פורום ריק ומוסתר (עמוד 906)

אולי צריך להפסיק..

למה אני לא יכול לקבל שעה בשבילי?

בכלל כל התקופה הקרובה אני מרגיש שהיא קריטת משו.

אני זקוק להרבה כח של התמדה הרבה התמקדות בהרבה דברים

זמן רב לא לקחתי על. עצמי ככה

והחששות הפחדים ואי ידיעה. אולי התרגשות
הלא נודע
מה הוא גונז בתוכו?


מי יתן ואמצא מרגוע
ואוכל לנגוע.

אין לי כח לזה יותר

הצלקות שפחדת שיקרו כשהייתם יחד קרו דווקא אחרי הפרידה.
בכיתי מהשיר. אחרי שנה שלא
לעזאזל
לעזאזל
לעזאזל
עכשיו צריכה לטפל בכל השיט הזה
אולי דברים יכלו לקרות אחרת
אולי זו הייתה טעות

לא נשאר מהטוב
יש הרבה חושך להעלות מהאוב.

רק שקלא וטריא
בין ספרים פתוחים



איי. אבא.

פעם היא היתה כותבת

על כאב. על אהבה

על דברים שהיו ועל חלומות שאולי יום אחד יתגשמו.

פעם היא היתה אחרת

פחות יודעת. פחות נותנת

היא לא היתה מעיזה ולא בודקת.

פעם היא היתה מדברת

על הקושי. על הביטחון

על האומץ והרצון שבוער.

היום היא כבר לא חולמת. לא חושבת. לא נלחמת.

היום היא מכורה. אבודה.

כבר לא נכנסת ולא מנסה.

היום היא פשוט עומדת בשקט. מחכה לגלים שיסחפו אותה.

פעם היא היתה.

היום היא לא.

משהו כזה.

אוי ה'.

מאז ומתמיד היה חלום. אחד. נורא נורא בסיסי, לכאורה.
יש הרבה רצון להגשים אותו במציאות.
אין יכולת. בכלל. כלום.
עם הזמן אני רק מבינה יותר ויותר כמה אני רחוקה משם. ורק מתרחקת עוד.

רגעים כאלה שמליוני דברים קשים מהדהדים בראש ותמונות רצות.

מה אתה רוצה ממני מה??????

ולמה לעזאזל הוא צריך לשלוט?

באלי רגש. ככה אלוקים ברא אותי אז די

פינתו הנשכחת של לב מאוכזב

 

פינתו של ההוא שאבד

 

 

כל אחד מחפש פינה

 

לזה פינה זו לזה פינה אחרת

 

 

 

ויש אחד שמחפש עצמו בכל הפינות

 

ואין פינה אחת ולא שתיים מספיקות

 

 

ואולי מעולם לא היתה פינה

 

מעולם גם לא היתה במה.

 

ואולי לא היו הדברים מעולם.

 

 

מחשבות הלב לא נשמעות
מהדהדות
בכל אדם הן פנימיות
גם דרכינו לא תמיד צפויות
נעלמות
מעיניים פשוטות כדי לראות

עת אקרא,
אשפוך ליבי לך
אתה תענה בחסדך
ואני אבטח בך

לכל אדם בלב יש רגשות
בתוכו הן נמצאות
את מילותיו הן מלוות
כשהמילים ישר מתוך הלב יוצאות
הן אינן שבות רכות
אלוקים שומע את כל התפילות

עת אקרא
אשפוך ליבי לך
אתה, תענה בחסדך
ואני אבטח בך

עת אקרא
אשפוך ליבי לך
אתה תענה בחסדך
ואני אבטח בך




מחשבות/המדרגות.

זה רמת פתיחות כזאת שבחיים לא תהיה לי.

וזה היה נכון וחכם לפנות אליה.
והיא עזרה לי וסידרה לי את זה במוח.
וזה הועיל בטירוף!


גאש.




אמן שיצא מהשיחה הזו דברים בפועל. ולא עוד שיחת דיבורים בנושא.

אנחנו נעריך יותר אנשים שדורשים מאיתנו ולא מוותרים לנו ולא מוותרים עלינו, מי שמצפה מאיתנו הוא זה שמאמין בנו וסומך עלינו ונותן אמון ולוקח את הסיכון שניפול ונאכזב והוא עדיין יאמין ויאהב.
בין היתר, לכן גבולות חשובים.
(אין לי כח להסביר למה זה קשור)

תובנות מלפני ארבע וחצי שנים שפתאום מחלחלות עמוק יותר, ברובד אחר ובוגר יותר

האם גם הפעם הלב והגוף שלי יצליחו לעמוד בזה .?

הרגע הזה שהמקום שלך נלקח
את מקומו תופסים -
הדק, נהלים על גבי נהלים,
ושחיקה עויינת באויר הלח.

מתי שהוא כל זה ישכח.
א.כ.י.ר.

לפעמים אני מרגיש יותר מידי

ואני לא יכולה להגיד את זה....
(למרות שזה מה שמתחשק לי לעשות)
אז לפחות אני אומרת כאן

ה' תודה.

מצאנו לנו מקום שאפשר לבנות בו מגדלים

מקום שאפשר להתפרק בו ולהתחבר מחדש

מקום שהוא בית.

ואיך בכינו מהתרגשות, כולן ניסו בכוח לבלוע את הדמעות

אבל היה קשה להסתיר ולחלקנו הן זלגו מעצמן.

ה' תודה.

תודה על כל הטוב והאמת.