פורום ריק ומוסתר (עמוד 937)

הסתכלתי עליו השבוע

התעמקתי בו

שמתי לב לפרטים שלא ראיתי בו קודם

 

המראה הזה, החזק, כאילו אומר 'שום דבר לא יפיל אותי'

הוא סתם חיצוניות

 

העניים הבהירות והעמוקות האלה

שמחוברות אל הריסים הארוכות והמדהימות

מביעות כאב

משקפות את כל הסבל שהוא עבר

 

רציתי לחבק אותו, להתקרב אליו

לומר לו שאני מוכנה לחוות את הקשיים יחד איתו

אבל הוא לא נותן לי

הוא בנה איזושהי חומה מסביבו

חומה שלא נותנת לי לעבור בה

 

תגיד לי למה?

אני כל כך גרועה בעיניך?

אתה לא יכול לתת בי טיפת אמון?

צ'אנס אחד! אחד!!!

את יכולה להגיב, בסדר?
אוף איתך.

לומר עד כמה אני מעריכה
ומעולם לא העזתי
ומאוחר מיד

לא הפצעים הפיזיים, זה סתם מגעיל.

לחפש ולקרוא ולדמיין ולהסתכל עלהדברים שהם טריגרים מעולם אחר שאינו עוד ולכן זה כואב.

את מגזימה!!!
חאלססס
צאי מהסרט!

שבועשעברדיברתיעםמישהווהואנגעליבנקודותרגישותרציתילדברעלזהעםמישהוולאהיהליעםמיוכנראהשלעולםלאיהיהאזלפחותאדברעלזהפהעםעצמיהואאמרשאנינפגעתמאודמהרורגישהמידישכלדברמפרשתנגדיגםכשאנשיםאומריםדבריםבתמימותבהתחלהכעסתינוראוחשבתישהואסתםרוצהלצחוקעלייכמושעשהבכלהפעמיםהאחרוניםשדיברנולאחרונהאבלמסתברשהואהיהרציניושאמראתזהקצתמתוךאכפתיותאבלמהאנירגישהאנינפגעתבקלותליאכפתמהיגידווכמהולמהואיךומיאוףאבלהואצודקאנימאודנחיתיתוחסרתביטחוןבמיוחדכשזהמגיעלאנשיםכמוהוהואזיההנכוןאנילאיודעתמהעושיםעםזההואטועןשזאתלאאשמתיהוחייםהביאואותילמצבהזהאבלכדאילייותרלשיםלבולהסתכלסביבירגעלפנישנפגעתומגיבהולבדוקהאםבאמתהתכוונולפגועביהאםבאמתמישהופהזילזלביאושהואפשוטרצהלהעבירמסרכלשהואאוסתםלומרלימשהוואניפירשתיאתזהנגדיבלילחשובהרבהועכשיועשיתיטעותכזאתפירשתיאמירהתמימהלפגיעהבילחוסראמוןביכאילואניכלכךלאאמינהוטיפשהאבלקלטתיאתזהרגעמאוחרמידיואנילאאעשהצעדאחורהכיזהמגיעליאנירוצהלדבראיתושובעלזהלהגידלושצדקושתודהשנתןלילשיםלבלזהאבלהואנמצאבמקוםשאסורלילהיכנסאליולמרותשאניבדרךלצנוחלשםבקולרעשגדולובתבוסהנוראיתומייאשתובשעהכזאתהואבטחיהיהשםמחפשאותיובינתייםמשתעמםאתמולהברזתילוהואלאיאמיןשאנימסוגלתעודיוםואםאכנסבמצבהזהזהלאטובלאליולאלואבלאנירוצהלדבראיתוואיתוואיתואיתההםיידעולהקשיבליולהביןאולפחותלנסותבלילשפוטובליצחוקובליציניותאניממשרוצהויכולהלשלוחלוהודעהבמיילאבלזהיהיהאותודברכמולהיכנסלשםואיןטעםלעבודעלעצמיואםכברפוגעתבעצמיעדיףשםלאכייףלהיותאנילאכייףלהיותקשוריםאלייבקשרבלינתקמסכנההנשמההאומללהשלישצריכהלהיותאיתיכליוםכלהיוםבאלישיהיהליטובקצתבעצםהרבהבאלישיהיהליטובורוגעושמחבלבשאוהבאתעצמיכמושאניואצליחלראותגםדבריםטוביםבתוךהמצבהמשוגעהזהשהחייםזרקואותילתוכובאלילהאמיןשאניבסדרגםככהושהאוהבאותיבכלמצבאבלאיךהואיאהבאותיכשאניכזאתמטונפתאיךהואיאהבאוציכשאנימשתכשכתבבוץפעםאחריפעםלפעמיםבהכרהולפעמיםבאובדןהכרהמוחלטשההתעוררותממנוקשהעדמוותעייףלינוראבפניםהנשמהשליזועקתדייוםאחדמישהושםלמעלהישמעאותוושילחליטובמקווהשאףאחדלאניסהולאהצליחלהגיעעדכאן

מה יש בה?

בכל האנשים האלה, ששמחים

למה אני לא?

אל תשאלו אותי

אני לא באמת יודעת

אני מאמינה שזה מהרבה סיבות

 

עד לפני חודשיים חשבתי שזה בגללה

אבל זה לא, סתם טעות

 

אולי זה בגללם?

הם אף פעם לא מבינים אותי

לא מבינים למה אני מדרדרת

וככה הם רק מחמירים את זה

אבל זה לא, הם כבר כן מבינים, מעלימים עין

 

אולי זה בגללו?

איך זה יכול להיות בגללו??

הוא לא עשה לי כלום!

או שאולי דוקא בגלל זה 

דוקא כי הוא לא עשה כלום...

 

אל תשאלו אותי, אני לא באמת יודעת

 

 

 אני ישמח לתגובות

יוצא לדייט עם הבנזוג שאתם יוצאים כבר מספר חודשים למטרה רצינית,
בשלב מסויים אתה קולט שאתה יוצא בלי חשק, ויוצא רק כי "לא נעים, טרי והגיע" חושב כל פעם מה אני עושה פה ולמה שורף זמן.. ורואה את כל ההתנהלות של הדייט כמו בסרט, לא באמת יודע מה קורא ולמה ואין שליטה,
יש טעויות, יש נפילות, רוב הדייטים בשעות לילה יחסית מאוחרות, לא תמיד ברור לך להיות שם, הוא לא מבין שאין לך חשק להיות שם ומתה לעוף לבית לישון, זמן חולף, כמעט 8 חודש, מקבלת החלטה שזה לא זה ואומרת ביי, בטלפון, מבקשת פסק זמן "לחשוב" כי לא ניראה וכו'.. מבטיחה להיפגש לסיים את זה בצורה מכובדת, את לא מעוניינת לשמוע ממנו עוד,
הוא לא מפסיק, אוהב, לא יכול בלי, שולח הודעות/מתקשר בלי סוף, קשה לך להתעלם ממנו כי לא נעים, הוא מציק למגורים שלך, שואל שאלות, רוצה מאוד לחזור, אומר שכבר תיכנן להציע והכל...
את בשלך בפסק זמן, לא מעוניינת בקשר
הוא שולח מייל עם הנקודות החשובות שתמיד שאלת ולא ענה, ופתאום כל מה שרצית הוא מסכים..
אבל לא, את החלטת, זה לא זה מבחינתך...

רוצה להתקדם הלאה, אין הצעות, כל האתרים הכרויות לא מביאים תוצאות..
מצב מתסכל אבל מאתגר, יבוא משהו נכון ואמיתי..










עד כאן פריקה של תקופה..

שתחשבו פעמיים לפני שאתם מוציאים מילה מהפה.

מאשר שתגידו, תתחרטו ותשאירו את האחרים באי ודאות ובמחשבות שלא הייתם רוצים...

אנשים רעים.
עולם מגעיל.



מחילה, אבל אני באמת לא רואה חוצפה במה שאמרתי.
אתה רוצה תשלם, לא רוצה אל תשלם.
זהו עכשיו אני חייבת להם כל החיים בגלל זה. שונאת להיות חייבת.
שימותו.
ואת, כן, תמשיכי להיות צינית ולרדת עלי. אולי יום אחד זה יעזור לך.

פשוט לנכון.



אנחנו אלו שלא פתחנו עיניים.

ען הערכה כנה ואמיתית?

געגוע.

אני רוצה לשעות את א' כדי שב' יקרה
אני לא רוצה שב' יקרה
אבל אני רוצה




מתישהו אני לא אהיה מבולבלת
ואז אמות

בא לי לעשות כל מיני דברים מאד קיצוניים.
רק שאני יודעת כמה הם לא נכונים שאני לא מסוגלת לעשות אותם נגד כל ההגיון.

גם חבל.
גם מזל.

זה כואב.

הוא יושב מולי. עיינים דבש כמו שלי. שיער פרוע כמו של הרדין (גיבור של ספר שאני מאוד אוהבת ). קוי הלסת שלו חדים ורכים כאחד. צבע עור שזוף מעט מהשמש החזקה.

הילד יושב עלי מדבר איתי ושואל דברים על הנוף. בקלות ניתן לחשוב שזהו הילד שלי.
אך נראה כי לבחור שממולי זה לא מפריע.
הוא שולח חיוכים קטנים.
ועוקב אחר תנועותיי עם מבטו.
אני מרימה עיינים וגורמת ושלו לברוח לצד.
בפעם השניה שאני תופסת אותו עייניו כבר לא בורחות. אלה חודרות לשלי.
הוא מחייך ועונה לילד על שאלה.
אני מרכינה מבט וחושבת
איך זה לא מאיים עליך ? איך זה לא מפחיד אותך ?
על רובם זה עובד.
הילד מעלים אותם בקלות.
כל שנותר לי הוא להרים מבט ולהתמודד עם האתגר .. לטוב ולרע

ישנה כל היום.

 

וישר שהיא מתעוררת

כולם פתאום חוטפים עצבים.

תאר לך מה זה לעוף עם כנפי נשרים..
תאר לך איך זה לנשום אוויר עליון,
תאר לך איזה טוב ה'!
רק תאר לך...
תטעם שניה..
אבל בצורה נכונה,
לא ככה כמו בבית שאתה תופס איזה שניצל בעמידה.
שב לך,
ערוך שולחנך,
טעם.
ודע.
כי טוב.