פורום ריק ומוסתר (עמוד 909)

לא.

אין לי כח לזה לרוב אבל פשוט אני חש צורך לכתוב ולכתוב לומר את זה.

ושוב.

שוב אותן מחשבות ותהיות העבר והעתיד

אי ההשלמה.

מי ילטף וינחם.
לנפשי אשר אינה יודעת מנוחה ושובע

רוחשת היא אל הכמוס
ואין לאל ידה

קטע מוזר. לאחרונה אני מאבדת קשר בין המחשבה למציאות.

ל"ע
כשהלב נשבר, לא לשתיים אלא לרסיסים אתה מבין שאתה צריך דבק חזק יותר.
אהבה זה דבר מסובך, שנאה זה דבר מורכב, ואדישות? אדישות זה מקור כל הרוע.
לא כולם יודעים, אבל אברהם שלנו לא אותו דבר מאז.
פעם הוא חשב כמו כולם שאהבה ושנאה אלו שני צדדים של אותו המטבע, אבל ההיא שינתה את המבט שלו.
המציאות טפחה לו על פניו, כשהוא הבין את האמת.
זה היכה בו כמו מסמר מלובן הננעץ בזרת הקטנה של הרגל.
אדישות היא ההפך, וגורמת לכל הצער.
אדישות זה חוסר יחס ,ניתוק קשר מוחלט.
כששונאים או אוהבים זה מעיד על יחס, על קשר.
כשאדישים, זה מעיד על אובדן התקווה.
אברהם שלנו חווה פירדות רבות מספור, אך באחרונה זה היה המסמר האחרון בקבר שמחתו.
הוא חשב שלא יוכל עוד להמשיך,שאין עוד תקוה.
אך המציאות חזקה יותר מכל מחשבה שהיא.
המציאות מכריחה לחיות או לחדול.
ולא הוא יהיה זה שיוותר לה, ההיא שאין לנקוב בשמה.
דוד חושב שזה קשור לילדותו,עת נשרפה נשמתו ורוחו נצרבה.
אומנם הן בחיים, אך מכוסות כל כך שלחדור לשם זה לשחות בכאב.
והן לא עמדו בזה, והיא? היא הוסיפה על כאבו יותר משיכול אנוש לשאת.
אברם מורגל בכעין אלו, אך גיבונו גדל.
יופיו קמל ותוארו נשחת, עלם החמודות נשאר תחת עול שוט המילים.
ודוד ?, הוא לא איבד תקווה שעוד תבוא האהבה ותרפא את הלב השבור.
כי כן יש יותר שלם מלב שבור.


בבקשה רק אנשים שלא יעזרו לי לבכות

לפעמים אני מתגעגע לעצמי.

לאותו אחד שלא העיז לקלל ולהוציא מילה גסה

לאותו אחד שלא כעס כמעט על אף אחד ולו מהסיבה שהתבייש

לאותו אחד תמים שלא ידע מתועבות העולם

לאותו אחד שחי בריא וטוב

לאותו אחד שהתלהב מתפילות

לאותו אחד שהיה באמת עניו כלפי אחרים, באמת

לאותו אחד שלמד תורה בשמחה

לאותו אחד שחי בפשטות ולא בחיצוניות

לאותו אחד שחשב נכון ופשוט, לא התברבר

לאותו אחד ששאף שאיפות גדולות מאוד

לאותו אחד שהצליח להרגיש עבד ד'

לאותו אחד שאהב לעבוד את ד'

לאותו אחד שרצה מלב טהור את בית המקדש

לאותו אחד שכוסף למדרגה הבאה

 

אבל אני מתגעגע לעצמי

למדרגה הבאה

שבעזרת ד' תהיה מלאת תורה אמיתית

תפילה מעומק הלב, כנה ופנימית

עבודת ד' שלימה, שמחה וענווה

יראת ד' ויראת חטא

חיות, אש, שמחה, דבקות והתלהבות

אהבת ישראל, אהבת הארץ

לשפה נקייה, לנצירת לשוני מרע

למידות טובות, לאמונה טהורה

לגדלות בתורה ובעבודת ד'!

 

והיא המדרגה תהיה גדולה שבעתיים מהמדרגה הקודמת לה.

ברור לי שכל הכאפות שנוחתות עלי אחת אחרי השניה בזמן האחרון הן רמז מה' שאני צריכה לשנות משהו, לתקן משהו.
רק מה?

הלוואי הייתי יודעת והייתי יכולה לתקן.

הגיעה השעה
משליך גפרור בכוונה

תהא שנת עבירת טסטים

הייתי שם השבת וחטפתי הלם תרבות מהול בשוק טוטאלי.

הבנתי כמה אני כבר לא שייכת לשם וכמה הכל כל כך שונה

וכמה נכון שלקחתי פסק זמן.

אני חושבת שהגעתי למסקנה שבע"ה אני מקווה שתהפוך להחלטה סופית.

וגם זה נו אוף. לא אידיאלי לגמרי.

אני צריכה לדבר עם הרבה אנשים.

שרדתי.

@הנושמת
אני קוראת
מקווה שאת בסדר
ואני מקווה בשבילך שיבוא מהר הטוב

למי יש כח.

קינאה היא תמיד קיימת,אצלי לפחות,כל הזמן נופלת וקמה ונופלת
ושוב
פלופ ידוע מראש וחסר תועלת

יש רק מילים ממוחזרות
ואני
--

שזה לא לשוא😓

כי אם כן. זה יהיה ביטול תורה אחד גדול.

למה אני רגשן לעזעזל???

פוגע לא?
@פסידונית
אני לא מבין מה נסגר עם הטיעון הזה, (אלא אם כן הוא נכון)

|אחרי ויכוח משעמם בנסיופ|
@עוד מישהי שדורשת את כבודה.

אני אצא מדעתיייייי

עוד לא ברור לי מהיום ההוא מה הולך פה

וזה מתגבש יותר ויותר.

מציאות, כמה שאני אוהבת אותך

רק שחזרתי הבנתי עד כמה.

 

טעטא