם מוזר

 

 

כ"כ קרוב.
כ"כ רחוקה

הכל מתחיל להסתדר

 

אני ינצח הכל. תראו

 

שמח לי מאוד

 

 

 

 

יש איתי אנשים

שאוהבים ודואגים ומתייחסים

ורוצים בשבילי את הטוב. באמת.

 

הכל טוב יותר משחשבתי שיהיה

 

 

אלוקים אני שמחה. תודה

 

שהכל יבש לי ושורף אותי מבפנים
אין זמן למשחקים
רוצה בחזרה את עצמי
רוצה להגיד שזה פחות קפוא ויותר בסדר
ואיך שמתחילים נופלת חזרה
קשה כמו השרירים שלו
נמסה מהחיוכים שלו
בוכה את המלחמות שלו
נושמת את החלומות שלו
ובסוף נופלת ונירדמת
לתוך השלוליות של הלילה
הכל בצבע כסף דרך העיניים הכחולות שלה
היא רואה את השמיים
אני רוצה כבר לדעת שיש פה את הסוף

איפה יש פה פוך . יואו. קר לי.


ולילה.
טוב אני מקווה

אפשר פשוט לצרוח שטוב. ושאני אוהבת כל כך.

וחציית קו אדום זה ביש.

להשלים עצמך זה טוב או רע, בעצם
כשאתה שלם זה אומר שאתה רוצה להתקדם (?) או שהמצב מבחינתך טוב ואין צורך לשינוי
במצב של אי-השלמה, נגרם כאב ושנאה עצמית והערכה גבוהה מידי לדברים שוליים ולהפך

אולי כל הגבול הדק עובר בהבחנה בין שלם לשלמות, כי גם כשאתה שלם אתה לא מושלם ויש לך עוד לאן לשאוף

אבל מצד אחר החיים שלנו מתנהלים כל הזמן במרדף אחרי משהו בלתי מושג שאפשר להגדיר אותו 'שלמות', עולם שלם שבנו ורקמו לנו בזהירות על איך האני השלם שלנו אמור להיראות

אלה שלא מצליחים להשלים עם האי-שלמות (זה אפשרי בכלל?) שלהם מנסים לעצב מודל חדש של שלמות שיתאים להם, ומשתמשים בו בתור תירוץ לביטול השלמות כמו שאנשים תופסים אותה היום

זה מרדף אחרי הכל ואחרי הכלום, או בעצם כלום שאנשים רואים אותו בתור הכל
לא ברור לי למה חושבים ככה, אבל אי אפשר להיות שלם עם עצמך כשמישהו אחר מכתיב לך מהי השלמות

אבל את הנעשה אין להשיב.

לפתע עומדים כל אבותי לידי.
היי שקטה, הם אומרים.
הביטי והקשיבי.
את התוצאה של אהבת אלפים.

ואני מרגישה רע עם זה וזה מבהיל אותי 😔

עוד שבת שכזו לאוסף.

זאת בחירה שלי. הכל בחירה שלי.
וזה לא מרגיש רע.
ובכ"ז, כאב חד.

אפשר להתנחם בזה שגרוע משבת שעברה לא יהיה. וגם את זה עברתי.

רוח סתיו

אריק איינשטיין
מילים: יחיאל מוהר
לחן: יוחנן זראי
 
אל תתבייש, היה עצוב.
אל תצטער, אם תצטער:
זאת היא עונה כזאת, חבוב,
זה רק הסתיו וזה עובר.

לך ערירי בליל העיר,
הבט לרום, חפש כוכב,
מותר, מותר גם לצעיר
להיות טיפה זקן בסתיו.

זה הסתיו עם הענן
ועם הרוח המיבב,
ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב.

הנה באוירה כזאת
לנערה שוב אין אומרים:
"הי, בובה, מותק, בואי לרקוד" -
אלא: "הביטי, ליל סתוים..."

אתה צוחק: "שטויות, שטויות".
מן התרגשות, "הו, מה פתאום..."
אז למה זר סיתוניות
שלחת לילדה שלשום?

זה הסתיו עם הענן...

דמעה, אל תתאדם, חבר,
היא לא תגרום שום נזקים.
תאמר: "זה גשם לא יותר",
אבל הן שנינו זאת יודעים.

זה הסתיו עם הענן...

הרגליים כואבות
התאמנתי יותר מהרגיל
למה בעצם אני קורעת את עצמי.
אוי הטמטום .

והלב שלי מרגיש כמו בוורז צולע
וקר לי
כי התקלחתי
(באלי שהשבת תיגרום לי להיות שמחה)

אני רוצה מציאות שברור לי בה
לא שהם חארטות וזבל

ממש
תסתכל תראה
מה קורה איתך?! .