פורום ריק ומוסתר (עמוד 966)

אופטימית! אבל היום... לא קרה כלום! באמת! הכל היה סבבה! אז למה אני בוכה???

אז אני אציף פה

מחר אני אסע.. אליך בשבילך את כל הדרך הארוכה הזו כדי לבלות איתך.. ובילוי איתך עולה מלא כסף ילד יקר שלי (תרתי משמע).
אני מקווה שתתנהג יפה .. שתיהיה ילד טוב ותגרום לי לרצות לבוא שוב.
ילד שלי אהוב תזכור ! אני אוהב אותך תמיד.
לא משנה כמה שובב אתה כמה אתה קשה כמה אתה חסר שליטה.
אני אוהבת אותך למרות .. ולא בגלל !
אתה האור בחיימשלי . אתה האוויר שאני נושמת אתה כל העולם שלי.ותמיד תיהיה!
אוהבת אותך עד כלות
דודה שלך שלא תוותר עליך לעולם.

עד כמה אני צפויה.

 

מה יהיה אה?

אבל תודה.

הפחד על זה שאולי אני משלה את עצמי

מפחיד אותי יותר מהפחד שיהיה לי אחרי שאני יגלה שאני משלה את עצמי

 

@#$%^&

(קללה שצונזרה)

אני ערה?

למה
חזרתי לכתוב כאן?

אתמול ישנתי 9 שעות
הלילה אספיק 6 שעות
לא משהו אבל זה מה יש
אבל זה בתנאי שאלך לישון ב4 דקות הקרובות
אמן

וידעתי שאהבתי .
לא ידעתי כמה.

וואו! אולי הפעם כן. הלוואי הפעם כן! לו יהי. בעזרת ה'.

כרונית

זה אחד הסיוטים המזעזעים!!!!


אווףף

פשוט לא.

 

מה הסיפור של אנשים??

 

אז בקיצור הלכתי לתרום היום דם (לא פעם ראשונה ). וכשיצאתי, רצתי לאוטובוס בשיא חוכמתי.
התחלתי להרגיש מוזר ולא טוב. דיברתי עם הנהג ופתאום הפסקתי לשמוע את עצמי.
מפה לשם התעלפתי.
מצאתי את עצמי שוכבת על הריצפה המטונפת של האוטובוס כשמלאך של מדא רוכן מעלי ושואל "את בסדר ?"
אז אני נושבת. התעלפתי היום בפעם הראשונה בהחלט חוויה...אך מאוד לא נעימה.

יש לי חברה שמתעלפת לעיתים קרובות זה נורא !! אני לא יודעת איך היא מסוגלת לשאת את התחושות הללו

זאת מילה ככ בלעכסית. היא מתארת בדיוק את ההרגשה שלי.
בלעכס.
נמאס לי.
אני צריכה משהו יותר.
אני יסע לירושלים.
בעז"ה יהיה טוב.

זה גם אבא צריך להבין,

גם אמא צריכה להבין,

ואפילו המטפל לשעבר ההוא שעידכן את ההורים ללא רשותי

גם הוא צריך להבין.

 

אני ריבון לעצמי.

אני בעל הבית לעצמי.

אני יחליט מה טוב בשבילי,

אני יחליט מה לעשות עם עצמי.

 

לא הרב שלי שחינך אותי לפני שלוש שנים יגיד לי מה לעשות

לא המטפל הקודם שבגד בי,

לא אבא שאני מאוד מכבד

ולא אמא שאני מאוד אוהב.

 

גם אם יבוא נביא ויגיד לי לעשות משהו

ואני יחליט שהוא לא טוב בישבילי

אני לא יעשה אותו!

 

גם אם תבוא דמות אהובה עלי מאוד,

דמות שאני מאוד מעריך ומוכיר

ותגיד לי לעשות משהו שהוא בניגוד לדעתי

אני לא יעשה!

 

---------------

 

ואתם צריכים להבין,

לא יהיה כלום,

כי לא היה כלום.

 

אתם בונים מגדלים של דימיונות,

בונים הרים

סוללים כבישים

והכל על חשבוני.

בטוחים שאני עושה x או y

ואני בכלל ב z

 

-----------

 

אני ילד גדול,

אמנם לא ענק

אבל גיל 18 הוא נראה לי מספיק כדי להחליט מה אני רוצה לעשות.

 

אז בחייאת, תנו לי.

תעזבו את הדימיונות שלכם,

באמת באמת שאם כל הכבוד שלי אליכם

בנושא הזה אתם קצת פחות מבינים ממני.

ואני לא מתגאה או משהו 

פשוט אתם כבר מבוגרים, אולי מעט זקנים

אני הוא זה שחווה את הגיל הזה בדור הזה

לא אתם.

 

----------

 

אתם מוזמנים להתפלל עלי כמה שתרצו,

אבל לא לנהל אותי.

אתם מוזמנים לחשוב עלי כמה שתרצו,

אבל לא לפקח על מעשי

ולבלוש אחרי טיוליי.

 

בכבוד רב,

ובאהבה והערכה גדולה

הבן שלכם שכבר הגיע לגיל 18 ורוצה להרגיש מעט עצמאי בעולם הזה.

שאני לא חייבת להם דין וחשבון.
וכדאי שהם יבינו את זה כמה שיותר מהר.

דווקא במקומות שאני לא יכול לכתוב.

פעם שאני כבר במיטה, ואין לי כוח להוציא מחברת, או מחשב. והנוקיה שלי לא אופציה.

פעם באמצע המקלחת, שכידוע הרעיונות הכי טובים באים במקלחת.

פעם באמצע שבת, כשאני חוזר מבית הכנסת בלילה, או כשאני יושב במיטה אחרי הצהריים.

מבאס.

הדמעות פשוט לא יוצאות.
הם מגיעות עד לעיניים ונשארות שם.

אני לא מצליח לבכות.
משהו חוסם. או יותר נכון מישהו.
זה אני שלא מסכים לעצמי לבכות.
או לשחרר בצורה כלשהי.

מה הבעיות שלך?
מחזיק מעצמך גבר.

אוך נו.

התבלבלתי בין תאריכים, וקיבלתי בונוס: כמה דקות לשבת בשקט מול המחשב בבית.

 

לא רע.

קוקלולו לי

 

 

יש לי כל כך הרבה דברים שאני צריכה להצליח בהם.

 

 

 

 

 

 

 

אלוקים תעזור.